קצת פרופורציות...
אני חושבת שאיבדנו אותן... במקרה הזה לפחות! כל אחד זכותו להביע את דעתו! אני באופן אישי לא כועסת על תמי, זו זכותה המלאה להחליט על עצמה על מה היא שמה דגש ומה דעתה, אני יכולה להגיד שאני מבינה אותה מאוד על נסיעה כה ארוכה, זה באמת סיוט ומצד שני, נכון, העניין הוא רק ניהול זמנים, אך עדיין זכותה. אני חושבת שכל אחד במרתון הספציפי הזה, שהגיע אפילו עד השעה 19:00 (כי חיכינו לכולם- לפחות לאלה שהתקשרו וביקשו לחכות כי הם בפקקים) לכל אחד מיכם שהייתה בעיה, עזרתי ופתרתי אותה! כמובן שאחרי תחילת הארוע לא הייתה לי כבר אפשרות להזיז כלום... תודה איילה על הפרגון. ותמי תודה גם לך, כי אחרי הכל גם את פירגנת כאן! אספר לך גם, שנכון, הארוע ממלא אותנו מאוד כשאנחנו רואים את כמות הרוכבים המגיעים להשתתף איתנו בארוע הכל כך קשה להקמה הן לוגיסטית (חסויות - זוהי מילה מאוד יפה לתרומות... את לא מבינה כמה קשה לנו לבקש מאנשים לתרום לנו כסף וכל זאת על מנת לפנק אתכם הרוכבים המגיעים!) ונכון ספינגו העלו את המחירים בטרוף! ולכן בנוסף לעיריית נהריה (ששילמה סכומי עתק על האופניים ועל הארוחה המדהימה שהייתה בסוף המרתון) ביקשנו גם מחברת אוניספורט השנה לעזור לנו בתוספת אופניים, על מנת לאפשר לכל מי שרצה להגיע לארוע להשתתף. וכמובן איך לא ניתן לכם חולצות, מגבות ועוד... שגם אותם קיבלנו באהבה מחברת אוניספורט וגם מרשת לייף אנד פיטנס. וחברת טלסטר על ההגברה והתאורה המדהימה שהייתה שם, ועוד כל מיני עיניינים לוגיסטיים קטנים (שעולים כסף!!!) למינהם, אפילו תעודות על השתתפות במרתון קיבלתם (זוהי גם חסות/תרומה!) אתם לא מבינים כמה קשה אפילו ל- בקש מהם את החסויות/התרומות האלה! ובנוסף ואחזור על זה שוב, הארוע הזה, הקושי שלו מתבטא הכי הרבה בקושי הריגשי! אבל אנחנו בחרנו לבצע אותו לכן אנחנו גם מתמודדים עם זאת לפני הארוע וגם אחרי, כשאנרגיות העשייה יורדות ונשאר כאב גדול! אז בואו נסכם, פרופורציות, בכל דבר זה חשוב! כל אחד ודעתו הוא. וזכותו המלאה להביע אותה. אז תודה לכל המפרגנים (ומעטים אלה שלא...) ו... נחכה לשנה הבאה נראה מה יהיה ונמצא את הקונספט המתאים לנו ולכם אז (ברור לנו שלא נוכל לרצות את כולם, אחרי הכל 250 איש... מותר גם לכמה מכם לא להנות זה הכי בסדר בעולם). ונחליט שרק מי שמחליט שמתאים לו, יגיע. תודה גם לאלו שכשהגיעו הציעו מיד לעזור! סה"כ כולנו התנדבנו בארוע הזה למען כולנו! אז כולנו צריכים להיות בעשייה על מנת להצליח! לבוא בטענות... זה לא תורם לאף אחד כלום! תודה גם לאלו שברוגע ביקשו לעזור להם לסדר מקום.. למצוא את האופניים.. וכו' אחרי הכל, כולנו בני אדם חיים כאן ביחד, אחד בשביל כולם כולם בשביל אחד! אל תשכחו זאת! תודה נוספת כאן לדויד רודריגז שהגיע גם הוא כמו בכל שנה! בהתנדבות וכמובן מראה נוכחות בגדול! אוהבת אותך דויד. ותרשו לי עוד תודה אחת, לגיסי גיא שלמון, שביחד אנחנו כל שנה, צוחקים יחד, בוכים יחד, מרימים ומחזקים אחד את השנייה וההפך להמשיך את העשייה ולהצליח להקים את הארוע, בכל שנה אנחנו כמעט נשברים באמצע אך מעודדים וממשיכים ואז החיבוק אחרי, כשהכל כבר נגמר ואנחנו עומדים שם ומסתכלים על המקום ריק מאדם, אחרי כל ה"הילולה" אומר הכל: הצלחנו גם השנה לעשות זאת עם כל הכאב של החוסר של גולן. השנה נוסף לנו גם רמי שלמון שעזר המון והפך חלק מהצוות. תודה והמשך חיים נפלאים, כי הכל בראש! וכמובן אין גוף שלא יכול יש נפש שלא רוצה! יונית שלמון
