תגידו לפעמים בא לכם לברוח מההורות?

[carlimi]

כולי הזדהות ...

 

[washi tashi]

בשביל זה המציאו את וגאס

פעמיים בשנה עם חברות לניקוי הראש.

 

[noaronen1]

אז הנה חזרתי לחייך

פשוט הרגשתי שהפרצוף נסגר. האמת הרוב זה לא באשמתם זה פשוט החיים הללו בשנתיים האחרונות שאין אויר מסגנון החופשות בבית הספר הזה וההתעסקות סביב זה.
אני לא רוצה להיות במקום של רחמים עצמאיים, זה מן תחושה שאני מתפרצת על הסביבה מהתסכולים שלי ולא שלהם.
אז במקום לשלוח לכל הכיוונים אנרגיה שלילית ולהרגיש שאני בלתי נסבלת ולא יכולה להכיל את השטויות שלהם, לפעמים כנראה צריך להודות שזה יותר מדי ולזוז הצידה והלגיד בבקשה תנו לי לבד.
מודה לבעלי שלקח את הילדים מהבית ונתן לי עד 3 אחר הצהריים את הבית לעצמי. היה פשוט נפלא!
למדתי שכנראה פעם בחודש אני צריכה לקחת לי יום חופש מהמשפחה! אני אשתדל לאמץ את זה מהיום

 

[ניריתסקוטלנד]

זה נקרא Me time וצריך לקחת אותו לפני שמתפוצצים

 

[Mottek]

כן

וברגע שבעלי נכנס בדלת, עוד לפני שהוא הספיק להוריד את התיק, אני מודיעה לו שהילדים שלו!
חוץ מזה, זה בסדר לנוח קצת ולקחת צעד אחורה. תשימי להם איזה סרט נחמד שיסיח את דעתם לשעתיים ויפנה לך קצת זמן לעצמך.
תנסי ליצור שגרה. שבי עם הילדים ותכיני לו"ז שתוכלי לשלוף בכל פעם שיש להם חופש. באיזה יום אתם עושים מה, מגוון של פעילויות שהם יכולים לבחור מהם וכמובן ליצור ציפיות התנהגות.
מחזיקה לך אצבעות. לכולנו יש נקודות שבירה וזה נורמלי לגמרי.

 

[קסם מעשית]

לפעמים אני רוצה לברוח להרים

אני מסתפקת בדלת סגורה ופשוט שוכבת בשקט בחדר ארונות שלי עם מוזיקה, וכוס יין (בעלי טוען שזה עוזר לי להרגע).
לפעמים אני אומרת להן כמה הן מעצבנות אותי, לפעמים אני מעצבנת אותן בחזרה, לפעמים אני מרימה ידיים ונותנת לקארמה לעשות את שלה, לפעמים אני הופכת לאימא מרושעת שמפרידה בין כולם.

אנחנו בתקופה של המון ריבים מטופשים על כלום, המון בכי, צעקות והאשמות הדדיות. בין לבין המון רגעים מקסימים של אושר, אחווה וצחוקים.
לא יודעת אם אני רוצה שישתנה המצב, אבל בהחלט הייתי שמחה לטונים יותר נמוכים ותקשורת יותר יעילה (של כולנו)


שולחת חיבוק של הזדהות

 

[rona73]

לא לברוח,לנוח קצת כן..

השנים הראשונות מאוד אינטנסיביות.כל הזמן צריך להיות שם בשבילם.והרגשתי שלא היה לי זמן בשבילי בכלל.
הילדים שלי בני 9 .מודה שכרגע הרבה יותר קל לי,יכולה לברוח לבד להליכות שלי.שולטת בכעסים שלי,בסופו של יום מודה שיש לי ילדים ולא היתי נותנת את הילדים שלי בתמורה לחופש.
אולי זה הגיל או המספר(רק שניים),אבל השנה אני די רגועה ושולטת בהכל...כמובן שיש מה לשפר אבל מאוד טוב לי.
את מרגישה ככה כי כל ילד בתוכנית אחרת וקשה לך לתכנן לכולם ביחד,לא?ברגע שתמצאי את השביל תרגישי הרבה יותר טוב.אולי גם את צריכה להקדיש קצת זמן רק לעצמך!