תגידו..... שאלה קצת מביכה

[ניריתי של יותם]

תגידו..... שאלה קצת מביכה../images/Emo9.gif

רק בעלי המסכן קיבל אישה כמוני? אחרי הלידה המראה החיצוני שלי פחות חשוב לי. זה בא לידי ביטוי בכך שבתמונות פחות משנה שאני יוצאת "עקומה" אך היא תככב כל עוד זו תמונה מהממת של יותם. זה גם בא לידי ביטוי בכך ששמתי לב שאני פחות מתאפרת, פחות "מתלבשת", פחות מקפידה על להוריד שערות ברגליים... פחות ופחות ופחות. מעניין אותי אם זה מוכר לכן, ולאמהות הותיקות יותר האם זה השתנה עם הזמן? ודרך אגב, בעלי טוען בצורה עיקשת שהוא לא רואה שום הבדלים במראה החיצוני שלי לפני/אחרי הלידה? נכון שהוא מתוק?

 

[ניריתי של יותם]

אולי זה גם קשור לכך שאני עדיין בבית

ולא חזרתי לעבודה באופן מסודר? אולי זה בעצם קשור למשהו רגשי עמוק יותר כי אני מרגישה כל כך זקנה פיזית ונפשית (אך העייפות המתישה הזאת שלא עוברת)? מעניין אותי לדעת איך זה אצלכן. ועוד משהו אחרון. כמה שאני כן בחורה נקיה! תמיד יוצא שעל הבגדים שלי מרוחה פליטה/נזלת/פרי כמובן באדיבותו של יותם....

 

[רותי ע]

יש הבדל בין הלפני לאחרי..

אצלי לפני אהבתי ללכת לקנות לי בגדים. היום אני הולכת לקנות לי וחוזרת בהתלהבות עם עוד כמה חליפות לעידן. בשנה הראשונה זה היה ממש מכה. בסוף הכרחתי את עצמי ללכת לקנות לי משהו. עכשיו זה התמתן. ועדיין הכי כיף זה לקנות לו בגדים/משחקים. גם הקטע של הבית מוסיף. ברגע שיוצאים לעולם ומתנתקים "אמא" קצת נדחקת ו"אני" מופיעה שוב. כמובן שככל שהילד יותר גדול קל יותר לחזור ל"אני". בשביל להילחם בהרגשה צאי-תכריחי את עצמך ליום כיף ופינוק. שופינג (רק לך), בית קפה, אולי גם יום כיף של מסאג´ים וטיפוח.. בהתחלה אולי תעשי זאת באופן מלאכותי אבל עם האוכל יבוא התאבון..

 

[לימור של עמית]

גם אני עדיין בבית...ויש הבדל

בין הלפני והאחריי...אבל חשוב לי המראה שלי אני לא מתאפרת..ולא התאפרתי לפני.. אני מתאמנת בחדר כושר כי זה הזמן שלי לעצמי.. וההשקעה שלי במראה.. ואני מזמינה אותך אליי.. תמיד יהיה איזה כתם של משהו על הבגד.. גם לפני יציאה מהבית.. מה שכן מאד השתנה זה הקניות לעצמי.. הייתי חולת קניות..ובעיקר נעליים ובגדים.. והיום הכל לעמית..כי זה הכייף שלי! ואגב רותי..ניסיתי את היום הזה שכתבת עליו..חזרתי עם שקיות נכון..לעמית!

 

[פנינה של שחר ותומר]

ואני...

בחמש שנים האחרונות או בהריון או אחרי לידה (הרווחים בין ההריונות ללידות היו קצרים). אבל אני לא מזניחה את עצמי ואם בא לי אני קונה לי בגדים, רק לי, אבל זה יום מיוחד שאני לוקחת לעצמי פעם במליון שנים. רוב הזמן אני חוזרת עם שקיות לבנות, עמוסות בבגדים ומשחקים. לשמחתי, אני תמיד חושבת שאני מהממת וסקסית בהריון ככה שגם בהריונות אני לא מתלבשת כמו סמרטוט אלא דופקת הופעות (סליחה על השחצנות

). הדבר היחיד שאני לא עושה, זה להתאפר, כי אני שונאת את זה וזה סתם מבגר אותי, ללא איפור אני נראית ילדונת (זה מהגנים

), וככה בעלי היקר אוהב ואומר שאני נראית נהדר, וגם שאר הסביבה...

