כי לידה היום כל כך מנותקת ממה שהיא
אמורה להיות, שכל האיזון ההורמוני מופר. לא סתם אומרים, שההתערבות הראשונה היא היציאה מהבית לבי"ח - למרות שהאמת היא שזה מתחיל עוד קודם: כל הלחץ של ההתארגנות, ותזמון הצירים, ולא לצאת מוקדם מדי (שלא יכריזו עלייך כהיסטרית (וגם כי זה באמת מגדיל את הסיכון להתערבויות)) אבל גם לא מאוחר מדי (שלא ללדת בבית או חלילה באוטו). וכמובן - מי שמפקח על העניינים, זו היולדת. כבר כאן - שיבוש האיזון ההורמונלי העדין הנדרש ללידה. תחשבי על יונקים בטבע. נניח, איילה. (אני מתארת את זה מאד פשטני) אם היא מפחדת שיבוא נמר - ההמלטה תתעכב. לפעמים, כבר יהיו לה צירים חזקים, אבל הם לא יקדמו שום דבר. אם מצב המתח ימשיך - הם גם יחלשו. עכשיו היולדת כבר עייפה מצד אחד, ומאד מודאגת "מה לא בסדר איתי" מצד שני - מה שממש לא מועיל למצב. פקיעת מים הוא עוד אחד מהנהלים שלא הוכיחו את עצמם, והם רק מזיקים. זה נחשב למזרז לידה, אם כי בפועל, הזירוז הממוצע הוא מספר דקות (אולי חצי שעה) - די חסר משמעות - לעומת הסיכונים: צניחת חבל הטבור, זיהום, כאב גדול יותר. לעיתים רחוקות יתכן מצב שהמיים שמצטברים בין הראש לתעלת הלידה, חוסמים את הירידה (מעין כרית, שלא מצליחה להתפנות). במצב כזה, באמת פקיעת המים עשויה לעזור. אני מנחשת (לא יודעת), שאם לא פוקעים באופן יזום, כשהלחץ יהיה מספיק חזק, תהיה פקיעה עצמונית (שהסיכונים בה פחותים).
