תגובה ניצחת אחת ולתמיד

[ננסק]

תגובה ניצחת אחת ולתמיד

כמו שראינו בעץ הזה, בעיית הזלזול בתחביבנו משפיעה על כולנו. יותר חמור מכך, היא מונעת מאנשים חדשים ללמוד שמדובר בדרך נהדרת להנות, ובתעסוקה חברתית מוצלחת. אנשים פשוט לא מרשים לעצמם לגשת לתחום המשחקים. מאחר ובמשחקי תפקידים יש לנו בעיות דומות, החלטתי לרתום את הידע מהתחום ההוא לתחום הזה, שהרי בואו נודה בזה: למשחקי לוח יש קהל פוטנציאלי אדיר פי מאות מזה של משחקי תפקידים, שהם -באמת- תחביב ממוקד מאוד. (יש עתיד גם כאן, אני עוד לא מוותר) אני רוצה לכתוב מאמר קצר שיכיל את התגובה שלנו לכל האנשים שלא מתייחסים כראוי לתחביב משחקי הלוח. לא מדובר רק בתגובה, אלא גם באמצעי שיוכל להציג בפניהם את עולמינו, ולעזור להם להיכנס אליו גם. זה הרבה לשאוף, אז נתחיל בתגובה בלבד, ונראה מה קורה הלאה. את עיקרי הדברים האטי כבר אמרה, ואני רוצה לפתח את זה הלאה. אז, בבקשה, שרשרו לעץ הזה את כל מה שאתם תמיד הייתם עונים, את דעתכם על התחום, את הסיבה שאתם חושבים שזה בסדר ושאחרים חושבים אחרת. המאמץ המוחי המשותף של עשרות שנים שיצטבר כאן בטח שווה משהו.

 

[backdoorslam]

השקפת עולם

האמת היא שהאטי ממש נגעה בסחוס של עצם העניין- הכל נובע מכך שבגיל ההתבגרות אדם עובר תהליכים שמשנים לו את השקפת הולם. כל מערכת הנורמות שלו עוברת רעידת אדמה, חימצון, חפיפה במים רותחים בשפריץ חזק ולבסוף - ספיגה של כמה כדורי צבע במהירות הקרובה למהירות האור (בתוספת "וואו" ו "שוואו"). עכשיו נוצרת, בגדול מאוד, חלוקה דיכוטומית קפדנית: אלו המאגניבים- כל החבר'ה שהבינו שהשטויות של הילדים זה פאסה: משחקי-לוח, תפקידים, סרטים מצויירים, חלומות בהקיץ, אבא הכי חזק!, בנות זה איכסה! וכו' הקבוצה השניה, אותם אלו שמסבים את ראשם לאחור בנסיעה פרועה על איילון, מסתכנים בנידוי חברתי מסויים (נראה לי שזה נקרא "סנקציות או "פידבק שלילי"). אתה צופה בסרטי אנימה??! זה מצוייר! ובסרטים מצויירים צפינו כשהיינו ילדים. היום אנחנו לא ילדים, אנחנו חבר'ה מבוגרים; מעשנים חשיש, סגריות, קונים בגדים שמראים את הפופיק ובעיקר עושים הפוך מכל מה שאמא אומרת. השאלה הנשאלת היא איך בדיוק אפשר להחזיר את התהליך, להגביר את הערך הדימויי של משחקי הלוח? ובכן, אני מאמין שאם נצייר את משחקי הלוח כטרנד אופנתי, מאאגניב וצבעוני (סטייל פסיכודליה מעורבלת). נקח לדוגמא את תשדיר השרות של Esc. הם מדגישים, בין השאר, את המצאותם של "משחקי ג'אווה". תסכימו איתי ש"משחקי ג'אווה" הוא ביטוי די גיקי, ולפני שנה סביר להניח שלא היינו שומעים אותו באופן המקושר למאאגניבות תזזיתית ואופנתית. עוד משהו. אופנת הגיק. לפני כשנתיים הופיעו מעל גבי המדיומים השונים דמותיהם של הגיקים: אנשים מאופקים, ממושקפים במסגרות מרובעות (זוכרים את המסגרות המרובעות??) ומסורקים באופן חד-גוני וחד-כיווני. התמימות הזאת, שמסתירה אנרגיה סקסית עצורה, יתכן שהיא הביאה את הגיק לתהילה זמנית, שמיד לאחריה באה הנפילה המחוצת - גרוע מנפילתו של נפולאון. החזרת התחביב, אם בכך אנו מעוניינים, אינה צריכה להיות מכוונת אל הצעירים, אלא אל אנשים בגיל של גיל ההתבגרות/פוסט-גיל ההתבגרות. אלו הם האנשים שנוטשים את הלוחות לטובת תדמית שונה. ההתכנסות העתידית שלנו היא צעד ראשון. התכנסות של כמה אנשים בגילאי פוסט-גיל ההתבגרות. מתוך הכינוס הזה, ומתוך הבאים אחריו יתכן שנוכל לשנות את תדמית התחביב בקרב המבוגרים שבסביבתנו ולהראות להם שאם ישנם הרבה מאוד אנשים שעוסקים בתחביב, אז כנראה שיש כאן משהו. וזה חייב להיות מאאגניב!

