תגידי לי כבר - נו... גמרת...??????
פירסמתי ב"חטאים", אבל נראה לי מה-זה מתאים לכאן =================== שאלת השאלות... או שאלה מהתחת (שם זמני...) =================== גמרת? הוא שואל. טראח !!!! איזו נחיתה כואבת !!! איזו יקיצה אכזרית. ממרום העונג אני ישר נוחתת מהוויה שעד לפני רגע נראתה כה מופלאה. טראח !!! לתהום החידה. לגהינום חוסר הודאות. מי אני, מה אני? מה אני עושה פה? גמרתי? לא גמרתי? – רגע, לא הייתי בדרך המופלאה אל האור הגדול? – ועכשיו מה? – רגע, זה לא סתם. בוא, אם כבר שאלת, הבה נפתח דיון. נשב למטבח על כוס קפה ונדון בשאלת השאלות. הגמרתי אם לאו? וואללה יופי טופי – עכשיו עשר קושיות, באמצע המשגל. חידון טריוויה. הכה את המיליונר ! גמרתי או לא? גמרת? הוא שואל ומלקק שפתיים. ירום הודו הגיע לאביונה, והוא מאושר. טוב ויפה. עכשיו חסר לו רק הכתר. כן, אלופי, אני עונה במתק שפתיים – בטח גמרתי. מה, שאני אשבור לו את האגו? – מה, שאני אהיה האחת שתודיע לו ש.. עם כל הרצון הטוב, זה פשוט לא הצליח? – שלא הספקתי? גמרת? – הוא שואל ועוצר את הדהרה המטריפה מעלי. נו, כבר, אני שומעת את קוצר הרוח מכה בו ומאיים להרוס כל חלקה טובה של חינוך משלים – בו הסבירו לו שהכי הכי זה לגמור יחד. והאופציה הפחות מועדפת אבל ההכרחית היא – שקודם היא תגמור ואחר-כך, רק אחר-כך אתה. נו, פאדלאה, תגמרי כבר, יאללה… כמעט והוא אומר לי. כן, כן, אני מתנשפת, גמרתי (רק תרד לי מהלחץ). והלך עוד פוטנציאל לעזאזל ! גמרת? – הוא מתנשף בין ירכי, מרים עיניים משם, כאילו התשובה רשומה לי כמו ציון על הפרצוף. הייתי בדרך, בנזונה. תוריד ת´עיניים, ותחזור למלאכה, יא עצלן. אני מנסה להעמיד פנים שלא נעצר. שלא יכול להיות שהוא לא יודע שעדיין לא. קיבינמט, מהמקום בו תקועה לשונו, הוא אמור לדעת. ואם הוא לא יודע, אז איך אני אדע? את לא גמרת, הא? הוא מרים גבות בחצי צער. וואללה, נשמה הוא. רוצה שגם לי יהיה מקום בגן העדן הקצרצר שלו. הוא מותר מהבהמה. הוא חווה גמירות פעם בזיון. איזה פספוס שאני לא מגיעה לשם. לארץ המובטחת. אז הוא מביט בי במין השתתפות בצער. צר לו, ממש צר לו שלא הלך לי. שלא הגעתי. וואללה, היה מה זה טוב. איזה חבל שלא הצטרפת. איך הפסדת… מה, לא גמרת? – ישר לרופא !!!! לפסיכולוג !!! למכון און-הקטון. שיתקנו אותך. תשמעי, איזה פאק זה בייצור. את לא גומרת, מה? – טוב, תשמעי. אני פייר לא מבין אתכן. היתה לי פעם חברה שאמרה לי שלא כדאי לי להתאמץ. ככה היא אמרה על ההתחלה. אז לא התאמצתי. האמנתי לה. קטע איתכן. תשמע, אני מנסה את המשפט המוכר 2033 לוכסן א´ , תשמע – אני לא רוצה לגמור משהו טוב. אני נהנית כל הדרך. מי רוצה בכלל להגיע לסוף. הוא