אמונה אינה מבוססת על עדויות או מתבססת על נימוקים רציונלים
במשך שנים רבות האמינו בני אדם שהמינים השונים של הצמחים ושל בעלי החיים, וגם האדם, נבראו על ידי האל לפני כמה אלפי שנים ומאז הם לא השתנו. מעניין שב-1642 "חישב" ג'ון לייטפוט, סגן נשיא אוניברסיטת קיימברידג' (בהסתמך על ספר בראשית) שהאדם נברא בתשע בבוקר ב-23 באוקטובר, בשנת 4004 לפני הספירה!
היום, אנו יודעים שהיצורים החיים לא נבראו, כמסופר בספר בראשית, כי אם שהמינים השונים התפתחו באופן איטי במשך מיליוני שנים ממינים קודמים בתהליך האבולוציה. דארווין לא היה הראשון שסיפק עדויות לקיום האבולוציה, אבל הוא היה הראשון שגילה את המנגנון (העיקרי) המניע את התהליך.
דארווין הסתמך על כמה קביעות אמפיריות ועל היסק: כושר ההתרבות של היצורים החיים עולה בהרבה על זמניות המשאבים; לפיכך לא כל היצורים הנולדים יכולים לשרוד. בין הפרטים השונים במין הביולוגי קיימים הבדלים (שחלקם תורשתיים). התוצאה היא מלחמת קיום. הפרטים המותאמים יותר לסביבה יישרדו ויעבירו את תכונותיהם לצאצאיהם, ואילו הפחות מותאמים ילכו וייעלמו.
מנגנון זה מסביר את המותאמות של אברי היצורים החיים למילוי תפקודיהם השונים: של כנף הציפור לתעופה, זימי הדגים לשחייה, עיני האדם לראייה ואוזני האדם לשמיעה. כל האברים האלה אכן מעוררים פליאה, אך היות שהם פרי תהליכים טבעיים ולא מעשי הבורא הם אינם מושלמים! די אם ניזכר בסבל הנפוץ עם עליית הגיל, של כאבי הגב (אנחנו התפתחנו בתהליך האבולוציה מהולכי על ארבע).
בזמנה נמתחה ביקורת על התיאוריה של הברירה הטבעית משום שהיא התבססה על "תורשה של עירוב", המניחה שתכונות הצאצא הם תוצאה של מיזוג תכונות ההורים. ולכן, טענו המבקרים, כל תכונה חדשה שנוצרת באבולוציה תעבור במהירות דילול ותיעלם.
קושי זה נפתר רק עם התקבלות תורת התורשה של מנדל בראשית המאה העשרים, שקבעה שגורמי התורשה (הגנים) לא "נמהלים" במהלך הדורות אלא שומרים על עצמאותם. בטרמינולוגיה של היום הם דיגיטליים והם יציבים לאורך הדורות.
התיאוריה הדארווינית (כמו כל תיאוריה "פורייה") עברה במשך השנים שינויים ושכלולים. אחד הבולטים שבהם הוא הסברת התנהגות אלטרואיסטית בקרב בעלי חיים שונים, למרות שהברירה הטבעית מבוססת על "מלחמת קיום" בין הפרטים. בסיכום, היום, מי שמקבל את ממצאי המדע מקבל את האבולוציה כעובדה, בדומה לעובדה שהארץ היא כדור המסתובב סביב צירו וסביב השמש, אם כי עדיין יש אנשים המעדיפים להסתמך על סיפור הבריאה בספר בראשית.
קביעותיו של דארווין מבוססות על פעולת חוקי הטבע ועל עדויות אמפיריות ללא הסתמכות על התערבות כוחות עליונים ועל־טבעיים. בשונה מכך, אמונה דתית אינה מבוססת על עדויות ואינה מתבססת על נימוקים רציונליים.
אדם שמגייס את כושרו הרטורי ואת מעמדו כדי להסתיר את האמת ולהפיץ בורות
הוא קורבן של אינדוקרינציה דתית