שמנתולה- את באמת חושבת ככה?
כי ממש ממש קשה לי להבין את התגובה שלך. אלא אם את בקטע אנרכיסטי שחושב שכל מוסד באשר הוא מוסד נידון לשחיתות. כי התפיסה המקובלת היא שמוסדות מסוימים הכרחים לקיומנו ולמסיעים להסדרים של יחסים בין בני אדם לבין עצמם ובין בני אדם לבין ארגונים. לדוגמה: מערכת חוקי העבודה שקובעת מהו שכר מינימום, כמה שעות צריך לעבוד, חופשת לידה וכדומה. אז אפשר להתווכח על חוק כזה או אחר, אפשר להתווכח על אופן החלתם של החוקים, אבל לפסול את עצם נחיצותם? נראה לי קצת מרחיק לכת. ולעניננו: כשאשה או גבר יולדים ילד הם אוטומטית הופכים להיות האחראים עליו בעיני המדינה עד גיל 18. למדינה יש גם זכות לשלול מההורים או מאחש מהם את האחריות הזו. גם במקרה של פטירת שני ההורים המדינה הופכת לאופטרופס של הילד והיא שמחליטה על עתידו (מוסד, אימוץ, מגורים עם סבתא- בהתאם לשיקולי טובת הילד). כשזוג הורים מגיע למצב של אי הסכמה בינהים המדינה מתערבת בהסדרים האלה. גם כאן אפשר להתווכח על האופן שבו זה נעשה, במיוחד שבתי הדין הרבניים מעורבים, ואפשר לצטט מקרים של עוולות. אני מניחה שיש גם לא מעט מקרים שנעשה צדק, או שהמערכת החוקית מסייעת לאנשים, והכי חשוב: מאפשרת לילד להנות מהאחריות ומההורות של שני הוריו כלפיו. זוג נשים, או זוג גברים: רק לאחד מבני הזוג יש את האחריות (והזכות) הזו כלפי הילד. על בחירה שגויה של בן זוג צריך לשלם? למה??? לפי גישה זו המדינה ומוסדותיה גם לא צריכים להגן על נשים מוכות. סוררי, יקירתי, בחירה שגויה של בן זוג, תחזרי הביתה לקבל עוד מכות. מה גם שכאן גם הילדים הם הנענשים, והם בטח שלא בחרו את ההורים שלהם. ולסיום: כולנו בני אדם וכהומואים וכלסביות אנחנו לא מחוסנים מתחושות כמו קנאה, נטישה וזעם שעולות אצל אנשים במקרים של פרידה. המצב שבו ההורות של ההורה הלא ביולוגי/לא מאמץ נשענת על מערכת זוגית חיובית הוא מאוד מאוד בעיתי. הייתי משתמשת במילים יותר קיצוניות אפילו, אבל אין לי. ואם נקבל הכרה בהורות שלנו, אז נהיה הרבה יותר מוגנים מפני שופט הומופוב או עו"סית צרת מוחין. כי הזכות שלנו תהיה מעוגנת. המצב לא יהיה שנצטרך ללכת ולהוכיח שאנחנו ראויים להורות, אלא להפך, יהיה צורך להוכיח שאנחנו לא ראויים להורות, כדי לשלול אותה מאיתנו. וואו. לדעתי זו התגובה הארוכה ביותר שכתבי אי פעם בפורומים.