 

[ycyclop]

הנסיון שלי

אני מנסה לפתוח חוג משחקי לוח במועצה המקומית המקום מגורי. בשביל זה צריך לשכנע שני גורמים: 1: מפעילת החוגים: המועצה. 2: קהל היעד: (ההורים המשלמי והילדים). בשביל לשכנע את המועצה הייתי צריך לשלוח פקס המתאר את היחוד של החוג עם מטרותיו ועוד כמה פרטים תכנים לא רלוונטים, אז הנה מה ששלחתי (רק החלק הרלוונטי) הילדים המשתתפים בחוג יחשפו למשחקי לוח שונים אשר יאפשרו להם להתנסות במשחקי חשיבה הכוללים אינטרקציה בין הילדים השונים. בניגוד למשחקי לוח של שני שחקנים כגון שח, פעולות השחקנים תלויות בהתדיינות עם השחקנים האחרים. במשחקים השונים הילדים משחקים דמויות שונות כגון סוחר, שליט עיר, מתישב ביבשות שונות ועוד. השוני הרב בין המשחקים השונים הוא אחד מגורמי ההנאה במשחקי לוח. המשתתפים בחוג ילמדו חשיבה מופשטת בזכות חשיפה למספר רב של משחקים עם מערכות חוקים שונות, הם ילמדו יכולת התדיינות והצגת עמדות. כל זאת תוך כדי משחק בצורה מהנה לילד וללא תוית "לימודים" אשר לרוב מרתיעה ילדים מלנסות דברים חדשים. כאשר ילד משחק מול מחשב, פעולות המחשב לאחר זמן נעשות צפויות ולא מאתגרות. היכולת להגיב להפתעות ולאירועים בלתי צפויים נפגעת. משחק עם ילדים אחרים הוא מאתגר ומעניין יותר מנצחון מחשב, ולא פחות חשוב הוא מהנה יותר, ותורם יותר לילד. המועצה אישרה את החוג ועכשיו רק נותר לקוות שגם ילדים ירשמו (את זה אני אדע בתחילת אוגוסט)

 

[האטי]

כתבה (מסולפת) על "משחקים לגדולים"

