תודה לבודדה... אני חייב לומר..

[piterpen32]

u welcome

תאמיני לי שזה מדבר להרבה יותר ממה שאת מתארת ורק אחוז קטן נותן משוב מילולי. זה מה שנקרא "שלח לחמך על פני המים.." את כותבת משהו ולא יודעת אפילו אם מישהו קורא אבל יתכן שזה עוזר לכל כך הרבה אנשים ואפילו אם העיתוי נכון הצלת מישהו מהרגשה מאוד רעה או משהו דומה. בקיצור המשיכי כך ותדעי שכל מלה שיוצאת ממך לאוויר בטוח נספגת ונוחתת ללב שמשתוקק למילות עידוד. אז תודה לך.

 

[sparrow5]

גיליתי את זה בפורומים אחרים

הייתי כותבת ולא מקבלת תגובות ובהתחלה הייתי נעלבת. אחר כך קיבלתי תגובות מאנשים והתברר לי שמישהו קורא את זה. ולך תדע כמה עוד קוראים ואנחנו בכלל לא יודעים עליהם. בכל מקרה זה מאוד מעודד לקבל משובים חיוביים. אז שוב תודה (ואולי נמשיך עם התודות האלה לנצח ויהיה לנו משובים חיוביים כל יום על הבוקר ?

)

 

[piterpen32]

תודה אבל...לא תודה

אחרי שלב התודות.... רציתי לדעת מאין בא לך הידע הזה ? מנסיון? לימודים ? דרך אגב , אחלה חיוך יש לך...(אין צורך להודות..נמאס..)

 

[sparrow5]

מנסיון...

הרבה נסיון... והרבה אנשים נהדרים שפגשתי באינטרט ועזרו לי והרבה מאמרים וספרים שקראתי.

 

[piterpen32]

אפשר קצת רקע על עצמך ?

 

[sparrow5]

שלח לך EMAIL ../images/Emo30.gif

 

[sparrow5]

שלח לך EMAIL ../images/Emo30.gif

 

[agness_666]

בדידות....

אוף כמה שאני מזדהה עם כולכם. גם כשאני מוקפת בעשרות אנשים, אני עדיין לבד. יש לי חברים, טובים מאוד אפילו, אבל אף אחד שאני אעז ללכת אליו בעת צרה. כאילו.. מן רצון כזה לא להעיק, להראוטת שהכל סבבה ובסדר. אבל בפנים הכל שחור. ו.. לכל אחד יש את העניינים שלו, כולנו עובדים כמו חמורים, ואפילו שאני יודעת את זה תמיד איכשהו מתגנב לו החשד של... אולי לא סובלים אותי, וסתם מתחמקים ממני? כשמישהו מאחר לפגישה איתי אני מיד אחשוב על הרע מכל מבחינתי - הוא לא סובל אותי ולכן הבריז. ולא משנה כמה פעמים אני מגלה שטעיתי, ושלא עשו לי שום דבר בכוונה (כבר למדתי לשתוק ולא להגיד כלום, כי בסוף באמת מתברר שכלום לא קרה) אני לא לומדת לקח. לא מסוגלת להרגע ולבטוח בחברים שלי, לא מסוגלת להאמין שבאמת אוהבים אותי, לפחות כמו שאני אוהבת אותם. לא מסוגלת להרגיש רצוייה באף מקום, לא מרגישה שייכת. תמיד רוצה לברוח.

 

[sparrow5]

הי אגנס

את רוצה לברוח אבל לכל מקום שאת בורחת - את לוקחת את עצמך. ומעצמך את לא יכולה לברוח. אני פעם הייתי חושבת שכולם כועסים עלי. אם הם היו מחייכים - זה היה בסדר. אבל אם לא - זה כבר היה סימן בדוק לזה שבטח כבר עשיתי משהו רע. קשה לחיות ככה. קשה מאוד. מה שלמדתי במשך השנים (תוך עזרה מקצועית) זה שקודם כל צריך לבנות את עצמך מבפנים. אם הבן אדם ריק מבפנים, מרגיש כמו עלה נידף - כל רוח קלילה מעיפה אותו. אם לומדים למלא את הריק הזה ולעמוד יציב עם הרגליים על הקרקע - אז אפשר לעמוד גם בפני רוחות עזות. מצרפת קישור למאמר שמצאתי ברשת ודיבר אלי מאוד.

