באמת נדיר שגבר יענה ככה
אבל בגלל שלא רגילה לצד המלוכלך של החיים, המחשבה של ללכת ולנקוט באמצעים חמורים עושה לי לא ממש טוב, אלא שאז המחשבה על הילדים נכנסת, ופה הלב נהיה קר אליו. גם אני חושבת שצריך לקצץ מההוצאות על עצמו, כי רואה איך שהוא מפנק את עצמו בזמן "שאין לו",וזה חורה לי, כי שוב, זה על חשבון הילדים. אם היה עומד בתש' שצריך, עיני לא היתה צרה עליו, אבל אי אפשר לבכות מצד אחד, ולחגוג מצד שני. לא כשכאן אני צריכה לצמצם. תודה