שתי כתבות על הורות בגוגיי-מה דעתכם?

[שמנתולה]

../images/Emo5.gif

אין לי מה להמליץ, חוץ מלנסות לשכנע אותה שלטובת הילד וכו´... אבל הנקודה שלי היא שגם אם הייתן זוג מוכר בעיני המדינה, אותו הדבר יכול לקרות וגם אז אין לך מה לעשות! הבעיה שלי עם המדינה היא בדיוק זאת: אין דין ואין דיין ואיש הישר בעיניו יעשה. ראי החרדית שבעלה לא נותן לה לראות את ילדיה כבר 7 שנים, (היה בעיתון השבוע), ראי הזוג שעובדות סוציאליות המליצו ובית משפט החליט שצריך להוציא את הילדים מהבית למוסד כדי להחליט מי יחזיק בהם, ראי מקרים בהם הורה חוטף את ילדיו לחו"ל והמדינה חסרת אונים... נקודתי היא שהכרה מהמדינה לא בהכרח תפתור בעיות מהסוג הזה, במדינה בה מקרים כאלה קורים כל הזמן מי בכלל רוצה הכרה?!

 

[אבא גאה]

מה פתאום ../images/Emo70.gif

אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שהמדינה מכירה בנו ומחר יש אפשרות למיילס לאמץ את אושר רישמית, מחרתיים אנחנו נפרדים - איני יכול לקחת את אושר ולא לתת למיילס לראות אותו. כי הוא אבא שלו!!!!!!!!! יותר מזה, אם אני מת מחר, שירותי הרווחה יכנסו לכאן ומיילס יצטרך להוכיח שהכוונה שלנו היתה לגדל את אושר יחד, שטובתו של אושר זה להישאר אצלו ולא לעבור למשפחה אחרת... אם מיילס היה מאמץ את אושר כאבא, אזי הוא לא היה צריך להוכי כלום. אחד מת? הופס - הנה עוד אחד!

 

[שמנתולה]

אתה בטוח שאתה חי בישראל?!

כי כל מה שאתה אומר אכן נראה יפה על הנייר, אבל לא תמיד קורה במציאות! כן, במדינת ישראל 2002 ישנם הורים המונעים מבני זוגם לראות את ילדיהם, יש גם שופטים ועובדים סוציאלים שמוציאים ילדים מחזקת הוריהם על סמך שיקולים שאינם נוגעים למקרה, אז מה תייעץ להורים אלה? הרי הכרה מהמדינה כבר יש להם...

 

[ערבהאיןקץ]

´תולה:

את בטוחה שקראת ברצינות מה שכתבתי לך??? עכשיו, רק לשניה... תדמייני שזה סיפור אמיתי. את מוכנה לנסות לענות ברצינות?

 

[שמנתולה]

קראתי במלוא הרצינות,

אני לא צריכה לדמיין, אני קוראת סיפורים כאלה כל הזמן (דוקא אצל זוגות "מוכרים"), אין לי תשובה לשאלתך, אני פשוט חושבת שגם למדינה לא תמיד יש תשובה לסיפורים אלה, או ליתר דיוק, תשובה טובה לכך.

 

[ערבהאיןקץ]

אבל לא ענית במלוא הרצינות...

כי אולי:"למדינה לא תמיד יש תשובה לסיפורים אלה"... אבל - לפחות בד"כ יש לה... לנו - ההורים ההומולסביים - אין הזדמנות להיות בין אלו ש- "בד"כ"..

 

[שמנתולה]

בחיי שעניתי במלוא הרצינות,

אני פשוט מביעה את דעתי, לאור נסיוני בחיים ודברים שאני יודעת. יתכן שאני אמשיך להתפתח בעתיד (כולי תקוה

) ואראה את הדברים אחרת, אבל נכון להיום זאת דעתי הרצינית ביותר!

 

[minga]

מסכימה

מסכימה. הורה לאחר גירושין יכול בחיצוניות לאפשר להורה השני לראות את הילדים אך במקביל להרעיל אותם. הרעלה זו לא פחות פוגעת נפשית בהתפתחות של הילד "מכריעה פיזית מההורה השני.

 

[נEלי]

יש לי שאלה -

נניח שלפני שבנות הזוג נפרדו, הן עשו הסכם אצל עו"ד בנוגע לאיפה הילד יהיה במקרה של פרידה, ואיך יהיו הביקורים וכו´. זה תופס באיזשהו בית משפט? ומה אם האמא משאירה בתור צוואה, או חותמת על איזשהו מסמך שאומר שהיא ובת הזוג שלה מתכוונות לגדל את הילד ביחד - זה תופס?

 

[ילו]

רק אם טובת הילד שווה למה שהאם

כתבה בצוואה / בהסכם וגם אז לא תמיד

 

[רוני ספיר]

הבעיה היא שטובת הילד

היא לא הדבר הקובע - המידה שבה משתכנע בית המשפט בטוב הילד - או הדרך שבה תופס השופט את טובתו, רק זה. ברור, שאילו היתה הכרה חוקית במעמדם של בני זוג מאותו מין, היה קל יותר לשכנע את בית המשפט ביחס לטובת הילד. יותר מזה, אילו היתה תפיסה חברתית שמקבלת את הזוגיות ההומולסבית ככזו, תפיסת בית המשפט ביחס לטובת הילד היתה עובדת, באחוזים ניכרים של המקרים, לטובת בן/בת הזוג. העניין הוא, שמה הנתפס כמובן מאליו עברו זוגות הטרו, כלומר: 1. כששני בני זוג מגדלים ילד, ונפרדים - ההורות של שני בני הזוג איננה נפסקת, ומה שנפסק היא רק הזוגיות ביניהם. 2. כששני בני זוג מגדלים ילד, ונפרדים - ההורה האחר הוא הגורם הטבעי ביותר להמשך גידול הילד איננו נתפס ככזה עבור זוגות הומולסביים. זה נכון ברמת החוק, ונכון ברמת התפיסה החברתית. וזה המקום שבו צריך השינוי לקרות. היום, בזוגיות הטרוסקסואלית, כאשר הורה כותב בצוואה שהוא איננו מעוניין שההורה האחר יגדל את הילד/ה לאחר מותו, בית המשפט יתעלם בדרך כלל מבקשתו, בגלל תפיסה מקובלת של טובת הילד ובגלל זכויות ההורה האחר. בזוגיות הומולסבית - לא כך. כלומר, כוון נטל ההוכחה הפוך.