תגידו לי?

[rolan]

תגידו לי?

זה נדמה לי או שאתם בחופשה?... איפה אתם? אולי זה בגלל הציפיה שלי לרבי שיח כאן ואולי מפני שביליתי פעם בהרבה פורומים שהיו תוססים וערים? קצת דליל כאן לצערי...

 

[yaeli4]

רולן יקרה

אני מבינה אותך לחלוטין. הפורום הזה, הוא קודם כל בחיתוליו ממש. רק נבנה. מצד שני, ואת צודקת, הוא מדשדש מבחינת התגובות של האנשים. אני באופן אישי, נמצאת כאן מעט מאוד ופעילה מאוד בפורום אחר שמאוד מעסיק אותי, חוץ מהחיים והעבודה והכול. הנושא כאן, בפורום הזה הוא די כבד וקשה לעיכול. אני חושבת שזו הסיבה שהדברים הולכים כאן לאט יותר. זה מפריע לי גם, אבל יכול להיות שכך זה יישאר מטבע אופי הנושא של הפורום ויכול להיות שישתנה. ימים יגידו. בינתיים, אני כל הזמן מרפרפת כאן ונמצאת וקוראת, לפעמים מגיבה ולפעמים לא. יש נושאים קשים יותר לעיכול ויש כאלה שפחות. בהצלחה בכלול,

 

[ח ד]

שבת שלום ומבורך ../images/Emo24.gif ../images/Emo39.gif

כן, אני מסכים לחלוטין. ימים יגידו. פורום יכול למלא כל מיני תפקידים. אחד הוא מן "מקום להיות", שבו תמיד אפשר למצוא שירשור מעניין להשתלב בו, והתכנים יכולים להיות מאוד מגוונים. אחר הוא מן פינת תמיכה בשעת משבר או פינה להתחלק בה ברגעים של הצלחה בדרך. אנחנו אכן בחיתולים, אבל שוב, עין ואני כל הזמן פה, שומרים על האש, מאוד רוצים ומוכנים להיות פה בשביל מי שצריך, וכמובן בשביל עצמנו. הנה עוד רגע יפה: זה סוף שבוע עם ילדים אצלנו. ציפורה הרגע נכנסה לחדר העבודה כולה זורחת והראתה לי את משלוח המנות שעין הכינה עבור אמא שלה. כל כך מאושרת וגאה בצלחת שהחזיקה. עין הכינה משלוחי מנות להורים שלנו, ולילדים, וציפורה שאלה אם יש גם בשביל אמא שלה. וזו גדולתה של עין, שבלי לחשוב פעמיים מילאה צלחת גדושת ממתקים גם לאמא של ציפורה, אשה שהאכילה את עין הרבה מרור וגסות רוח. ועין מתעלה על כל זה, כדי לשמח את ציפורה. אני כל כך גאה בעיני...

וכל כך שמח על רגעי הקירבה שבהם ציפורה מצליחה לחצות את ים ההסתה והריק ולהתקרב לעין ולשאוב ממנה את כל החום והטוב שהיא יודעת לתת...

 

[אור של קרן]

איזה יופי! קיפאק לעין - הי הי הי!!

וגם הידד היאך לחד, חד הרגשות ויכולת הביטוי. בטח שכיף לעין לחיות במחיצתך. אשריכם שיש לכם אחד את השני.

 

[rolan]

קודמכל!!! ../images/Emo47.gif

כל הכבוד לעין, באמת יפה, צריך המון גדלות רוח כדי להתעלות ולעשות דברים כאלו... ואנחנו... האמהות והאבות במשפחות המוכבות צריכים הרבה מאוד מהגן הזה - "גדלות הרוח", הרבה פעמים מאכילים אותנו בצפרדעים ו/או מרורים ואנחנו, למען הילדים ובני הזוג, צריכים להמשיך כמו "גדולים". ולעניין הפורום.... ייתכן שאני מצפה ליותר - חשבתי שמעבר לתמיכה יווצרו כאן רבי שיח מעניינים בין אנשים ועוד כל מיני, אבל באמת, ימים יגידו.... בינתיים, לכולכם שבת שלום וצאו מחר לטייל הטבע מטרף

 

[ח ד]

תודה על החיזוק!

תודה על החיזוק, אור.

