תודה, מותק
מנסה גם.
תודה על העבודה שלי… ועל זה שאני טובה בה.
תודה על הזדמנות אולי לטוס בחודש הבא.
תודה על הבית שלי שהוא רק שלי.
תודה על זה שאני לא מוותרת גם ברגעים הקשים.
תודה על זה שאני לומדת לאט לאט לסנן מלים של המשפחה שלי.
תודה על הקרירות שבחוץ.
תודה על האלפרליד, שמאוד עוזר לי חדעת שהוא אופציה.
תודה על החברות הנפלאות שלי ועל זה שתמיד יש מי שיחזיק לי את היד.
תודה על המטפל הנהדר שלי שלא מוותר עלי ונותן לי פרספקטיבה מדהימה תמיד.
תודה על האחיינים שלי שמזכירים לי שיש תכלית לקיומי.
תודה על הפרויקט שלי שממשיך להתקדם.
תודה על זה שגם במעמקים בהם אני נמצאת כרגע יש לי את האפשרות להגיד תודות.
ומוסיפה לכל התודות גם תקוות ומשאלות:
הלוואי שאתאושש מהר יחסית ואצליח למצוא את הדרך לצאת מהתסבוכת המנטלית שאני בה כרגע.
הלוואי שאמצא את הדרך לא להתרגש משיטות ההפחדה החדשות שלי.
הלוואי והפרויקט שלי יצליח.
הלוואי שאצליח להפנים שמותר לי ליהנות ולא מגיע לי לסבול.
הלוואי שאצליח שוב לנתב לטובה את הקול הפנימי שלי שכל כך מתעלל בי רוב הזמן.
הלוואי שכל אחד מאיתנו יזכה לטיפול ראוי וקבוע. ובכלל, שכולנו נמצא את הדרך לחיות בשלום עם המצב שלנו.
הלוואי שכל רגש של בושה או כעס על המצב שלנו ייעלמו. לא בחרנו בזה, וזו מחלה כמו כל מחלה אחרת.
הלוואי שהילדים המתוקים שלי (האחיינים) יהיו רק בריאים ושמחים.
זהו.