מרים זוג גבות לשמיים. לא מבין, חוזר ואומר. לא מבין איך אפשר להנות בלי לגמור. טוב, נו, למה ציפיתי? – ציפיתי שתבין? אצלך זה זין בפנים, בחוץ, בפנים, בחוץ – וזהו. ביג דיל. אצלי זה מטעמים. ארוחה צרפתית. מנות קטנות במיליון. כל הלילה, וכל היום שלמחרת. ולאן בדיוק אני אמורה למהר. ולמה? גמרת? – מי צריך את הדילמה הזאת, קיבינימט. הייתי אי שם בתוך ים וגלים, וצמרמורות, ונשכתי את עצמי, כדי לא לצרוח, וביקרתי במקומות מ-ד-ה-י-מ-י-ם, עד שבאה השאלה. למה אני צריכה להתחיל להסביר?! למה אני צריכה לחשוב – רגע, גמרתי? למה לא גמרתי? – משהו דפוק אצלי? – אולי זה אתה הדפוק? לא, לא גמרתי, טוב לך? – אתה יודע למה? – כי כשכבר מצאת את הנקודה (מזל שלא חיפשת אותה בשיפולי הגב), אז התעכבת עליה איזה שתי שניות. נשים לא גומרות בשתי שניות. זה בדוק מדעית, חביבי. שלושים דקות בממוצע. כן, מדעית. ריד מיי ליפס. עכשיו נראה את הלשון שלך יושבת על הקורדינטות המבוקשות – שלושים דקות, בלי לזוז, בלי לחשוב שאולי זה לא המקום, או שאולי זה משעמם אותי, או שאולי אין לך בטחון עצמי כזה שיגיד לך שאם תשאר שם – בדיוק שם – זה יבוא בגדול !!! ומה אתה מחכה !!! שבאמצע התענוג העילאי אני יתחיל לדקלם הוראות ניווט??? כן, כן, ימינה, לא שם, עוד טיפה למטה, שם, כן, חזק, לא לא כל כך חזק. שיט !!! שמעתי שיש נשים של נרתיק ויש של דגדגן – איזה סוג את? אוייש, רק שניה, מחדדת את האיי.קיו. כבר חוזרת עם התשובה. יש!!! מצאתי !!! אני אשה של גם וגם. עכשיו נראה אותך מספק את השתיים. מותק, אצלי את תגמרי !!! כמו שלא גמרת בחיים !! גמרתי, גמרתי… גמרתי איתך, חביבי. איך זה שאצלכן הנשים, אתן תמיד גומרות בתנוחה מסויימת אחת? – לא מבין את זה. המממממ… וואללה, אין לי תשובה. גם אני לא מבינה. ככה???? גמרת? שואל הרומיאו התורן, שלא יודע מימינו ומשמאלו. כאילו, מה, אם היה יודע – אז היה יודע, לא? למה לשאול? לא ברור? – אם אתה שואל סימן שלא הרגשת. ואם לא הרגשת… נכון, סימן שלא גמרתי. מה אתה, מזמין שקר? – אז יאללה קח שקר. גמרתי. ועוד איך גמרתי. היה גדול. כנראה שלא כל כך גדול, כי הרומיאו שכרגע חטף שקר – והוא יודע שחטף שקר – מקשה ושואל עוד: כמה פעמים??? אויש, אני מתנשפת בחצי צחוק – אחרי השלישית הפסקתי לספור…. אז הנה תשובה – מתי למה וכמה אני גומרת – זה עניין שלי. ככה בנו אותי. חסויה. אם אתה איתי – ממש איתי, אתה כבר תדע. ואם אתה לא יודע, אז לפחות תסתום את הפה !!! כי אני לא בטוחה מה יותר גרוע – לבחון דווקא ברגע חסר נשימה את ה"בעיות" שלי בגמירה? – או לדון במבנה הפסיכולוגי שלך, שלא מניח לך להנות, להעניק הנאה, ולהיות בטוח שאנחנו נפלאים יחד !!! וזהו. עכשיו באמת גמרתי !!! מייקי69