 

[hope_29]

ל- Sparrow5

הי, האם את יכולה קצת יותר לפרט ו/או להבהיר יותר את כוונתך לגבי מה שאמרת: "מה שלמדתי במשך השנים (תוך עזרה מקצועית) זה שקודם כל צריך לבנות את עצמך מבפנים. אם הבן אדם ריק מבפנים, מרגיש כמו עלה נידף - כל רוח קלילה מעיפה אותו. אם לומדים למלא את הריק הזה ולעמוד יציב עם הרגליים על הקרקע - אז אפשר לעמוד גם בפני רוחות עזות" אני חושבת שאולי כאן טמונה בעייתי... למה התכוונת "בן אדם ריק מבפנים"? תודה

 

[sparrow5]

הי הופ ../images/Emo39.gif

יכולה רק לנסות להסביר לך איך אני הרגשתי במשך שנים. "ריק מבפנים" זה לשנוא את עצמי, לחשוב על עצמי דברים רעים, לא להעריך את עצמי, לחשוב שאני לא שווה. "ריק מבפנים" זה לתת לעצמי על הראש על כל דבר. להאשים את עצמי בכל דבר. "ריק מבפנים" זה לפחד מאנשים אחרים כי כל דבר הכי קטן שהם עושים - מפיל אותך. מקווה שזה קצת מובן. ולמלא את הריק - זה בדיוק ההפך מכל מה שכתוב למעלה. ולמלא את הריק - זה תהליך ארוך שעדיין נמשך אבל תלוי בי. אך ורק בי ולא באף אחד אחר !!!

 

[sparrow5]

ומה שחשוב לציין זה...

שלא הייתי עושה את הדרך הארוכה הזאת בלי סיוע מקצועי.

 

[agness_666]

../images/Emo51.gif ../images/Emo13.gif

 

[hope_29]

עוד ערב קשה

עוד ערב קשה עבר על כוחותינו... ובעצם - יום קשה... דוקא התחיל בסדר (בסדר צולע..) והדרדר בלי שום סיבה נראית לעין. לעיתים אני תוהה אם אני לוקה במניה דיפרסיה. מצבי הרוח שלי נעים חליפות בין אושר עילאי לעצב עמוק. מצבי רוחי כה קיצוניים עד שכולם (בעבודה) מעירים לי אומנם בצחוק (בנתיים) על כך, אולם אני תוהה אם יש דברים בגו´. היום למשל סתם הייתי מדוכדכת בשל הבדידות והריק אבל במצב סביל עד בינוני. סתם עוד יום אולם לקראת ערב הלך מצב רוחי ודעך עד לכדי "דכאון קל"... כפיצוי עצמי יצאתי מהעבודה יחסית "מוקדם" (בסביבות 7 בערב) והסתערתי על חנויות הבגדים לרכוש לי "פיצויים"... וראה זה פלא- מצב הרוח השתפר במקצת. ואני תוהה- הריקנות (תרתי משמע) עד להיכן? בקיצור, רע לי ועצוב. מצטערת על "ההתבכיינות" אבל זה אחד הערבים היותר עצובים וכבדים בחיי ומה שעצוב עוד יותר שזה בלי סיבה מיוחדת... Hope (בחרתי בכינוי hope כאשר הייתי קצת יותר אופטימית... כעת, אני בספק אם זה הכינוי המתאים...)

 

[sparrow5]

שינויי מצב רוח ../images/Emo24.gif

אפשר לטפל בזה !!! אני שנים הסתובבתי ככה ולא רציתי ללכת לטיפול מכל מיני סיבות מטופשות. היום אני יודעת שסתם סבלתי. למה ללכת עם דבשת על הגב כשאפשר ללכת למומחה שיודע להסיר אותה ? היום אני יודעת ששנים הסתובבתי כשמשקולות ענק קשורות לי לרגליים. כל צעד ושעל היה קשה כל כך והכל היה נראה כל כך שחור. זה לא חייב להשאר ככה ! כשיש קצר - קוראים לחשמלאי. כשכואב משהו - הולכים לרופא. כשכואבות השיניים - הולכים לרופא שיניים. כשכואב בלב - הולכים לרופא לבבות