אז אני רוצה להגיד גם (ארוך)
עבדתי במשרה הרבה מתחת ליכולתי והשתכרתי משכורת מינימום כי הייתי פמיניסטית וכי חשבתי שלא למדתי כל-כך הרבה וכל-כך קשה ובתנאים כל-כך בלתי אפשריים כדי רק להשאר בבית ולגדל את ילדיי. עד שהסתכלתי במראה וראיתי אישה שהיא לא אני, שרק דומה לי חיצונית. הייתי עצבנית ורגזנית וכל מה שרציתי זה שיתנו לי קצת מנוחה. כך לא מגדלים ילדים! כך לא מעניקים להם בית חם ואוירה טובה ובטחון! כשעשיתי את מאזן האימה (יתרונות מול חסרונות), ראיתי שמאיפה שאני לא מסתכלת על זה, אני יוצאת מופסדת. מבחינה מקצועית - מכיוון שלא עבדתי במקצועי אלא ליד, הנסיון לא יהיה רלוונטי. המשכורת לא מכסה לי את הוצאות המטפלת+גן+צהרון כך שיוצא שכדי לצאת לעבוד עליי עוד "להשקיע" כספים שאין לנו, ואפשרויות הקידום שואפות לאפס. מבחינת הבית והילדים - כמובן הפסד מוחלט. התפטרתי! ועברתי תקופה מאוד קשה של הסתגלות והתארגנות מנטלית. חשבתי מה אוכל לעשות כדי שאוכל להיות שותפה בפרנסת ילדיי ובייתי וגם אגדל אותם. הגעתי למסקנה שאני חיה בארץ שבה הגבר הוא יסוד התרבות, על פיו ישק דבר. הרי אם אני כמהנדסת בעלת תואר שני מרויחה 30% (כן!) מגבר בהשכלה דומה משהו מאוד מסריח פה. עברתי להוראה בלית ברירה והחלטתי שאעשה זאת הכי טוב שאפשר! שאהיה שונה מאוד מהמורות והמורים שהגיעו למקצוע הזה רק בגלל שזה מקצוע נוח לגידול ילדים (מה שמאוד נכון!). הילדים מרגישים את ההשקעה שלי בהם, את אהבתי אותם והם מחזירים אהבה וכבוד. הם מבינים טוב יותר את החומר למרות שזה חומר קשה - מדובר במתמטיקה ופיסיקה לבגרות- ויודעים שאני מוכנה להסביר להם שוב ושוב ובדרכים שונות ומשונות עד שיבינו. הם מתחננים שאני אהיה זו שמלמדת אותם. ומהצד השני, באופן אישי יש לי בעיה עם להיות לבד כל יום כל היום בין ארבעת הקירות כשכל עיסוקי מסתכם בנקיון כזה או אחר של הבית עד שהילדים חוזרים מהגן או מבית הספר. חסרה לי מאוד החברה וההתחכחות באנשים, חסרה לי הדינמיקה של יחסי האנוש. לא היתה לי בעיה להגיד שאני עקרת בית, לא היתה לי בעיה לומר שעכשיו אני לא עושה כלום פרט לגידול הילדים. בני הבכור בכיתה ב' - הוא תלמיד מצטיין, ואני יודעת שזה גם בזכות ההשקעה שלי והמעקב הצמוד. בנותיי בנות 4 ו- 5, אני שומעת בגנים שלהן רק מחמאות עליהן, זה לא בא ברגל או במקרה. כך שלסיכום, לאחר לבטים ודרכים פתלתלות מאוד הגעתי למסקנה שגידול הילדים שלי הוא המשימה העיקרית שלי בחיים וכדי שלא אשכח את נפשי בשולי הדרך, אני בדרך להקמת עסק עצמאי בבית וגם לימדתי את בני ביתי לכבד את תחביביי ועיסוקיי האחרים שאינם קשורים בהם או בפרנסה. עבורי לא יכולה להיות דרך אחרת, בעניין הזה אני לא יכולה להתפשר בכלל.