פירסמתי ב"חטאים", אבל נראה לי מה-זה מתאים לכאן =================== שאלת השאלות... או שאלה מהתחת (שם זמני...) =================== גמרת? הוא שואל. טראח !!!! איזו נחיתה כואבת !!! איזו יקיצה אכזרית. ממרום העונג אני ישר נוחתת מהוויה שעד לפני רגע נראתה כה מופלאה. טראח !!! לתהום החידה. לגהינום חוסר הודאות. מי אני, מה אני? מה אני עושה פה? גמרתי? לא גמרתי? – רגע, לא הייתי בדרך המופלאה אל האור הגדול? – ועכשיו מה? – רגע, זה לא סתם. בוא, אם כבר שאלת, הבה נפתח דיון. נשב למטבח על כוס קפה ונדון בשאלת השאלות. הגמרתי אם לאו? וואללה יופי טופי – עכשיו עשר קושיות, באמצע המשגל. חידון טריוויה. הכה את המיליונר ! גמרתי או לא? גמרת? הוא שואל ומלקק שפתיים. ירום הודו הגיע לאביונה, והוא מאושר. טוב ויפה. עכשיו חסר לו רק הכתר. כן, אלופי, אני עונה במתק שפתיים – בטח גמרתי. מה, שאני אשבור לו את האגו? – מה, שאני אהיה האחת שתודיע לו ש.. עם כל הרצון הטוב, זה פשוט לא הצליח? – שלא הספקתי? גמרת? – הוא שואל ועוצר את הדהרה המטריפה מעלי. נו, כבר, אני שומעת את קוצר הרוח מכה בו ומאיים להרוס כל חלקה טובה של חינוך משלים – בו הסבירו לו שהכי הכי זה לגמור יחד. והאופציה הפחות מועדפת אבל ההכרחית היא – שקודם היא תגמור ואחר-כך, רק אחר-כך אתה. נו, פאדלאה, תגמרי כבר, יאללה… כמעט והוא אומר לי. כן, כן, אני מתנשפת, גמרתי (רק תרד לי מהלחץ). והלך עוד פוטנציאל לעזאזל ! גמרת? – הוא מתנשף בין ירכי, מרים עיניים משם, כאילו התשובה רשומה לי כמו ציון על הפרצוף. הייתי בדרך, בנזונה. תוריד ת´עיניים, ותחזור למלאכה, יא עצלן. אני מנסה להעמיד פנים שלא נעצר. שלא יכול להיות שהוא לא יודע שעדיין לא. קיבינמט, מהמקום בו תקועה לשונו, הוא אמור לדעת. ואם הוא לא יודע, אז איך אני אדע? את לא גמרת, הא? הוא מרים גבות בחצי צער. וואללה, נשמה הוא. רוצה שגם לי יהיה מקום בגן העדן הקצרצר שלו. הוא מותר מהבהמה. הוא חווה גמירות פעם בזיון. איזה פספוס שאני לא מגיעה לשם. לארץ המובטחת. אז הוא מביט בי במין השתתפות בצער. צר לו, ממש צר לו שלא הלך לי. שלא הגעתי. וואללה, היה מה זה טוב. איזה חבל שלא הצטרפת. איך הפסדת… מה, לא גמרת? – ישר לרופא !!!! לפסיכולוג !!! למכון און-הקטון. שיתקנו אותך. תשמעי, איזה פאק זה בייצור. את לא גומרת, מה? – טוב, תשמעי. אני פייר לא מבין אתכן. היתה לי פעם חברה שאמרה לי שלא כדאי לי להתאמץ. ככה היא אמרה על ההתחלה. אז לא התאמצתי. האמנתי לה. קטע איתכן. תשמע, אני מנסה את המשפט המוכר 2033 לוכסן א´ , תשמע – אני לא רוצה לגמור משהו טוב. אני נהנית כל הדרך. מי רוצה בכלל להגיע לסוף. הוא מרים זוג גבות לשמיים. לא