 

[יונה לבנה 1]

עין

אין לי ספק את תקצרי את הפרות.... ולהבדיל אלף הבדלות. יום אחד בדרכנו (לא עלינו )ללויה עצרנו בעלי ואני בחנות פרחים וקניתי זר להניח ...ראיתי בזוית העין נרקיסים,זר של נרקיסים זה הכל בשבילי הפרחים שאני הכי הכי אוהבת ותמיד מפספסת לקנות כי הם פורחים דקה בשנה...,קניתי את הזר האחרון והשארתי במכונית בזמן הלויה,כשיצאנו אמר לי בעלי,אולי נכנס לחלקה של המנוחה...? עניתי בחיוב ונכנסנו,אחרי כמה צעדים נזכרתי בזר שבאוטו והלכתי להביא,נתתי לבעלי שיניח על הקבר ולחשתי לו באוזן,וחסר לך שאתה לא קונה לי כזה זר אחר כך,כמובן בהומור. עד היום אני ממתינה לזר של הנרקיסים שנתתי מהלב וקבלתי חזרה בומבה ללב.........

 

[blonda3]

רולן יקרה../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

אני רק מציצה כאן מדי פעם, ולצערי הרב אני לא מספיקה להשלים את החומר, כלאמר-לא עומדת בקצב שלכם... רק כקוראת.... כתבתם המון בזמן יחסית קצר, כמעט כל תגובה כאן היא מעין מאמר שלם, ויש בדברים הרבה חומר למחשבה וכו'.... לפחות בשבילי.... אז-סבלנות. לכל פורום יש את הקצב והדינמיקה שלו. לילה טוב והמשך מהנה בפורום ובחיים

לילה טוב

 

[עלמה2]

רול רול

לי קצת קשה בפורום, לאורך כל ההתכתביות בפורום נראה כי בתוך המשפחות המורכבות הכל ורוד, מלא אהבה וכייף אצלנו זה לא כך ועל כן קשה לי לכתוב ולהגיב. אני בציפיה שתהיה האפשרות "להקיא את התיסוכלים והקושי ביום ביום........ בתוך המורכבות, איך אני יכולה לאהוב את הילדים של בעלי כשהם לאורך כל הדרך מתעבים שונאים עוד כמה זמן יהיה אפשר לחייך חיוך צבוע כשרואים אותם ושומעים אותם כל הזמן, אבל כל הזמן באנטי בשנאה ואיך אפשר לעשות שהם יקבלו אותי כ- אישתו של אבא ושהילדים שלנו הם האחים שלהם ולא בובות סמרטוטים שאפשר להציק להם בצביטות ולמה אני צריכה לקבל אותם בביתי ולדאוג להם שיהיה להם נעים וכייף ומעניין ובסוף אני כמו גיישה. ולמה הם צריכים לשכב רק במיטה שלנו ולצפות בטלויזיה בחדר הפרטי שלנו והאינטימי, כשיש עוד 2 טלויזיות אחרות בבית. למה אנחנו צריכים להיות שקי האיגרוף של האקסית ושל הילדים שלו???????? למה???????????????????????????????.. סליחה זה היה ארוך ומתסכל, עלמה.

 

[פסימיות זמנית]

עלמה - אני מזדהה אתך

לא עם סוג המצוקה שלך, אצלנו הבעיות אחרות. אבל אני מבינה את הצורך שלך לדבר על התיסכולים והמצוקות ולקבל כתף ואוזן שקבת. אני ציפיתי אפילו ליותר מזה - לשיתוף אמיתי על המורכבות המשפחתית של כולנו ולעזרה אמיתית. כששפכתי את ליבי קיבלתי תגובות בנוסח "תהיי אופטימית". אם לא הייתי אופטימית לא הייתי כאן ובכל זאת ציפיתי לשיתוף אחר. יכול להיות שזה יקח זמן עד שאנשים יפתחו באמת ויכול להיות שלא...בכל מקרה הפורום בחיתוליו, אז בואי ניתן צ'נס.