הכתבה המצורפת (דורשת הליך רישום קצר וללא תשלום להארץ) התפרסמה במוסף גלריה של הארץ ביום שישי. הסכמתי להשתתף בכתבה בניסיון להציג את המשחקים באור חיובי, כפעילות שיכולה להעשיר ולגוון את הפעילות החברתית של אנשים בכל הגילים. הזכרתי גם את הדברים שאמרתי בעץ הקודם לגבי הנורמות החברתיות המקובלות בחברה המערבית לפיהן אנשים מבוגרים לא אמורים לשחק או להפעיל את הדימיון ושאם אנשים היו נחשפים לזה הם היו מגלים שהם נהנים מהמשחק. ומה התפרסם? שני משפטים שלא אמרתי מעולם! "אין לי כבר על מה לדבר עם חברים שלי, אז אני משחקת איתם". נו באמת. פרט לעובדה שמדובר באמירה מטופשת ומופרכת שמעולם לא יצאה מפי, היא התעלמה לחלוטין מניתוח מדויק ונכון של מקור הסטיגמה שמקושרת למשחקים. כנראה שהיא העדיפה להציג את המשחקים כפעילות של אנשים עלובים ומשועממים שבורחים מהמציאות במקום לנסות להבין את התופעה לעומק.

 

[בפלה]

../images/Emo32.gif ארוך- אמינות עיתונאית

<Disclaimer> יתכן שתמצאו את הפואנטה דלה משהו, מקווה שלא <Disclaimer/> <Rant> בשנת 1995 הייתי קורא אדוק של מוסף הארץ. חביבות במיוחד עלי היו מאמריה של עירית לינור בעמוד האחורי של המוסף. סופשבוע אחד יצאה קצפה של לינור על אלו הרוכשים תוצרת גרמנית, היא קבעה ששנאתה לגרמנים היא נצחית ובלתי תלוייה בדבר, וקראה למרד צרכנים כולל כל תוצרת גרמנית. מאמרה זה עורר גל תגובות נרחב; במיוחד זכור לי מאמר התגובה של פרופ' צימרמן מהאוניברסיטה העברית שבו פירק את מושג השנאה והראה את חוסר האתיות שבשנאה באשר היא, ואת המופרכות האתית של טענתה של לינור. אף אני הייתי בין המגיבים; במכתב קצר ששלחתי לה, הרחבתי את שנאתה לגרמנים לאבסורד; טענתי שאני שונא גם את היפנים, האמריקאים, הספרדים, הרומאים, ההלנים והאשורים. ניסיתי באמצעי הדלים להראות את חוסר התוחלת של השנאה, וכיצד שימור השנאה במערכת פודעת באנושות. (נאיבי משהו, אני מודה, אבל לא חריג לנער שעדיין נותרו בו טיפות אידיאולוגיה אחרונות.) בפסקה האחרונה, רשמתי באותיות מודגשות שמכתב זה הוא לעיניה בלבד, וכי אשמח להמשיך להתכתב בנושא, אך שאיני מעוניין שתפרסם את מכתבי זה. חלף זמן מה, וכבר הספקתי לשכוח מן העניין. יום ראשון הגיע, וידידי מהצבא שהיה מעורה בפרטים, שאל אותי "נו ראית? מה אתה אומר". אחרי שהבין שאין לי מושג על מה הוא מדבר, הוא שלף לי את מאמרה של לינור משישי הקודם. אותו שישי היא בחרה להגיב חזרה לגל התגובות לה זכתה. חלקה הראשון של התגובה יוחדה למאמרו של צימרמן, וניתן היה לראות ברור כי לא הבינה את מהותו; חלקה השני הכילה תגובות נגד לשאר התגובות שקיבלה. בין השאר היא כתבה: "כותב קורא מעפולה :'גם את היפנים, האמריקאים...' " כלומר, לא רק שהיא בחרה להתעלם מדרישתי הצנועה, היא צטטה את הפסקה הראשונה שלי, שהייתה כולה לשון סגי נהור. <Rant/> למרות סיפור זה אני מאמין,לצערי, שעירית לינור היא מהעיתונאים בעלי אמינות גבוהה יחסית. יש להתייחס בזהירות רבה למה שנאמר לעיתונאים, ואין לצפות להצגה אמיתית של עמדה שנאמרו לעיתונאי.

