בדוק והשווה מה הדתי והחילוני מפסיד
: היהדות לא נגד הנאות, להיפך, ביהדות ישנם הזדמנויות לשמחה ולהנאות בכל הרבדים מההנאה הפשוטה ביותר עד לחויה הרוחנית הגבוהה. העיקרון הוא להנות בזמן הנכון ובאופן הנכון. דמיין לעצמך, לו קבלת במתנה מעבד מזון משוכלל, אם תתעלם מחוברת ההוראות של המעבד ולא תלמד כיצד להפעיל אותו בצורה היעילה והנכונה, אלא תשתמש בו בתור משקולת כבידה להניח על הניירות כדי שלא יעופו, הנאתך תהיה מצומצמת ביותר. אלוקים רוצה שניסע את מסע חיינו במחלקה הראשונה. לכן נתן לנו חוברת הוראות (התורה) להראות לנו כיצד להפיק את המקסימום מהחיים. להיות דתי אין הכוונה לוותר על הנאות, בדיוק להיפך, ללא תורה לא יתכן להתנסות בכל תענוגות החיים. האדם עשוי מכמה רבדים בגוף וכמה רבדים בנפש. כאשר אדם חי ללא תורה, הוא יכול להנות ברובד הנמוך של הגוף וגם בו אם אינו יודע כיצד להנות בצורה הנכונה והמבוקרת כאותו ילד שאכל במסיבת יום הולדת סוכריות בלי סוף ושכב ימים שלמים מתפתל מכאבי בטן. לעומת זאת, עם התורה ניתן להנות גם ברובד הגופני בצורה הראויה וגם ברובד הרוחני העמוק ביותר, גם מבחינת החויה הרוחנית וגם מבחינת הרגשת הסיפוק והמשמעות בחיים. אנשים רבים שמשתתפים בחתונות ושמחות של שומר מצוות מציינים את השמחה הפנימית האמיתית שישנה בחתונה (בין המציינים זאת גם צלמים וזמרים שמצד עבודתם משתתפים גם בחתונות של שומרי מצוות וגם בחתונות של כאלה שאינם שומרים מצוות). אדם שיש לו עולם ברור, שיודע מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך ומהי משמעות חייו ולשם מה לקום בבוקר, מהו מעשה טוב ומהו מעשה רע לאן לשוף ולהיכן להתקדם, לאדם כזה יש סיפוק, בהירות ושמחה בחיים שלו. לעומתו אדם שאין לו אמת מוחלטת, אין לו ערכים ברורים, אין לו עולם ברור ומשמעות ברורה לחייו, יכול בקלות ליפול לבלבול ולדיכאון ולחוסר סיפוק בחיים. כשהשאיפה של האדם הנאה וסיפוק גשמי בלבד, נפשו צמאה עליו וכל הנאה גשמית אחת גוררת בסופה חוסר סיפוק ורצון להגדיל את ההנאה וכמו אדם ששותה מים מלוחים המגבירים צמאונו ולא נותנים לו מנוחה וסיפוק ממה שיש לו. לא לחינם עשרות שחקנים ואנשי במה שלא היה חסר להם מבחינה גשמית, פתאום הם מתקרבים לדת ומדוע? כי נפשם צמאה להנאה, לסיפוק אמיתי ולאמת הפנימית שיש ביהדות. לא לחינם אלפי אנשים ומשפחות שהתארחו בשבתות בבתים של שומרי מצוות או בסדנאות להכרת יהדות – ציינו שמעולם לא הרגישו הנאה וחוויה רוחנית כזו. השקט מצלצולי פלאפון וטלפון, השחרור מההשתעבדות לחומר, החוויה שבאיחוד המשפחה,ההנאה שבהקשבה אחד לשני ללא הפרעה חיצונית, המימד הרוחני העמוק שמעולם לא נתנו להם לטעום ולהרגיש. הרב קוטלר זצ"ל הגדיר את המניע הפנימי של היציאה לבילויים ואמר: "כל רדיפת התענוגים (הגשמיים) אינה אלא להפיג את העצבות הבאה מתוך החושך של החומר" (הקדמת "משנת רבי אהרון"). אפשר לסכם ולומר שרוב ההנאות שישנם לחילוני, ישנם גם לדתי רק בצורה מבוקרת ונכונה ולעומת זאת, חלק נכבד מההנאות שיש לדתי, אין לחילוני. ומכאן יוצא כי דווקא להיות חילוני, זה לוותר על הנאת החיים האמיתית.