תגובת הסביבה ללידת הבית - אקס פוסט

[debby12]

תגובת הסביבה ללידת הבית - אקס פוסט

טוב, אז כולנו מן הסתם יודעות שלפני הלידה (אקס אנטה) כמעט כל מי ששומע על תכניות ללדת בבית פורץ בצווחות היסטריות, חרפות, גידופים, קללות, ואיומים (ע"ע "את לא נורמלית" "את הולכת למות ולהרוג את התינוק" "הרופאים הצילו את בת דודה של חמותי בקיסרי חירום כי התינוק היה במצוקה והיה מת אחרת כי הלידה נמשכה כבר 50 דקות והוא לא יצא (נולד אפגר 10 ממילא אבל מה זה חשוב

)" פסדר - שמענו. הייתי שמחה לשמוע מכם מה היתה התגובה של סביבתכם - חברים/ות, הורים, חמים וכו' *אחרי* לידת הבית שלכם - נשמע לי מסקרן.

 

[debby12]

ואני אתחיל...

לצערי אצלנו לא היה ממש שינוי. גם אמא שלי וגם החמים היו בקטע של: "איזה מזל/נס שנגמר בשלום - לא הפסקנו לפחד לרגע". לבן זוגי יש איזה בן דוד שני שהוא רופא (נפרולוג אגב - שום קשר למיילדות) שבכלל בכל שיחה עם חמותי נואם לה איך הוא עוד לא התאושש מזה <מדהים עד כמה הלידה שלי ממלאת את האג'נדה שלו - לא?

) בקיצור - עמדת הסביבה שלי (חוץ מבעלי המלך) נשארה לצערי עוינת. עד כדי כך שיש לי קרוב משפחה שנפצע לאחרונה בתאונת צניחה חופשית שכמעט קיפדה את חייו. כששוחחתי על זה עם אמא שלי, שסבורה שצניחה חופשית זהה בסיכוניה ללידת בית - ניסיתי לראות אם לפחות היא מסכימה עכשיו שצניחה חופשית קצת יותר מסוכנת מלידת בית. תשובתה היתה נחרצת ללא היסוס: "לא, זה אותו דבר".

 

[vashti72]

ואצלי פשוט "היה לי מזל גדול"...

בעצם כל מי שתמך לפני - התלהב ושמח בשבילי. כל מי שהתנגד - היה חייב להצדיק את ההזהרות והאיומים וכל הפרעות שסיפר לי לפני... אף אחד מהמתנגדים לפני לא חשב שאולי הייתה לי לידה כזו מדהימה כי ילדתי בבית! בעלי הפך לתומך הכי נלהב של לידות בית (אפילו יותר ממני...)

 

[סטיוויה]

בדרך כלל התגובות מאד קיצוניות

או שהן "וואו מה לא פחדת?" וכן הלאה או שהן "וואו איזה גדולה איזה כיף" יש מעט שיגידו "הלוואי שגם לי היה אומץ אבל...." מהמטיפים אני ממש מתרחקת.יותר נכון,מלכתחילה לא מתקרבת.

 

[הילהל]

מעניין איך אתן נתפסות

אם עלי מסתכלים עקום כי לא רציתי אפידורל, וכשנאלצתי להשתמש ביקתי את המינימום (חברה שלי מהעבודה אמרה שהיא ילדה 3 פעמים רק עם המון אפידורל, והיא לא מבינה אותי. שאלתי איך הלכו לה הלידות... היא לא הצליחה ללחות ושלושתן ואקום ואכבר-חתך. אבל היא לא מבינה אותי).אז איך מגיבים ליולדת בית? (מזכיר לי שתמיד שנאתי את התגובות של אנשי המרכז לבאר-שבעיותי.. עד שראיתי איזה תגובה מקבלת בחורה שבאה מדימונה. תמיד יש עוד מדרגה לעלות) וכמובן שזה ישר מתקשר להנקה, ללינה המשפחתית. הכל נראה לאנשים קשור ותמוה.

 

[סטיוויה]

שוב,תלוי בעיני מי....

לשמחתי אני מוקפת אנשים די מתקדמים בתפיסתם את הנושא הזה.גם אם להם עצמם אין דרייב לעשות זאת,אין מצידם שיפוטיות. ומי שמראש היה מגיב בהסטריה-אני לא משתפת יותר מידי.

