תגידו
- פותח הנושא ריביקי
- פורסם בתאריך
קרקר המקורית
New member
לפרנס
אם בחברה הישראלית היה שיוויון בשכר בין גברים לנשים הייתי עושה זאת בשמחה. מכיוון שלא כך הדברים וצריך "ביצים" (אמיתיות) בשביל להרויח, אין טעם לעבוד קשה ולהרויח פחות. במצב כזב עדיף כלכלית שהגבר יצא לפרנס. עצוב - מה לעשות
אם בחברה הישראלית היה שיוויון בשכר בין גברים לנשים הייתי עושה זאת בשמחה. מכיוון שלא כך הדברים וצריך "ביצים" (אמיתיות) בשביל להרויח, אין טעם לעבוד קשה ולהרויח פחות. במצב כזב עדיף כלכלית שהגבר יצא לפרנס. עצוב - מה לעשות
להתחלף עם הבעל
להתחלף עם הבעל, בשום פנים ואופן לא, לפספס את גידול הילדים!!!, בשום פנים ואופן לא, אני חושבת שלגדל את הילדים, עם כל הקושי וכמובן זה קשה, זו ה"חווית החיים" זו יצירה שאין לה שום תחליף, זה הטעם האמיתי, לכן אני חושבת שהתברכנו שאנחנו נשים ובשום פנים ואופן לא ההיתי מתחלפת עם הבעל
להתחלף עם הבעל, בשום פנים ואופן לא, לפספס את גידול הילדים!!!, בשום פנים ואופן לא, אני חושבת שלגדל את הילדים, עם כל הקושי וכמובן זה קשה, זו ה"חווית החיים" זו יצירה שאין לה שום תחליף, זה הטעם האמיתי, לכן אני חושבת שהתברכנו שאנחנו נשים ובשום פנים ואופן לא ההיתי מתחלפת עם הבעל
אולי אני קצת מיושנת בדעותיי../images/Emo9.gif
אבל ...לא , לא הייתי מחליפה את התפקידים עם בעלי ... אני שמחה שיש לי את הזכות לגדל את ילדי ..בדיוק כמו שאני חושבת שנכון לעשות זאת...וכמובן זאת דעתי האישית....כי מה שטוב לי לא בהכרח טוב לאחרת .... ובקשר לבעל כ"עקרת בית" ...את מה שאנו הנשים עושות (בית, ילדים, עבודה, בעל ועוד...) ...אם היינו מעבירות את זה לבעלים הם היו נראים בערך ככה
...שהייתי בשמירת ההריון שלי , בעלי שיהיה בריא עשה הכל בבית (הוא באמת מקסים
אבל זה נושא אחר לגמרי) ...ושמח מאוד להעביר לי את "התפקיד" בחזרה ... אז כמו שאמרתי , דעתי אמנם מיושנת ומאוד לא פמיניסטית , אבל לדעתי תפקידה של האמא/אישה הוא לגדל את ילדיה ....כי ככה זה בטבע ...אנחנו יולדות ..ולנו הקישורים , העדינות , האינטואציות הטובות ביותר לעשות זאת ...כמובן כל זאת ללא לפגוע חלילה במין הגברי ...כי גם הם תורמים נותנים ועושים רבות עבור הילדים . נכון שחשוב להשקיע בעצמך ...וכמובן לפתח , ללמוד...אך כאן עולה הבעיה הגדולה ... האם "להקריב" את הילדים למען הקריירה שלי או "להקריב" את עצמי למען הילדים ...
אבל ...לא , לא הייתי מחליפה את התפקידים עם בעלי ... אני שמחה שיש לי את הזכות לגדל את ילדי ..בדיוק כמו שאני חושבת שנכון לעשות זאת...וכמובן זאת דעתי האישית....כי מה שטוב לי לא בהכרח טוב לאחרת .... ובקשר לבעל כ"עקרת בית" ...את מה שאנו הנשים עושות (בית, ילדים, עבודה, בעל ועוד...) ...אם היינו מעבירות את זה לבעלים הם היו נראים בערך ככה
שרוני, חרגת אותי מ../images/Emo6.gif
בעלי היה נראה הרבה יותר גרוע אם היה צריך להחליף אותי, למרות שכשאני מאיימת עליו שאני לוקחת חופש של כמה ימים ונוסעת הוא אומר "את לא מאיימת עלי אני יסתדר, אני אקרא לאמא שלי, לאחותי..." ואני חושבת שכאן רוב הגברים מפספסים את העיקר, שאנחנו לא צריכות את "אמא, אבא, אחות או דודה" לידינו כדי לתפקד בבית, אבל אם הם יחליפו אותנו אז הם כן צריכים את זה!!! וגם אני לא הייתי מתחלפת עם בעלי בשום פנים ואופן, לא הייתי מוותרת על האושר שבגידולם, עם כל הקושי שבזה!!!