 

[חנה בית הלחמי]

לא ברור לי העניין הזה

כבר בבי"ח, בשתי הלידות, לבשתי מיד אחרי הלידה בגדים שלי והתארגנתי על מראה סביר. 5 ימים לאחר הולדת רעות קניתי לי ג´ינס צמודים. בתיק בית החולים היתה ערכת טיפוח מלאה. זה שהילדה יפה ומקסימה זה נהדר אבל ממש לא מוריד לי את החשק לטפל בעצמי. כשאני יוצאת לקניות אני חוזרת תמיד עם בגדים לילדים - ולי. ההריון נתן לי הרגשה של השתלטות מבפנים על כל כולי ודוקא מיד אחריו היה לי כייף אמיתי לטפח את עצמי עבור עצמי. מה גם שעניין האמא המוזנחת הוא חלק מה- SET UP הזה ששומר על נאמנות נשית לבעל ולמשפחה, כלומר שומר אתכן קרוב לעין המפקחת. סידור חברתי עקום שחשוב שנהיה מודעות לו.

 

[רותי ע]

ירוקה מקנאה על הזריזות בה חזרת

לעצמך

אני 5 ימים אחרי הולדת עידן זזתי בקושי עם כאבים מהניתוח הקיסרי והייתי סמרטוט מתשישות. ולא מסכימה איתך לגבי תאורית הקוספירציה הגברית בנושא זה. אני חושבת שרוב הגברים מעדיפים אישה מטופחת לצידם. למזלנו בשלב שאין לנו כל כך כוח לטפח את עצמנו הם אוהבים אותנו כמו שאנחנו, גם קצל מסמורטטות. אני חושבת שהרבה מכירות את ההרגשה איך בתחילת מערכת היחסים אנחנו נעשה הכל כדי שהוא לא יראה אותנו לא מאופרות, לא לבושות כמו שצריך.. אחרי כמה שנים זה עובר לנו (ולו עוד קודם)

 

[חגיתושתוש]

חזרה לגיזרה

אני עברתי משברון 24 (!!!) שעות לאחר הלידה, כשקפצתי הביתה לקחת "בגדי יציאה" מהבי"ח וראיתי שהבגדים של לפני ההריון לא עולים עלי (24 שעות אחרי!!!). אבל.... עשינו מסיבת כשאריאלי היתה בת חודש, מלכתחילה בחרתי את השמלה הכי צמודה והכי חתיכית שלי והחלטתי שלתוך זה אני נכנסת, ונכנסתי, ונראתי פיצוץ....

 

[אמא של שחר]

המממ,יש פה קצת Catch-22 והכללה

נניח שילדתי בשעה טובה. מצד אחד אם אני מקפידה להתאפר לפני כל אורח שמגיע לבקר במחלקה, לא נותנת לבעלי לראות אותי בלי פן ומתעקשת לצאת מבית החולים בג´ינס של לפני אז אני "נכנעת לתכתיבי החברה להיות סופר-אישה, יפה, רזה, ומושלמת". מצד שני, אם אני לא מתאפרת, לובשת טרנינג ומעדיפה את הנוחיות שלי על פני הטיפוח אז אני מבטלת את עצמי, ומשתפת פעולה עם הכוונה הסמויה לשעבד אותי למשפחה . זאת הבעיה עם הכללות... לא כל אישה יכולה מיד לאחר הלידה להיכנס לבגדיה הקודמים. גם אני לא הצלחתי. ולא היה לי אודם או איפור בתיק של הבית חולים אלא דברים אחרים שעשו לי כיף ונעים ונוח. והאמת, הדבר האחרון שעניין אותי היה להתאפר ועד היום אני פחות מתאפרת, פחות מבקרת במספרה ופחות מקפידה. ובכל זאת אני מרגישה מצוין עם איך שאני נראית, לא מרגישה רע ויודעת שבשלב זה של חיי זה מה שמתאים לי. גם בזמן ההריון הרגשתי ונראיתי מדהים לדעתי וכיום אם אני צריכה לבחור בין לישון עוד חצי שעה בבוקר לבין לקום מוקדם יותר כדי להתאפר וכו´ לפני העבודה, אין לי בכלל התלבטות. מה לא לגיטימי בזה? מותר לשנות סדר עדיפויות בהתאם לנסיבות לא?