 

[אום נטע]

איתך לגבי באר שבע

גדלתי בנגב ולמדתי בבן גוריון ותמיד עצבנו אותי אנשים שהניחו שלמדתי שם כי לא התקבלתי לשום אוניברסיטה אחרת, ולא מאמינים לי שבן גוריון היתה הבחירה הראשונה והיחידה שלי, כאילו דפוק מי שבוחר מרצונו לחיות בב"ש ... ושמת לב שכשאת מזמינה אנשים מ'המרכז' אליך הביתה הם תמיד מתלוננים שבאר שבע זה 'נורא רחוק' אבל באותה נשימה מזמינים אותך אליהם? (יעני, לך זה יהיה מרחק יותר קצר ... ) סליחה שסטיתי מהנושא, אבל לא יכולתי להתאפק ...

 

[סטיוויה]

../images/Emo45.gif

אני בחרתי לחיות עוד יותר דרומית לבאר שבע.מאז שעברתי לחיות כאן אני יכולה לספור על בקושי שתי ידיים את מספר החברים מהמרכז שבאו מיזמתם לבקר. הרבה לא באים בגלל שזה נשגב מיכולתם לנסוע שעתיים וקצת.אבל לפי ההגיון שלהם-אני יכולה לעשות את הנסיעה הזו,כולל שלושה ילדים. אחרי שחייתי בצפון ובתל אביב כמה שנים,אני מתה על ב'ש. זו עיר נהדרת,מאורגנת בצורה נוחה וקלה. יש בה הכל. והאנשים פשוטים אבל תמיד מוכנים לעזור.והאוניברסיטה מעולה.

 

[הילהל]

תזמיני אותנו ../images/Emo8.gif

אני לנצח אתגעגע לב"ש. חבל שלא הצלחנו להתפרנס שם בכבוד

 

[אום נטע]

אני עוד לפני הלידה והתגובות של מי

שיודע (שכרגע זה די הרבה כי אמא שלי היתה מוכרחה לדווח לכל העולם בערך) משיכת כתפיים בסגנון 'היא תמיד היתה חייבת להיות יוצאת דופן', לבין תמיכה מהוססת. יש מי שאומרות לי (נשים) שאני אמיצה, ואני עונה להם שבחרתי בית דוקא בגלל שאני פחדנית ולא רוצה את הפיתוי של האפידורל

נראה מה יהיה אחרי.

 

[רוני של יובל ומאיה]

קצת כמו אצל סטיוויה...

רוב התגובות מחברים או מכרים או אנשים שזה עתה פגשתי נעות בין "וואו איזה אומץ" דרך "הייתי מתה ללדת בבית אבל בעלי לא מרשה לי/אני מפחדת/אמא שלי תקבל שבץ" ועד "את אלילה". יש לי חברה אחת (אם את פה מותק, את יודעת מי את) שאמרה לי לפני כמה ימים שהיא מתחילה לחשוב על לידת בית וגיששה קצת לגבי המיילדות שלי, אבל יש לה עוד זמן - היא עוד לא בהריון

וזה היה נפלא לי לשמוע, כי החוויה שלי היתה כל כך מעצימה ונהדרת שהייתי שמחה לאחל גם לה כזו חוויה. הכי שאקלית מכולם יצאה אמא שלי, שלא מפסיקה להשוויץ לכל העולם שילדתי בבית, ואיזו לידה מופלאה זו היתה וכמה טבעי ויפה זה היה, וכמה הגיוני וטבעי היה להשאר בבית ולהיות כולם ביחד עם המשפחה, ואיך הבנות בדיוק הגיעו ופגשו את אחותן הקטנה בת החצי שעה, וכמה המיילדות היו מקצועיות ונפלאות... תענוג לי לראות ולשמוע אותה מדברת על זה (מי מכן שזוכרת את הודעות-האמא שלי מלפני כמה חודשים תדע על מה אני מדברת). מחמי וחמותי והמשפחה מהצד של גבי קיבלתי די הרבה "איזה מזל שעבר בשלום" שברור לי שלא הגיע בכוונה רעה אבל לי זה מביא את החלסטרה (כמובן שלא אמרתי להם כלום). והכי מצחיק זה שבגן של הבנות, כולם יודעים שילדתי בבית כי יובל מספרת לכולם כמובן בגאווה גדולה, ויצא לי לשוחח על זה עם כמה גננות... ולפני כמה ימים כשהורדתי אותן בגן, נכנסתי עם תמר במנשא ויצאנו לחצר, וכולם באו לראות את הפלא הקטנטן שנם לו בנחת במנשא, ואחת הגננות שבכלל בקבוצה אחרת ושהיא בהריון בעצמה באה לשאול איך היתה הלידה וכו'. התעניינתי איך היא מרגישה ואם יש לה בן או בת ושאלתי אותה איפה היא יולדת (התכוונתי לאיזה בי"ח, היה לי ברור שלא תלד בבית) והיא מיד התנצלה "אני יולדת בבית חולים, זה ילד ראשון שלי"... ממש בטון מתנצל כזה

ואני בכלל התכוונתי לשאול *איזה* בי"ח ולא האם תלד בבית או בבי"ח

 

[זהר כרמי]

אני, מי מעיז להגיד לי משו בכלל אני.