בעלי היה נראה הרבה יותר גרוע אם היה צריך להחליף אותי, למרות שכשאני מאיימת עליו שאני לוקחת חופש של כמה ימים ונוסעת הוא אומר "את לא מאיימת עלי אני יסתדר, אני אקרא לאמא שלי, לאחותי..." ואני חושבת שכאן רוב הגברים מפספסים את העיקר, שאנחנו לא צריכות את "אמא, אבא, אחות או דודה" לידינו כדי לתפקד בבית, אבל אם הם יחליפו אותנו אז הם כן צריכים את זה!!! וגם אני לא הייתי מתחלפת עם בעלי בשום פנים ואופן, לא הייתי מוותרת על האושר שבגידולם, עם כל הקושי שבזה!!!
ריביקי
גם אם הייתי רוצה להישאר בבית , לא הייתי עושה זאת. רצינו שוויון זכויות , לא? רצינו לצאת לעבודה ליישום עצמי? רצינו לא "להשתעמם" בבית , לא? אז מה אנו בוכות? עובדת לא פחות מבעלי ומפרנסת את המשפחה בכבוד. שנינו מגדלים את הבנים במשותף. לא חושבת שבעלי היה מוכן לוותר על גידול הבנים. כמו שאני לא הייתי מוותרת. זאת חוויה בפני עצמה. אז אולי להתחלף לתקופה מסויימת , אולי חודש. אבל מה אח"כ? להתחרפן בבית? הרי הילדים במסגרת ביה"ס בזמן שאני עובדת , אז מה זה קשור בכלל? הם חוזרים בשעה 4 אחה"צ בלבד , לפניי. אבל אביהם בבית ובגילם הם לא זקוקים לציצים וטיטולים. אני נמצאת איתם בבקרים , ואחרי שהם יוצאים לביה"ס אני מארגנת את הבית שייראה "נורמלי" אחרי הבוקר. לעיתים , גם לא בא לי לעשות כלום ואני סתם יושבת לשתות קפה. גם זה מותר. גם אני זקוקה לזמן "איכות" שלי עצמי. הזמן עובר מהר אם גידול הילדים מתקבל בבית כדבר כייפי. כשאתה מקבל את גידול הילדים כעול - אתה סובל עד הגיעם לצבא. ואני מקבלת את גידול ילדיי באהבה אין כץ ובצורה הכי כייפית שבעולם. לכן הם גם ילדים נוחים. שבת שלום לכם
גם אם הייתי רוצה להישאר בבית , לא הייתי עושה זאת. רצינו שוויון זכויות , לא? רצינו לצאת לעבודה ליישום עצמי? רצינו לא "להשתעמם" בבית , לא? אז מה אנו בוכות? עובדת לא פחות מבעלי ומפרנסת את המשפחה בכבוד. שנינו מגדלים את הבנים במשותף. לא חושבת שבעלי היה מוכן לוותר על גידול הבנים. כמו שאני לא הייתי מוותרת. זאת חוויה בפני עצמה. אז אולי להתחלף לתקופה מסויימת , אולי חודש. אבל מה אח"כ? להתחרפן בבית? הרי הילדים במסגרת ביה"ס בזמן שאני עובדת , אז מה זה קשור בכלל? הם חוזרים בשעה 4 אחה"צ בלבד , לפניי. אבל אביהם בבית ובגילם הם לא זקוקים לציצים וטיטולים. אני נמצאת איתם בבקרים , ואחרי שהם יוצאים לביה"ס אני מארגנת את הבית שייראה "נורמלי" אחרי הבוקר. לעיתים , גם לא בא לי לעשות כלום ואני סתם יושבת לשתות קפה. גם זה מותר. גם אני זקוקה לזמן "איכות" שלי עצמי. הזמן עובר מהר אם גידול הילדים מתקבל בבית כדבר כייפי. כשאתה מקבל את גידול הילדים כעול - אתה סובל עד הגיעם לצבא. ואני מקבלת את גידול ילדיי באהבה אין כץ ובצורה הכי כייפית שבעולם. לכן הם גם ילדים נוחים. שבת שלום לכם
אצלנו זו בכלל לא שאלה רלוונטית.
