אלבום גדול.
מקדדי ג'י מתגלה כמפיק מחונן עם כל שמיעה ושמיעה, וזה בעצם המסר,שלא נמאס לשמוע את האלבום הזה שוב ושוב ושוב בניגוד להרבה מאד אלבומים בדבר המוזר הזה שנקרא "היפ הופ ישראלי" עד שפלד ואורטגה הגיעו והשמיעו לכם איך זה צריך להיות. האלבום הזה מחזיר ת'תקווה לראפ בישראל,בשנת 2007,וכל מלה שלילית,של כל בנזונה עוזרת,למה אתם יודעים מה זה יהודים,שיש משהו טוב הם יגידו שזה חרא או שלא יגידו כלום... אז,ואללה,זה החרא הכי טוב ששמעתי בעברית כבר שנים,"דינמי" קטע קליל שהוא בגדר ענק, "משפחה" הוא שיר שברמת הכתיבה שלו הוא פשוט מ=ד=ה=י=ם בכל קנה מידה. "כל המשקאות בבר" הוא טרוף על המייק,עם חרוזים שקהל של היפהופהדז אמיתי היה גומר מהם.... וללא ספק השיר שאני הכי אוהב עד עכשיו נכון לעכשיו הוא "כל האנשים"-פזמון מגניב של נעה פארן ואלפרבר, שתי בתים מפוצצים של פי אל די,והבית השלישי של אלפרבר,הוא ללא ספק קטע האירוח הכי טוב בדיסק(ברמות שמשאיר אותך עם פה פעור). פלד ואורטגה ראפרים מגניבים מאד,שאומרים הרבה,ולמרבה ההפתעה,יש בחרוזים שלהם גם עומק,ואלה שמאזינים לאלבום פעם אחת,שתיים,וישר שופטים,מפספסים,בשבילי זה היה תמיד חלק מהראפ,לא תמיד אתה מבין הכל על ההתחלה,זה כמו פאזל שמתחבר והוא בהחלט מתחבר,והאלבום סוחב אחושרמוטה,סוחב כמו 420. קיבלתי את האלבום כי אני על האלבום,אבל אני מתכוון לקנות 2 כי זה אלבום זול מאד,יחסית לחרא שצף כאן. לשמחתי המיקסטייפ בנזונה אבל האלבום יותר,מחכה ל"ממשיכים לבעוט2". אם האלבום מבולגן,אז ככה אני אוהב ת'בלגן שלי,וזה במובן הכי חיובי של המלה,שכמובן קיים