מבין, חוזר ואומר. לא מבין איך אפשר להנות בלי לגמור. טוב, נו, למה ציפיתי? – ציפיתי שתבין? אצלך זה זין בפנים, בחוץ, בפנים, בחוץ – וזהו. ביג דיל. אצלי זה מטעמים. ארוחה צרפתית. מנות קטנות במיליון. כל הלילה, וכל היום שלמחרת. ולאן בדיוק אני אמורה למהר. ולמה? גמרת? – מי צריך את הדילמה הזאת, קיבינימט. הייתי אי שם בתוך ים וגלים, וצמרמורות, ונשכתי את עצמי, כדי לא לצרוח, וביקרתי במקומות מ-ד-ה-י-מ-י-ם, עד שבאה השאלה. למה אני צריכה להתחיל להסביר?! למה אני צריכה לחשוב – רגע, גמרתי? למה לא גמרתי? – משהו דפוק אצלי? – אולי זה אתה הדפוק? לא, לא גמרתי, טוב לך? – אתה יודע למה? – כי כשכבר מצאת את הנקודה (מזל שלא חיפשת אותה בשיפולי הגב), אז התעכבת עליה איזה שתי שניות. נשים לא גומרות בשתי שניות. זה בדוק מדעית, חביבי. שלושים דקות בממוצע. כן, מדעית. ריד מיי ליפס. עכשיו נראה את הלשון שלך יושבת על הקורדינטות המבוקשות – שלושים דקות, בלי לזוז, בלי לחשוב שאולי זה לא המקום, או שאולי זה משעמם אותי, או שאולי אין לך בטחון עצמי כזה שיגיד לך שאם תשאר שם – בדיוק שם – זה יבוא בגדול !!! ומה אתה מחכה !!! שבאמצע התענוג העילאי אני יתחיל לדקלם הוראות ניווט??? כן, כן, ימינה, לא שם, עוד טיפה למטה, שם, כן, חזק, לא לא כל כך חזק. שיט !!! שמעתי שיש נשים של נרתיק ויש של דגדגן – איזה סוג את? אוייש, רק שניה, מחדדת את האיי.קיו. כבר חוזרת עם התשובה. יש!!! מצאתי !!! אני אשה של גם וגם. עכשיו נראה אותך מספק את השתיים. מותק, אצלי את תגמרי !!! כמו שלא גמרת בחיים !! גמרתי, גמרתי… גמרתי איתך, חביבי. איך זה שאצלכן הנשים, אתן תמיד גומרות בתנוחה מסויימת אחת? – לא מבין את זה. המממממ… וואללה, אין לי תשובה. גם אני לא מבינה. ככה???? גמרת? שואל הרומיאו התורן, שלא יודע מימינו ומשמאלו. כאילו, מה, אם היה יודע – אז היה יודע, לא? למה לשאול? לא ברור? – אם אתה שואל סימן שלא הרגשת. ואם לא הרגשת… נכון, סימן שלא גמרתי. מה אתה, מזמין שקר? – אז יאללה קח שקר. גמרתי. ועוד איך גמרתי. היה גדול. כנראה שלא כל כך גדול, כי הרומיאו שכרגע חטף שקר – והוא יודע שחטף שקר – מקשה ושואל עוד: כמה פעמים??? אויש, אני מתנשפת בחצי צחוק – אחרי השלישית הפסקתי לספור…. אז הנה תשובה – מתי למה וכמה אני גומרת – זה עניין שלי. ככה בנו אותי. חסויה. אם אתה איתי – ממש איתי, אתה כבר תדע. ואם אתה לא יודע, אז לפחות תסתום את הפה !!! כי אני לא בטוחה מה יותר גרוע – לבחון דווקא ברגע חסר נשימה את ה"בעיות" שלי בגמירה? – או לדון במבנה הפסיכולוגי שלך, שלא מניח לך להנות, להעניק הנאה, ולהיות בטוח שאנחנו נפלאים יחד !!! וזהו. עכשיו באמת גמרתי !!! מייקי69