 

[rolan]

אני עצובה ../images/Emo10.gif

כי באמת חשבתי שרוב האנשים כאן מרגישים מספיק בטוחים (אפרופו חשיפה...) לשתף ולומר ה כ ל משום מה, אני גם מרגישה קצת אחראית למה שפ"ז מרגישה או יותר נכון, חושבת... למרות שלדעתי אין כאן אחריות אישית לאף אחד מחברי הפורום על הרגשותיו של מי מחברי וכותבי הפורום. בכל מקרה, אני חייבת לומר כאן דעתי, למרות שאיש לא הסמיך אותי לכך... הפורום הזה, כמו דומיו, בכל אתר שמספק כאלה, מכוון לכך שאנשים יוכלו לכתוב דיעותיהם וחבריהם יענו, יגיבו וינהלו מכאן סוג של תקשורת שיכול גם להוות תמיכה כלשהי... נראה לי, שאם כך אתן מרגישות, עליכן (רק אם אתן מעונינות) לשתף והעזרה היא בעיקר בעידוד שניתן לכן, לא נראה, שאנשים כמונו שכל מה שיש להם זה רצון טוב, יוכלו לתת לכם מעבר לזה ומקצת מנסיונם האישי. ולחד ועין... אולי כדאי לנסות להוסיף לכותבי הפורום איש מקצוע אשר יענה לשאלות ופניות של חברים כדי לעזור, עזרה אמיתית, כי כידוע לכם, רק לו יש כלים לכך... אולי בזה נוכל לפתור חלק מהתסכול שכבר ממילא קיים ועוד נוסף אליו זה שאנשים פונים לכאן ויכולים לקבל מעט עידוד ותו לא... אשמח אם תשקלו את הצעתי ותנסו לעשות משהו בעניין... ולעלמה, פ"ז ושאר החברים, אל תנטשו, בואו נעצב ביחד פורום שיש לו מה לומר ויש לו איך לתמוך בחבריו. שלכם

 

[אור של קרן]

רק תעשו לי טובה, בלי תמיכות מפלסטיק

דברים כמו "תהיי חזקה" שכבר צוטט כאן קודם. ועוד מיני אמירות נבובות שרק נשמעות טוב אבל בעצם אין בהן כלום. מילא אם זה היה מלווה בעצה מעשית איך להיות "חזקה". או אולי בסיפור דומה מהחיים שלכם ותיאור של הדרך שאתם התמודדתם עם בעיה דומה. אבל מה התרומה של אמירות סתמיות? לי אישית זה תמיד מזכיר את קולות הצחוק בתכניות הקומיות בטלוויזיה. צחוק מקופסא. אתם בטח יודעים למה אני מתכוון. אז אנא, מי שיש לו משהו מועיל להגיד או דבר מחזק או תומך לאמר, וכו' - אז בבקשה, קדימה. אבל אני לא רואה כל טעם להפרחת משפטי סרק. ולעניין הבעת הבעיות וחשיפת דברים והעלאת שאלות - אדרבא! (יעני נהפוך-הוא!) זה משפר ומחזק את האיכות של הפורום. כל שירשור חדש שנפתח עם סיפור, בין עם עצוב ובין עם שמח , מזמין כמה הודעות מעניינות של הסכמה, עצות, דעות הפוכות, תמיכה (עם עצות ודברים מעשיים!), זוויות ראיה שונות להסתכל על העניין. מזה נבנית האיכות של הפורום. ולהיפך. כל פעם שאני מגיע לכאן ורואה שיש רק הודעה חדשה אחת וגם היא באיזה שירשור נידח בן שבועיים שכבר מזמן מיצה את עצמו - זה מחליש את הפורום ומחזק בי את התקווה שאולי פעם נהיה פורום פעיל ומועיל כמו פורומים אחרים שאני מכיר. אמנם הצרות שלנו כאן בעלות אופי יותר אישי ופרטי. קשה לאנשים לספר על רגשותיהם כלפי הילדים של האקס או חלוקת כסף במשפחה (ותהיה מורכבת או לא). הרבה יותר קשה מאשר לשפוך את הלב בכל הקשור ללהקה שמעריצים או לבעית חומרה במחשב שלכם או דילמה בקשר לעונות הזריעה בגינה שלכם. מה לעשות. הנושא כבד. חבל שגם הפורום מתנהל בכבדות מה. וכל הכבוד לכל מי שמעלה כאן שאלה חדשה. או מכה על חטא בפומבי. או משתף בהתלבטות. זה בדיוק מה שהפורום הזה צריך. זה בדיוק מה שאנחנו, חברי הפורום, צריכים. צריכים לשמוע, וצריכים להשמיע. מכל הכיוונים יצא לנו מזה רק רווח. אז קדימה לעבודה חבר'ה.

