תשמעי
נתנו לך כאן עצות מאוד טובות בשיטת "דיאטה זה סגנון חיים": לקרוא הרבה תכנים איכותיים, לתקשר עם אנשים דוברי אנגלית ברמה גבוהה, ולהיות חשופה לשפה כמה שיותר. אני מסכימה לגמרי עם כל העצות האלו, אבל ברמה הפרקטית הן לא תעזורנה לך כאן ועכשיו, אלא לכל היותר לאורך זמן. לכן שני הסנט שלי נוגעים יותר לרמת הפרקטיקום: 1. קודם כל, ככל שתכתבי יותר, זה יבוא יותר בקלות. כתיבה היא כישור שצריך לפתח, וכתיבה אקדמאית טובה היא בין היתר נגזרת של כתיבה טובה. לכן הייתי אפילו הולכת לרמה של יומן או בלוג יומי. לא בשביל שמישהו אחר יקרא, אלא בשביל שאת תפתחי את יכולת ההתבטאות החופשית שלך בכתב באנגלית. העובדה היא שאם תתחילי להרגיל את עצמך לחשוב באנגלית על דברים יומיומיים, תתגבש איזו נינוחות גם עם כתיבה ודיבור ברמה גבוהה יותר. ביטויים שאת אוספת מסביבך (מעצם החשיפה לאנגלית) אולי לא משתלבים עדיין בכתיבה האקדמית שלך, אבל הם יכולים להשתלב בטבעיות בכתיבה ספונטנית. אחרי זמן מה הם יתעצבו לדברים קצת אחרים, ויצאו, כמו בבלנדר, בצורה אחרת, שהיא לגמרי שלך. 2. אני חוזרת על שתי העצות שגזלתי מהמדריך לכתיבה אצלנו:
דעי מה את רוצה לכתוב (זה החלק הקשה)
תכתבי את זה כמה שיותר בפשטות (זה גם החלק הקשה) ואני מוסיפה עוד טיפ שלישי שאני מוצאת מאוד שימושי:
תתחייבי בפני עצמך שהגרסאות הראשונות הן רק טיוטות מה שאני בעצם מנסה לומר האא שנדיר שכתיבה קולחת באמת
נכתבה באופן קולח. אלו שני דברים מאוד שונים, וחשוב להבדיל בינהם. הצעד הראשון הוא מחשבה קולחת וקוהרנטית. לכל דבר שאת באה לכתוב, לפרק ליחידות בסיסיות מה את מנסה לומר ואיך מה שאמרת הרגע מתקשר לדבר הבא שאת הולכת לומר. תוכן שנקרא היטב הוא כזה בו המעברים המחשבתיים האלו רציפים וברורים, כאילו את לוקחת את הקורא ביד כמו ילד קטן. את החלק הזה את יכולה לכתוב בשפה הטבעית שלך, כי מה שחשוב הוא הבהירות המחשבתית. הצעד השני הוא לכתוב את הדברים באנגלית בלי לדאוג יותר מדי לאיך זה יוצא. ממש ברמת איך שהיית כותבת לכל היותר רשימת מכולת באנגלית. והצעד השלישי הוא לקרוא את מה שכתבת באנגלית ולכתוב את זה באופן שהוא טבעי יותר לדוברי אנגלית. אחרי ששינית, תעזבי את זה ותלכי לעשות משהו אחר, ותחזרי לזה אחר כך כדי לשפץ שוב. בשיא הרצינות, אחד הדברים
שהכי קשה לי איתם הוא להתמודד עם העובדה שהפעם הראשונה שעושים משהו בהכרח תהיה לא משהו. איך אפשר לכתוב משהו מאפס בצורה מעולה, ומי שיגיד לך אחרת משקר. אנשים שכותבים היטב יכולים לכתוב בסדר בגרסא ראשונה, אבל את יכולה להקיף את העולם פעמיים לפני שמי מהאנשים האלו יצהיר שהפעם הראשונה היא גם הכי טובה. היא אולי טובה לרעיונות, להבזק של ניסוח חריף, אבל זה שייך הרבה יותר לצעד הראשון, לזרימה הטובה של העברת הרעיון. לכאורה, זה נשמע כאילו ככה זה יקח יותר זמן מלכתוב את הכל כמו שצריך פעם אחת ודי, אבל מה שאני מנסה לומר הוא שהמחשבה הזו טומנת לך פח: את לא תשיגי את הבהירות הקולחת שאת מחפשת על החבטה הראשונה, בטח לא כשאת מנסה להעביר רעיון מורכב שלוקח יותר משתיים שלוש פסקאות. זה שקול לציור של תמונה: בהתחלה הכל אמורפי ונראה כמו ציור בכתמים. אחר כך נוספת עוד חדות, נוספים עוד פרטים.