אני שותקת
כי כזו אני. יש לי שני חברים גברים, או שאולי יותר נכון להגיד "היו". שניהם בגילי, את שניהם אני מכירה מגיל 13. שניהם מודחקים ברמות מוטרפות, עד כדי כך שלא ניתן בכלל לדבר איתם על רגשות, בדיוק כמו שאני הייתי לפני שהבנתי מה חוסם אותי... עם שניהם התנתק הקשר בדיוק בגלל זה. הרגשתי שאני כבר לא סובלנית כלפי המפגשים איתם שמלווים בהרבה הדחקה, שיחות סתמיות והמנעות אחת גדולה. הם מצידם לא ממש נלחמו על הקשר- אולי הפתיחות שלי איימה עליהם באיזושהי דרך. מהמקום שלי היום אולי הייתי שואלת ככה בדרך אגב אולי הם רוצים להכיר מישהו. מצד שני, כשהרגשות כ"כ מוסתרים אז גם נושאים קרובים לזה לא עולים. אולי במקרה שלך אפשר באמת לנסות לזרוק משהו ככה, בדרך אגב. לא משהו שילחיץ אותה אם היא רוצה להדחיק אבל משהו שיאפשר לה להתחיל תהליך, אם היא רוצה בו.