 

[backdoorslam]

הם עובדים במכירת פרספטיבה

כאדם שאינו קורא 'הארץ' אך מאזין בעל כורחו לעירית לינור ברדיו, קל לי להבחין בכך שהיא מבוקשת על היותה בעלת-דעה-בכל-נושא. מולה ניצבים, בדר"כ, אנשים שבפיהם לשון זריזה לא פחות, ובעלי סטיגמה הפוכה לחלוטין כמו אורי אורבך ו"הבחור הדתי עם הקוקו" (פעם אפילו עצרתי אותו במחסום). כל אלה ממלאים זמן תוכן יקר מעל גלי האתר. חשוב להבין שמדובר בראיית עולם יחידנית, ולא בסימול מסחרי. הבעייתיות לא נמצאת אצל הפרשנים, הדעתנים וה'מומחים למינהם, אלא היא ניצבת בקונפליקטים אצל הכתבים שנדרשים להציג לקורא ידיעות אובייקטיביות עד כמה שניתן.

 

[בפלה]

הנה ה0.02 ש"ח שלי (לא ממש ניצחת)

אפשר לכמת את הגישה העוינת לכדי הטענות הבאות: טענה א: משחקי לוח/תפקידים הם ילדותיים כאן יש להבחין בין * משחקים הדורשים שימוש במעוף: מעטים משתמשים במעוף שלהם ביומיום ויש צורך לתחזק אותו. במעוף המתוגבר ניתן אז להשתמש לכדי פעילות יוצרת אחרת. אפילו אמנים העוסקים ביצירה ביומיום יכולים להרוויח מן הגיוון. * משחקים המעודדים חשיבה אנליטית: לפיתוח החשיבה האנליטית ערך מוסף רב (לראייה מקומו של השחמט) למשחקים מעין אלו יש קהל טבעי שיש רק להראות לא את עושר משחקי המלחמה והאסטרטגיה הקיימים. * משחקים המעודדים יכולות פסיכולוגיות וחברתיות: אלו המשחקים המקובלים ביותר על NON-GAMERS בלאו הכי. מסיבות הם מקום טבעי למשחקים מעין זה, ומעטים האנשים שלא נהנו מSession של Apples To Apples או Mafia (Werewolf( * משחקים ילדותיים ,כיפיים וטפשיים יש להדגיש את חשיבות איוורור הפן הילדותי כחלק מאישיות מאוזנת. זה עוזר להורים לטפח ולשמור על קשר עם ילדיהם. טענה ב: משחקי לוח/תפקידים הם אזוטריים/חנוניים טענה זו ודאי נכונה, יש לנסות להניא אנשים מלהיות קונפורמיים. העובדה שמשהו אזוטרי לא פוסל אותו, יש טעם לנסות בעצמך ואין צורך לחשוש לעסוק במשהו חריג אם הוא מספק. כמובן, טענת נגד זו היא הנחת המבוקש. אין דרך אמיתית למנוע תיוג כחריג, כך שאין אפשרות אמיתית לשכנע מי שנמנע מלשחק מטעם זה. ואם לחזור כבר על מה שנאמר, חשוב להדגיש את האופי האקטיבי יחסית של פעילות זו. רוב תרבות הפנאי היא פסיבית. ניתן להקביל פעילות זו כפעילות ספורטיבית למוח ולנפש. כפי שעיסוק אקטיבי בספורט מתגמל ומוסיף על העיסוק הפסיבי בספורט. כך עיסוק אקטיבי במוח ובנפש (משחקים או כל פעילות יוצרת אחרת) מתגמל ומוסיף על העיסוק הפסיבי (קולנוע / ספרות / מוסיקה) ברצוני להציע שאת הגרסא הסופית של המאמר תנסה לפרסם בתגובה לכתבה ב"גלריה". כך גם תתן הזדמנות להאטי (שחר) לתקן את העיוות של ציטוטה, וגם לתקן את הרושם הכללי המתקבל מן המאמר.