 

[imale]

זה חלק מהקטע של "להיות בבית" לדעתי

אני הרגשתי ככה בתקופות שלא עבדתי בהן, כולל חלק מההריון. אבל אני חייבת לציין שכשאת נפגשת עם חברים (אתנו, למשל

) את נראית בהחלט מטופחת וחמודה... כך שזה בעיקר עניין של הרגשה... ואני משוכנעת שיציאה לעבודה/לימודים ואפילו לפגישות עם חברים - משפיעה לטובה על ההרגשה הזו. ולגבי תמונו - אני "מצנזרת" תמונות שלנו שבהן אני לא נראית מי יודע מה... ויש הרבה כאלו. את מה שאני לא מצליחה לשפר בפוטושופ - אני מחביאה אי-שם או חותכת אותי החוצה ומשאירה את הכוכבת האמיתית...

 

[דיאנה1]

גם אצלי ככה, וכנראה שזה באמת קשור

גם לכך שאני נשארת בבית. כשאני לוקחת את שון מבית הספר אני לובשת סוודר ארוך שמסתיר את הבגדים עם הסימנים של בר מכל היום, במיוחד עכשיו כשהוא מצונן... כל הבגדים מסומנים. עם שון זה היה ככה בהתחלה והלך והשתפר ככל שחזרתי לאורך חים נורמלי פחות או יותר, באיזשהו שלב גם התחלתי להתאמן ולחזור לעצמי. אולי גם עכשיו זה יקרה בהמשך. בעלך באמת מתוק ומפרגן, כל הכבוד. גם בעלי לא מבחין בהבדל לטוב ולרע, מצד אחד לא מפריע לו שאני לא מתאפרת ומתגנדרת, מצד שני אם אני כן עושה מאמץ בארוע מיוחד, מתלבשת ומתאפרת לא תמיד הוא ישים לב... ותמיד הוא יצא מזה במחמאות שאני תמיד נראית נפלא בעיניו

איך אפשר לכעוס אחרי כזו הצהרה?

 

[no-a-m]

מגיע לכן להיות במיטבכן

אני מתרגשת לקרוא את מה שאתן מספרות, ואני אמא מאוד מאוד ותיקה, ואפילו קבלתי כבר כרטיסי כניסה למועדון הסבתות, ואת ילדי הבוגרים אכן גדלתי כפי שאתן מתארות, ועם עליתו של הגיל, וגם עם עליתה של רמת המודעות שלי והערך העצמי, הבנתי שבעצם המראה שלי הוא חלק מאוד גדול ממסר שאני מעבירה, וממה שאני חווה ומרגישה, ובעצם מגיע לילדי לראות את אמא שלהם במיטבה, גם כאשר היא בבית וגם אם אינה הולכת לעבודה, כמובן שכאשר אני יוצאת אני משקיעה יותר , אולם אני לא מוותרת על הנוכחות גם בבית, מגיע לבני ביתי וכמון כמובן מגיע לי, להיות ולהרגיש יפה ומטופחת. בעניין בן הזוג זה כמו שאתן אומרות , בכל מקרה תמיד יאמר שהכל בסדר ונפלא וכמובן שהוא לא ישים לב למשהו מיוחד.

 

[אמיר.]

זה לא המראה - זה במוח...