 

[אם פי 3]

מה שהגיע אלי, או מה שמאחרי הגב?

השמועה התפשטה בקיבוץ כמו אש בשדה קוצים (היו מי שידעו לפני). מה שהגיע אלי, זה בעיקר "איזה אומץ יש לך (ללדת בלי אפידורל, בעיקר)". בטוחה שהרבה חשבו שאני פסיכית. החלטתי, בעיקר בגלל שידעתי שהתגובות ה"אמיתיות" לא יגיעו אלי, ולא תהיה לי זכות תגובה, לכתוב מאמר קצר בעלון הקיבוץ, שמסביר את הבחירה שלי, ומספר על הלידה. לא ממש אג'נדה של לידות בית, לא ממש סיפור לידה, אבל משהו באמצע. קיבלתי על המאמרון תגובות אוהדות. ויומיים אחר כך, למישהו נשרף הבית, וכולם עברו לדבר על משהו אחר.... בהמשך, קיבלתי תגובות מ(נשים) שקראו את סיפור הלידה שלי, והן היו מאד חמות ומתרגשות. מאמינה שזה אמיתי, כי לא בא מחובת התגובה של ההתחלה.

 

[אשכר ש]

תחדשי על החתימה ../images/Emo13.gif ../images/Emo34.gif

 

[אשכר ש]

גם אצלי מתחלק

היו כאלה, בעיקר חברים קרובים, שיצאו שתחושה שאני "גדולה מהחיים" (יש לי כמה חברות שממש משוויצות בזה

). היו כאלה, שחשבו שהיה מזל והעיקר שנגמר בשלום... אני בטוחה שיש הרבה, בעיקר משפחה רחוקה, שחושבים שאני פסיכית, אבל לא העיזו להגיד לי מילה.

 

[mamadan]

אצלנו התגובות היו חמות

אבא שלי, אחרי 5 ילדים וארבעה נכדים, התהלך במין היי כמה שבועות אח"כ, וסיפר בהתרגשות לכל אחד שפגש על איך הבת שלו לא ילדה בבית חולים כמו כולם.. עד היום אני בתחושה שהוא שהלידה הזאת הייתה ארוע משפחתי יוצא דופן אצלנו. אני גם די סיננתי הערות של שכנים וכאלה, אבל אני בטוחה שהיו הערות מסוג- היה לכם מזל, או, טוב שלא הסתבך שום דבר, או, זה ממש הפך ל"טרנד" היום..

 

[debby12]

מעניין - נראה שיש כאלה שדעתן כן

השתנתה אחרי הלידה כמו אמא של רוני ואבא של Mamadan. מצד שני נראה לי שאת רוב המתנגדים "לא יבלבלו עם עובדות" והם מסווגים את הלידה שעברה בשלום בקטיגוריית הניסים.

 

[אם פי 3]

טוב, תראי, זה נכון

מקרה פרטי מוצלח/טראגי לא משנה את היחס הכללי. גם אצלי זה כך, ואפילו אצל המדענים.

 

[שָׂרָה]

מעניין הוא שלידות בית חולים

טראומאטיות + תינוקות שניזוקו בנזקים בלתי הפיכים ששוכבים בחדר טיפול נמרץ לא שינה את הדעה לאף אחד. ההפך, זה מחזק את הדעה שצריך ללדת בבית חולים "שהרי אם זה קורה בבית חולים, אחת כמה וכמה מי יודע מה יקרה בבית!"

 

[רוני של השלוש]

זה נכון מה שאת אומרת...

לבעלי יש בת דוד שיש לה שני ילדים פגועים מוחית (CP). שניהם נולדו בבית החולים, שניהם מוקדם מידי, ובשני המקרים החשד הוא שמשהו בלידה השתבש (כמובן שלא תמיד ניתן לדעת). דוד של בעלי שהוא הסבא של הילדים האלו התארח אצלנו כשתמרי היתה בת שבועיים בערך, וכשדיברנו על הלידה בבית הוא העלה את הסיפור של בתו וכמה הוא חשש ודאג שהכל יהיה בסדר עם התינוקת ואיתי. ממש כמו שאת אומרת - "אם זה קורה בבי"ח אז מה היה בבית..."