זה לא "או אני או הוא". למה מישהו צריך לעבוד ומישהו לשבת בבית? זה בכלל לא עניין של גובה השכר, אלא של סיפוק ומימוש עצמי. כמו שאני לא מסוגלת לא לעבוד, ברור לי לחלוטין שבעלי גם לא מסוגל. נכון שאם המצב היה של חוסר ברירה - הוא זה שהיה צריך לפרנס בגלל שאני לא מסוגלת להרוויח אפילו קרוב למה שהוא מביא הביתה, אך זה רק מחוסר ברירה. כמו כן, אני אמנם עובדת בבית, וכרגע זה נוח לי, אך אם הייתי מוצאת עבודה מתאימה מחוץ לבית (וזה כבר קרה בעבר) לא הייתי מהססת. ועוד חייבת להגיד - אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצל בעלי זה כישרונו העצום וההשגים שהוא מגיע אליהם בתחום העבודה, השאיפות שיש לו בתחום המקצועי ונחישותו לממש אותן. מה לעשות, בעיני יכולת זו, השילוב בין כישרון לאמביציה וביצוע, זה אחד הדברים החשובים ביותר אצל הגבר, שגורמים לי לכבד ולהעריץ אותו. לא הייתי חולמת שבעלי לא יבנה לעצמו קריירה. אמנם לא יכולה להתיימר להיות מוכשרת כמו בעלי, אך גם לי יש את היכולות והשאיפות שלי, ובעלי מצידו גם מפרגן לי שאגשים אותן. לא יכולה אפילו לתאר לעצמי שאפשר או צריך אחרת. כמובן, שזו הרגשה אישית בלבד, שמתאימה למשפחתנו, ולא לאף אחד אחר.
זה לא "או אני או הוא". למה מישהו צריך לעבוד ומישהו לשבת בבית? זה בכלל לא עניין של גובה השכר, אלא של סיפוק ומימוש עצמי. כמו שאני לא מסוגלת לא לעבוד, ברור לי לחלוטין שבעלי גם לא מסוגל. נכון שאם המצב היה של חוסר ברירה - הוא זה שהיה צריך לפרנס בגלל שאני לא מסוגלת להרוויח אפילו קרוב למה שהוא מביא הביתה, אך זה רק מחוסר ברירה. כמו כן, אני אמנם עובדת בבית, וכרגע זה נוח לי, אך אם הייתי מוצאת עבודה מתאימה מחוץ לבית (וזה כבר קרה בעבר) לא הייתי מהססת. ועוד חייבת להגיד - אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצל בעלי זה כישרונו העצום וההשגים שהוא מגיע אליהם בתחום העבודה, השאיפות שיש לו בתחום המקצועי ונחישותו לממש אותן. מה לעשות, בעיני יכולת זו, השילוב בין כישרון לאמביציה וביצוע, זה אחד הדברים החשובים ביותר אצל הגבר, שגורמים לי לכבד ולהעריץ אותו. לא הייתי חולמת שבעלי לא יבנה לעצמו קריירה. אמנם לא יכולה להתיימר להיות מוכשרת כמו בעלי, אך גם לי יש את היכולות והשאיפות שלי, ובעלי מצידו גם מפרגן לי שאגשים אותן. לא יכולה אפילו לתאר לעצמי שאפשר או צריך אחרת. כמובן, שזו הרגשה אישית בלבד, שמתאימה למשפחתנו, ולא לאף אחד אחר.