גם רעיתי טוענת כל הזמן טענות מגוחכות כמו: "אני נראית רע" "השמנתי מדי" "רזיתי מדי" "הבטן בולטת" "החזה נפול" ומקנחת "ככה זה אחרי X הריונות" ואני ממש לא מבין על מה היא מדברת.. היא נראית כמעט כמו כשנפגשנו לפני עשור (למעט התספורת) ואני הוא המזדקן לבדי... אני חוזר ואומר לה שהיא נראית מצוין וזה שאני לא מסתכל על אחרות שה לא מצדיקות יתרה אלא מפני שהיא פשוט יותר ´שווה´ מכולן.. עוזר לי ? פחחחחחחחחחחחחח

 

[no-a-m]

איזה פרגון

איזה כייף לרעייתך שאתה רואה אותה בעיניים כאלה, וכפי שאתה אומר "מהמוח" ולא שם לב לדברים הקטנים שהיא מרגישה, זה ממש נפלא,אתה יכול לעזור לה לראות את היופי שבה למרות שקצת נוספו קילוגרמים, או הבטן קצת,,, והחזה,,, וכו´ הדברים שבעיקר נשים רואות ומרגישות, החשוב הוא שנלמד לאהוב את עצמינו למרות כל זה,ך ולכם בני זוג יקרים יש יכולת מדהימה לעזור בכך תבורכו

 

[שירי ל]

גם בעלי מסכן...

וזה לא שלא אכפת לי, אכפת לי מאוד - אבל בשביל להיות כמו שהייתי קודם, צריך הרבה זמן - לעשות כושר, להתאפר, להתלבש, לחיות. היום אין לי את הזמן הזה ואני מרגישה חרא עם איך שאני נראית. אני מקווה שזה עובר באיזשהו שלב (ההזנחה, לא ההרגשה)

 

[שנילי]

לנירית של יותם...../images/Emo24.gif

אני חושבת שזה מאוד מתוק אם בעלך אומר לך שהוא לא רואה איזשהוא הבדל.

אני חושבת שזה אחלה מפני שלא כל אחד היה חושב כמוהו.

 

[נ ו ע ם]

לדעתי...

הבעת כאן מחשבה מאוד חשובה!!! הגיזרה, לדעתי, מאוד חשובה!!! ואם לא משתדלים לשמור עליה היא יכולה מאוד לפגוע... ומנסיון שלי דווקא אשתי לאחר הלידה רזתה! וללא שום קשר להריון ולידה כאשר היא עלתה במשקל לא שמרתי בלב את דעתי והבעתי אותה! ---------------- אני חושב שזה לא טוב שאת פחות ופחות "מתלבשת"... ואני חושב שזה לא טוב שאת פחות מקפידה על ההורדה... כי אני חושב שזה לא פייר לתת לשיגרה להכתיב לנו את חיינו! אני משתדל לשמור על הגיזרה! אני משתדל תמיד להיות במיטבי! גם אם אני סתם כך בבית וסתם אם אני רק עם האשה! תשקיעו אחד בשני ותאמינו לי שתרגישו גם טוב עם עצמכם! נועם. ואולי עוד משהו קטן... כמישהו שבא מהמין השני אני רוצה לומר לך ש.... שאולי בעלך אומר לך שהוא אינו רואה הבדל... ואולי הוא באמת אינו רואה! אבל אל תתני למזל לגרום לו "לראות" ביום מן הימים! כי לפעמים המזל אכזרי... ולא צפוי! אז תשקיעי ותתני לו לראות אותך במיטבך האמיתי תמיד!

