תשובה למרים על אקטואליה
ראשית, כתבת ש"ישנם אנשים רבים........" כלומר, לא כל האנשים, ומה בקשר לאלה שכן נעזרים בהורים? יש להם הורים לפנות אליהם, לא? לי אין הורים לפנות אליהם, גם אם ארצה, מדוע שלא תהיה לי הפריבילגיה שיש לאלה שכן זקוקים לעזרה מההורים ואכן יש להם הורים להיעזר בהם? הרי לכל אחד יש את האפשרות לבחור, אם להיעזר או לא להיעזר, לנו אפשרות בחירה זו אינה קיימת, חובת העם לאפשר לנו אותה זכות כמו לכל אחד אחר. שנית, האנשים שאת מציינת שאינם נתמכים ע"י ההורים, האם עשית סקר כדי לדעת מהן הסיבות? יכולות להיות רבות, שאינם זקוקים לעזרה, שלהורים אין אפשרות לעזור, שההורים אינם מוכנים לעזור, מכיוון שאבי אינו בחיים, מכיוון שרמת חייה של אמי נשארה באותה רמה כמו ביום שאבי נהרג, לעולם לא אדע אם הם היו מוכנים לעזור או מסרבים לעזור, אם היתה יכולה להיות להם אפשרות לעזור או לא, מכיוון שכך, חובת המדינה לאפשר לי עזרה כאילו אבי בחיים והוא רוצה לעזור ויש לו אפשרות לעזור. מכיוון שאינך יתומת מלחמה, אינך יודעת מהם הצרכים של יתומי מלחמה, אינך יודעת מה זה לגדול בחסר, ואיזו השפעה יש לכך על חיים כבוגר, אינך יודעת איזו השפעה של ילדות עם סבל, יש על חיי הבוגר, אינך יודעת מה הנזק שנגרם לילד מתייתם מאביו, ומה הן ההשלכות בעתיד, כך שלא כדאי שתביעי דיעה בנושא שאינך מתמצאת בו. בניגוד לאנשים שעליהם את מדברת, לנו יש זכות לדרוש פיצוי מהמדינה, מכיוון שהמדינה אינה יכולה לפצות אותי בכך שתחזיר לי את אבי, היא יכולה לפצות רק בדרך אחת, להקל עלינו כלכלית, לעזור לנו בצורה כזאת שלנו יהיה קל יותר מאשר לך, שלא הקרבת קורבן למדינה, בגלל צו 8 שאבי קיבל מהמדינה, משפחתי נקרעה, לא ידעתי מה זה אבא, לא ידעתי מה זה משפחה, בזמן שחבריו של אבי, הגדילו את המשפחה, נולדו אחים ואחיות, האבא התקדם ואתו עלתה רמת החיים, אני נותרתי באותו מצב בו הייתי ביום בו אבי נהרג, כמו שהיה בגיל 27, בן יחיד, עם שכר של של בחור בן 27, ועל כך, הגיע זמן פירעון השטר שאבי הפקיד בידי המדינה, כשיצא לקרב, הוא ידע שהמדינה תדאג לכל מחסורם של אשתו וילדו, מכיוון שהמדינה דאגה רק בצורה בסיסית, משמע, תגמולים בסיסיים, בלי לקחת בחשבון פוטנציאל ההשתכרות והקידום של אבי, ומכיוון שהמדינה מתעלמת מהמחסור שלי, המדינה בוגדת באמון שאבי נתן בה, על המדינה וכל אזרחיה, להוקיר לנו תודה, בכך שתתגמל אותי כלכלית. כל אדם שנפגע בדרך כלשהי, מקבל פיצויים, בתאונה, רשלנות רפואית וכו', אבי נהרג במלחמה שהעם שלח אותו אליה, ולכן העם צריך לפצות אותי. בלא קשר לזהות עצמאית שכתבת עליה, חובתו המוסרית של העם, לפצות אותי על אובדן אבי, חובתה של המדינה לפצות אותי על כך ש"דפקו" לי את ילדותי, זכותי לחיים נטולי דאגות כלכליות, כי סבלתי בכל אספקט אחר. ולסיום, מי אמר לך שאיננו צועדים צעדים חשובים בהתבגרות? מי קבע שאין לנו זהות עצמאית? ומה הקשר בין אלה לבין העובדה שאת צריכה לפצות אותי, בכך הקורבן שלי מאפשר לך להמשיך לחיות כאן? במשפט הסיום שלך, את כותבת ".....הקשר עם ההורים" זהו, שלי אין קשר עם ההורים, אלא עם אמא, לי מעולם לא היו הורים, אלא רק אמא, המילה הורים לא היתה במילון שלי, ועל זה, יש לפצות אותי.