כל הכבוד , קאלה
אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה נבונה. אולם מי עומד מאחורי אשה מצליחה? גבר מתוסכל שרואה שאשתו מצליחה וקשה לו עם זה. אבל גברים כאלה הם לרוב , גברים שגדלו וחונכו לשוביניזם. צודקת בדברייך קאלה , שגם אשה צריכה מימוש עצמי כמו הגבר. אומרים שאמא עובדת תורמת בבית לא רק בתחום הפיננסי אלא בתחום האישי. אמא מאושרת - כל הבית מאושר. וזה בדוק.
אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה נבונה. אולם מי עומד מאחורי אשה מצליחה? גבר מתוסכל שרואה שאשתו מצליחה וקשה לו עם זה. אבל גברים כאלה הם לרוב , גברים שגדלו וחונכו לשוביניזם. צודקת בדברייך קאלה , שגם אשה צריכה מימוש עצמי כמו הגבר. אומרים שאמא עובדת תורמת בבית לא רק בתחום הפיננסי אלא בתחום האישי. אמא מאושרת - כל הבית מאושר. וזה בדוק.
אהובה, בעקרון אני מסכימה איתך
חוץ מדבר אחד. האם כדי שאשה תהיה מאושרת היא צריכה לעבוד מחוץ לבית? אני מאושרת מזה שאני לא עובדת מחוץ לבית, ושאין אף אחד שאני צריכה לתת לו דין לחשבון על ימי המחלה שלי או של הילדים שלי ועוד... כמובן שאם מי שהעבודה מחוץ לבית תורמת לה ועושה אותה מאושרת אני בעד!!!
חוץ מדבר אחד. האם כדי שאשה תהיה מאושרת היא צריכה לעבוד מחוץ לבית? אני מאושרת מזה שאני לא עובדת מחוץ לבית, ושאין אף אחד שאני צריכה לתת לו דין לחשבון על ימי המחלה שלי או של הילדים שלי ועוד... כמובן שאם מי שהעבודה מחוץ לבית תורמת לה ועושה אותה מאושרת אני בעד!!!
לא מחייב , רגשית
אולם , אם יש באפשרותך להישאר בבית ולא לעבוד - שיבושם לך. לכמה זמן? חודש? חודשים? שנה? שנתיים? בשלב מסוים הילדים גדלים , עוזבים את הציצים ואת נשארת עם הבית הריק. כשתרצי לחזור למעגל העבודה - יהיה קשה לך כי התרגלת לא לעבוד. יהיה לך קשה לקבל מרות "ולתת דין וחשבון למחלות ילדים". אז תתחרפני בבית כמו כל אחת שחשבה כמוך. זוכרת את עצמי כשהשתחררתי מהצבא לפני 20 שנה. עדיין לא נישאתי ולכן לא היה לי פרנסת משפחה על הראש. חודשיים חיפשתי עבודה , השתגעתי עד שמצאתי משהו זמני. עבדתי בכל עבודה מזדמנת עד שהחלטתי ליישם עצמי. אחרי כל לידה חזרתי לעבוד כרגיל , עם כל הקשיים. ואפילו המשכי להניק הנקה מלאה עד גיל 1/2 שנה את שניהם. היום , בגיל 40+ , אני שמחה שלא הפסקתי לעבוד לאחר הלידות. כי מי יקבל אישה בגיל 40+ למעגל העבודה? למרות שאישה בגיל זה עברה את כל הלידות ויש לה נסיון ואחריות יותר מילדה בת 22. אבל מה לעשות שבוס רוצה ילדה עם רגלים יפות ולא אשה עם נסיון? תחשבי על זה