 

[blonda3]

../images/Emo8.gifאור של קרן-תהיי חזקה

אני דווקא לא מסכימה איתך בעניין של כביכול אמירות סתמיות..... ואני אסביר: מנסיון שלי בפורומים אחרים ששם אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות גם באופן אישי ממפגשים, ובלי קשר נכנסים כל הזמן אנשים חדשים.... קורה לפעמים שרק מילות עידוד "סתמיות" כאלו-"עושות את העבודה". לפעמים מישהו מעלה בעייה כלכך קשה וכואבת שחוץ מלאמר לו-תהיה חזק, תאמין שהכל יסתדר, או כל מילה בגוון חיובי אחרת-אין הרבה מה לאמר- וזה מה שנותן את הכוח לאותו אדם להמשיך הלאה ולהתמודד...... לפעמים זאת ההתייחסות שחשובה....

תשומת הלב....

לתת לאותו אדם תחושה שהוא כתב ומישהו שמע, שהוא לא לבד.... זה הכל. מנסיון-זה עוזר. כמו שלפעמים רק

וירטואלי מספיק בכדי לתת לאדם תחושה טובה...... אז-רק רציתי שתדע..... ולפעמים הדברים החשובים נכתבים דווקא במסר אישי....

 

[maof]

אור של קרן........

וזה אחד הדברים שגם אני אומר .... הציעות של אנשים לפעמים כל כך שקופה אנשים מיעצים ואומרים דברים שהם עצמם לא מאמינים בהם.... אבל בכול זאת אומרים רק בכדי למצוא חן בעיני אחרים ...... ושיחשבו עלהם שהם אחלה ....... לימדה אותי ידידה טובה שלי שכולם לובשים מסכות ומראים רק את הצד הנחמד שלהם כלפי אחרים וזאת היא גם דעתי לגבי חברים............. חברים בגרוש יש לי מיליון אני יכול לתרום אותם לכל אחד שחפצה נפשו בחבר........... אבל חברים אמיתים שיהיו בשעת הצורך יש בודדים מעוף

 

[רות 2]

נו באמת....

תנו זמן ..לזמן לעשות את שלו... וכמו שהשכנה הרוסייה שלי אומרת.....10 יהודים..10 דיעות שונות לפעמים לא צריך עשרות של משתתפים עלמנת לגבש דיעה וראות את הצד השני של המטבע....ולקבל תמיכה ... זמן.....!!!!!!1

 

[יונה לבנה 1]

רות

זמן יעבור אם ניתן אותו וגם אם לא,אבל השאלה עם באמת משהו יקרה בזמן הזה? אני חושבת שזה נפלא שאנשים מרגישים רצון וביטחון לעצור רגע ולהגיד שמשהו לא זז כאן...ובעיקר שהרוב מרגישים כך. אז בואו נקשיב נעשה נשנה ונצליח להקים מקום מתאים ונעים לכולנו.

 

[עלמה2]

חלילה, לא התכוונתי לנטוש , אני פה

בגלל ה - מורכבות, אני מרגישה מאד בטוחה ואין כל בעיה עם חשיפה, ההיפך. לי באופן אישי לא כל כך ורוד במשפחה המורכבת והיה לי חשוב להעלות את הנושא כי אני בטוחה שבכל משפחה מורכבת יש את התיסכול והקושי לקבל אחד את השני - הילדים את אישתו והאקסית את אישתו ואישתו את ילדיו וכו'.... בכלל לא היתה לי כוונה של נטישה. שלכם ואיתכם עלמה.

 

[יונה לבנה 1]

רולן יפה כתבת ../images/Emo141.gif

 

[עלמה2]

../images/Emo45.gif ז"פ

אני מקוה שבהמשך ועם הזמן, אכן יהיו שיתופי עומק , יחד עם זה מאד חשוב לשמור על חוסן נפשי, ו - "אופטימיות" . באהבה

 

[blonda3]

עלמה ופסימיות ורולן-סבלנותת../images/Emo24.gif

זה לוקח זמן. זה כמו בכל מערכת יחסים. לוקח זמן לקשר להבנות. גם כאן בפורומים. אז תהיו סבלניים. ולאט לאט תראו שזה יקרה..... בהצלחה!