 

[ציפי ג]

לפני ואחרי

אני תמיד מתלבשת, כי גם בבית הורי וגם בעלי לא מא היו מסוגלים לסבול אנשים שמסתובבים בטריינינג כל היום. אם בעלי בא הביתה מהעבודה והוא רואה אותי לא לבושה הוא שואל אם אני חו"ח חולה. לגבי פליטות, זה חלק מהורות, ואין מה לעשות, ויש מגבונים לחים, ואני מנקה עם זה. ואני מכבסת את הבגדים שלי המון. היות וגם בצעירותי לא התאפרתי הרבה, גם היום אני לא מתאפרת. רק כשיש לי פגישת עבודה או משהו כזה, או כשבא לי להרגיש ממש זוהרת (זה קורה לפעמים). אם לא טוב לך עם איך שאת נראית, את חייבת לעשות משהו בנושא. ולגבי בעלים, גם בעלי טוען שאני נראית כמו לפני 12 שנה, אבל לפעמים אם אני מתיפיפת, אז אני מקבלת הרבה יותר מחמאות. מזל שיש שבת, שאז אני תמיד לבושה במיטבי, מתאפרת לפני כניסת שבת, ונראית כמו מלכה.

 

[חגיתושתוש]

דווקא בשבת יש את השינוי אצלי

פעם הייתי מתלבשת ומטיילת עד הבית כנסת, היום אם אנחנו בבית אז מתלבשים כולם והולכים לתפילה, אם אנחנו אצל ההורים, בד"כ אני נשארת מטרונגגת וככה גם הילדה, די חבל לי על זה אבל אין לי חשק להתלבש בשביל לא לצאת מהבית. שאר השבוע - יוצאת לעבודה טיפ-טופ לבושה ומאופרת. בערב - אם בעלי מגיע לפני ארוחת ערב, או אם זה יום שאני מרגישה שאני נראת טוב במיוחד אני נשארת עם ההופעה של הבוקר, אחרת בעלי פוגש אישה (יפהפיה כדבריו) בבגדי בית מלאים בקוטג´. בכל מקרה - לא מזניחה את עצמי, לא נותנת לעצמי להשמין, וכשבעלי סוחב אותי בכח ומכריח אותי - אני גם קונה לעצמי בגדים חדשים. קוריוז קטן, אפרופו בגדים - בסוכות היינו בחו"ל, עם חברים ובלי הילדה, ובמילאנו מדדתי מגפיים מ ה מ מ י ם ב- 1000 ש"ח, לא קניתי אותם, ואח"כ כל היום התווכחנו עליהן (הוא אומר שעכשיו קונים לחנות וקונים אותן ואני אומרת שאין סיכוי שאני אוציא סכום כזה על מגפיים) - פראיירית או לא?

 

[no-a-m]

מגיע לי להרגיש טוב יפה ומטופחת

איזה יופי שיש בינינו הסכמות, ועוד יותר שאנחנו חלוקים בדעותינו, ויש לנו אפשרות לדון בנושאים החשובים הללו, לגבי בני זוגינו היקרים, אלה שרואים ואלה שלא רואים, אלה שאומרים וכאלה שלא אומרים, זה נפלא ונהדר שיש לנו תמיכה ועידוד ופרגון לנועם וגם לנו הבנות אני רוצה להציע ולאמר, מנסיוני כאמא כבר המון המון שנים ( 82 אני סופרת את גילאי הילדים שלי בטור, הרי אני לא מפסיקה להיות אמא של האחד כאשר נולד האחר ) אני רוצה להראות טוב, לטפח את עצמי ולהרגיש טוב, קודם כל בשביל עצמי, בכדי שלי יהיה טוב, כי כאשר לי טוב, טוב גם לסביבתי, מגיע לי ומגיע להם הבעיה עם האנרגיות הירודות, היא שכאשר אנחנו נראות לא טוב, אנחנו גם לא מרגשיות טוב, ואין לנו כוח להשקיע( וכמובן גם הפוך) ובכדי להראות טוב מה לעשות לפעמים צריך קצת להשקיע אבל הרי כולנו יודעות איך זה מרגיש לנו כאשר אנחנו מטופחות יפות,זוהרות ,מדהימות וכו´ וההרגשה הנפלאה הזו משנה לנו את האנרגיה אז כפי שכבר נאמר פה גם אם קשה וזה לא ממש מרגיש לי טוב,, Let´s fack it עד שזה יבוא לנו באופן טבעי אז שיהיה לנו טוב והמון כוח ,להרגיש יפות,