שלום אורן, עקבתי אחר השרשור
כעת, ואני רואה שהבנת כי אני מתנגדת לתמיכה ביתומים. אינני מתנגדת כלל לתמיכה ביתומים ודברי אינם מכוונים לשינוי מערכת העברת הכספים הקיימת היום, אלא להציג הסתכלות נוספת לאותו אדם, יתום צה"ל, אשר מבקש את אותם הכספים אשר מוקצים לו. לטעמי מטרת ההסתכלות הזו איננה "לחסוך" כספים למדינה, אלא לה ע צ י ם את אותו אדם. כמובן שדברי מקושרים לתפיסת עולם כוללנית יותר ואינם מכוונים רק כלפי יתומי צה"ל. לטעמי תלות במערכת, כל מערכת , מחלישה את האינדבידואל. אינני אומרת - יתום צה"ל, אל תיקח את הכסף שהמדינה מציעה לך, אלא - לחשוב היטב על כך, האם כל כסף שיש לך ההזדמנות לקבלו הוא אכן כסף שאתה מעוניין לקבל, ואם כן - מתוך איזו עמדה ריגשית אתה לוקח אותו. דוגמא מתחום אחר של פיצויים, סבתי זכרונה לברכה נמנעה מסיבותיה שלה מלקחת את כספי הפיצויים שממשלת גרמניה העבירה לפליטים ולניצולי שואה. אני מתארת לעצמי שיהיו אנשים שיצביעו על ההבדל בין השניים, וכמובן שיש הבדלים רבים, אך האספקט שאני מתכוונת אליו הוא כי זה לא אוטומטי לקחת כסף שמציעים לך. "כסף זה לא הכל בחיים".