אולם , אם יש באפשרותך להישאר בבית ולא לעבוד - שיבושם לך. לכמה זמן? חודש? חודשים? שנה? שנתיים? בשלב מסוים הילדים גדלים , עוזבים את הציצים ואת נשארת עם הבית הריק. כשתרצי לחזור למעגל העבודה - יהיה קשה לך כי התרגלת לא לעבוד. יהיה לך קשה לקבל מרות "ולתת דין וחשבון למחלות ילדים". אז תתחרפני בבית כמו כל אחת שחשבה כמוך. זוכרת את עצמי כשהשתחררתי מהצבא לפני 20 שנה. עדיין לא נישאתי ולכן לא היה לי פרנסת משפחה על הראש. חודשיים חיפשתי עבודה , השתגעתי עד שמצאתי משהו זמני. עבדתי בכל עבודה מזדמנת עד שהחלטתי ליישם עצמי. אחרי כל לידה חזרתי לעבוד כרגיל , עם כל הקשיים. ואפילו המשכי להניק הנקה מלאה עד גיל 1/2 שנה את שניהם. היום , בגיל 40+ , אני שמחה שלא הפסקתי לעבוד לאחר הלידות. כי מי יקבל אישה בגיל 40+ למעגל העבודה? למרות שאישה בגיל זה עברה את כל הלידות ויש לה נסיון ואחריות יותר מילדה בת 22. אבל מה לעשות שבוס רוצה ילדה עם רגלים יפות ולא אשה עם נסיון? תחשבי על זה
האמת? לא כל-כך יש באפשרותי
להישאר בבית, אבל כרגע כשהילדים קטנים זאת ההחלטה שלי!!! להיות איתם בבית!!! לא רוצה שאישה זרה תקבל אותם מהגן או שתטפל בהם כשהם חולים!!! ברור לי שכהם יגדלו יעזבו את הבית, אבל מכיוון שאין לי כוונה לחזור להיות שכירה, אז גם אין לי שום בעיה של לחזור למעגל העבודה. כרגע אני מתכוונת להתחיל למכור את העבודות שאני עושה ולהפוך את התחביב שלי לדרך הפרנסה שלי. למרות שהיום אני בבית, אני לא נמצאת כל היום בתוך הכביסה והסירים. תמיד אני מוצאת לי כמה שעות ביום לעצמי וליצירה שלי. גם אני לפני 20 שנה כשהשתחררתי חיפשתי עבודה במשך חודשיים בערך ובחודשיים האלה הספקתי להשתגע, אבל מאז עברו 20 שנה והרבה דברים השתנו מאז וגם אני. עייפתי מכל מיני בוסים למיניהם שמצפים ממך להרבה יותר ממה שהם מוכנים לשלם לך כמשכורת. עייפתי מבוסים ששכחו שגם להם היו פעם ילדים קטנים ושילדים קטנים לפעמים חולים (ולרוב הרבה) וצריכים את אמא לידם, וסיפורים לא חסר... והעיקר, שהיה לי חשוב להיות זו שתהיה ליד הילדים עם החיוך הראשון, עם הבקיעת השן הראשונה, עם הצעד הראשון ועם המילה הראשונה
להישאר בבית, אבל כרגע כשהילדים קטנים זאת ההחלטה שלי!!! להיות איתם בבית!!! לא רוצה שאישה זרה תקבל אותם מהגן או שתטפל בהם כשהם חולים!!! ברור לי שכהם יגדלו יעזבו את הבית, אבל מכיוון שאין לי כוונה לחזור להיות שכירה, אז גם אין לי שום בעיה של לחזור למעגל העבודה. כרגע אני מתכוונת להתחיל למכור את העבודות שאני עושה ולהפוך את התחביב שלי לדרך הפרנסה שלי. למרות שהיום אני בבית, אני לא נמצאת כל היום בתוך הכביסה והסירים. תמיד אני מוצאת לי כמה שעות ביום לעצמי וליצירה שלי. גם אני לפני 20 שנה כשהשתחררתי חיפשתי עבודה במשך חודשיים בערך ובחודשיים האלה הספקתי להשתגע, אבל מאז עברו 20 שנה והרבה דברים השתנו מאז וגם אני. עייפתי מכל מיני בוסים למיניהם שמצפים ממך להרבה יותר ממה שהם מוכנים לשלם לך כמשכורת. עייפתי מבוסים ששכחו שגם להם היו פעם ילדים קטנים ושילדים קטנים לפעמים חולים (ולרוב הרבה) וצריכים את אמא לידם, וסיפורים לא חסר... והעיקר, שהיה לי חשוב להיות זו שתהיה ליד הילדים עם החיוך הראשון, עם הבקיעת השן הראשונה, עם הצעד הראשון ועם המילה הראשונה
שחר של טללים
New member
אז לא הבנתי- את עובדת עכשיו?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.