ממש לא מסכימה.
"האדם חייב להיות צנוע וענו ולהבין שערכו נמוך ויכולותיו גם הן ביחד לטבע ולאלוהות" דבר ראשון נצא מתוך נקודת הנחה (שמתבססת על האמונה שלי ואני משערת שעל רוב אם לא כל חברי הפורום) שהאדם הוא חלק אינטגרלי מן הטבע. נצא מתוך נקודת הנחה שהטבע הוא חלק אינטגרלי מתוך האלוהות (ביטוי שלה, כלי, מה שבא לך) זאת אומרת שהאדם והאלוהות מקושרים. מי בדיוק יכול לקבוע את ההיררכיה במעגל (משולש במקרה הזה) הזה? האדם חייב להבין שערכו נמוך?! אני תוהה מה גורם לך לחשוב ככה, אני אישית חושבת בדיוק הפוך. טוב, לא לגמרי הפוך אבל... אני חושבת שהמאגיה הוא הכלי החזק ביותר עבור האדם לגלות את עצמו, ללמוד את עצמו, לשפר את עצמו בכל רגע נתון (עד כמה שניתן) אך הלימוד הזה בא תוך כדי ההכרה בעוצמה שלך כאדם אינדיבידואל, ההכרה בעוצמה משמע- להיות מודע למעלות, ולעשות עבורן את אותו תהליך, שיפור, העצמה, התחזקות וכו'. דיכוי המודעות הזאת בעיניי הוא מיותר ופוגם בתהליך ההתפתחות. אני לא חושבת שערכי נמוך כלל, להפך, אני חושבת שערכי גבוה ביותר, אבל יחד עם זאת אני מאמינה ויודעת שיש עוד אלף ואחת אנשים בעלי ערך גבוה משלי, וכשאני אראה אותם, אני ארצה ללמוד מהם, אני אעריך אותם, אבל אמשיך להיות מודעת לייחוד שלי. באופן כללי אני לא מאמינה גדולה בענווה. בעיניי אין פסול להפגין ולהחצין את המעלות שלך כאדם כל עוד תרשה לעצמך להפגין ולהחצין את המודעות שלך כלפי מעלות של אדם אחר. אני יודעת הכל ואני לא יודעת כלום, אני בריאה מדהימה ואני בריאה נוראית וכו' וכו'... כדי שאדם יוכל למצוא איזון הוא חייב להתמסר לכל הצדדים בו ולהכיר אותם היטב, וללמוד לשלוט בהם. ברגע שאדם משכנע את עצמו שערכו נמוך זה מונע את היכולת לשלוט בעצמו. אני לא חושבת שערכי נמוך ביחס לטבע, אני חושבת שערכי כלול בתוך הערך של הטבע, בתוך הערך של האלוהות. זהוי עובדה ידועה שהאדם מנצל מעט אחוזים מן המוח שלנו, ואני מאמינה, שברגע שבו האדם ילמד לנצל את כל אחוזי המוח שלו, הוא יוכל לעשות דברים נפלאים, בין היתר דברים שכן יהיו כלולים תחת ההגדרה של- "על טבעי": טלקינזיס, שליטה מלאה ביסודות, יום יבוא ואולי אפילו לעוף, חוקי הפיזיקה מאד ברורים, אך יחד עם זאת, ככל שהזמן עובר, האדם פורץ אותם עוד ועוד, יכול להיות שההסבר המדעי לאנשים העוסקים בפרקטיקה הזאת הוא שיכול להיות שהם מנצלים אחוזים מסויימים במוח, מן הסתם תוך כדי חיבור ל"אני הגבוה" שלהם. ושוב- אמרתי שזה יכול להיות, אני לא יודעת אם זה נכון או לא, אני לא מבינה גדולה בפיסיקה אז יכול להיות שאני מדברת הרבה שטויות, אבל אם לא, אז זאת אכן אופציה. את האלוהות איני יכולה לתפוס, אין לי את הכלים לכך, וגם אם יש לי, איני יודעת עוד כיצד להשתמש בהם עד הסוף, סביר להניח שאני גם לא אדע בכמה מאות הקרובות. את הטבע יותר קל לי תפוס, כי הוא קרוב אליי יותר מבחינה ממשית. ולשניהם יש לי אותו ייחס, זהו אותו יחס שיש לי כלפי האני הגבוה שלי. הערכה, כבוד, הערצה במקום מסויים. ברור שהאלוהות רחוקה ממני, ויש לה שליטה מסויימת בי, אבל מכאן ועד להגיד לעצמי שערכי ויכולותיי נמוכות ביחס אליה? בעיניי זאת סתירה, לפחות במהות של המאגיה עבורי. מה גם שזה מזכיר לי מעט תפיסה של דתות מונותאיסטיות וזה מטריד משהו. "עפ"י אמונתי במאגיה לא ניתן לעשות הכל וגם לא צריך לנסות להשיג הכל"- פה אין הרבה מה לחפור- לגביי מה ניתן ולא ניתן לעשות במאגיה? הנסיון הקולקטיבי והפרטי, הזמן הקולקטיבי והפרטי, הם אלו שיגידו מה ניתן ולא ניתן. ב עיניי לאדם או לחילופין למאג כן יש את היכולת לעשות הכל (אגב- מה זה הכל?)- אבל היא כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך (ועוד טריליון כ"כ"ים) רחוקה ואולי אפילו כמעט בלתי מושגת. אך אין זה אומר שהיא לא שם. המאגיה היא התליך שבו אתה לומד כיצד אתה מתקרב ליכולת הזאת. אני חושבת שהדרך בה אתה תופס "הכל" ואיך שאנשים שלא עוסקים במאגיה תופסים חיבור ואולי שליטה באלמנטים מסויימים בטבע מקבילות למדיי. הם לא מודעים לכך שיש יכולת כזאת וכי אין להם הוכחות ולכן הם לא מאמינים בזה, כך גם אתה (שוב, בנוגע ל-"הכל"). כפי שכתבתי במאמר שלי, האנשים אשר המאגיה היא באמת חלק מהם, לא יחפשו איך להשיג הכל, זאת לא הנקודה והמטרה, אלו שכן יחפשו, ינטשו אותה. *כל מה שכתבתי מתבסס על דעתי האישית בלבד. לילה טוב.