תחושותיי האישיות בעקבות ההתקף!
חברים! היום אני רוצה לספר קצת על תחושותיי הנפשיות בעקבות התקף הפירכוסים שקיבלתי לפני שבוע, והסיפור הולך כך:אני מרגישה שכל העולם שלי מתמוטט בבת אחת, כמו קיר גדול, וקשה לי לבנות את הפאזל מחדש. כשהייתי קטנה יותר, היה קשה לי לקבל את עובדת היותי מוגבלת, מה שהצריך עבודה פנימית ארוכה, וכשסוף-סוף, ראיתי שהעבודה משתלמת, הקיר התמוטט שוב בפעם הרביעית. בגלל כל זה, החלטתי לשתף עוד מישהו בהתמודדות הקשה, וללכת לפסיכולוג, מה דעתכם על פיתרון זה? אשמח לקרוא את תגובתכם. אני מפחדת גם לצאת מהבית, ולהמשיך בפעילות הרגילה, מה שלא היה בפעמים הקודמות, והאמת היא שזה קצת מדאיג אותי, מה אתם אומרים? האם יש סיבה לדאגה? כל מה שאני מחפשת כעת הוא עצות מכם החברים, כי אולי עברתם מצבים דומים, ואתם יכולים לתת מילה טובה, ולעזור, אשמח לקרוא כל תגובה שלכם, כי אני מרגישה כל-כך לבד, וכל-כך אבודה בעולם. כל העבודה הפנימית שעשיתי עד היום, הלכה לטמיון, ועובדה זו גורמת לי לתיסכול ולכעס רב, שאלתי אליכם:כיצד ניתן להוציא כעס זה, ולהביאו לידי ביטוי? זהו להפעם, ליאת.
חברים! היום אני רוצה לספר קצת על תחושותיי הנפשיות בעקבות התקף הפירכוסים שקיבלתי לפני שבוע, והסיפור הולך כך:אני מרגישה שכל העולם שלי מתמוטט בבת אחת, כמו קיר גדול, וקשה לי לבנות את הפאזל מחדש. כשהייתי קטנה יותר, היה קשה לי לקבל את עובדת היותי מוגבלת, מה שהצריך עבודה פנימית ארוכה, וכשסוף-סוף, ראיתי שהעבודה משתלמת, הקיר התמוטט שוב בפעם הרביעית. בגלל כל זה, החלטתי לשתף עוד מישהו בהתמודדות הקשה, וללכת לפסיכולוג, מה דעתכם על פיתרון זה? אשמח לקרוא את תגובתכם. אני מפחדת גם לצאת מהבית, ולהמשיך בפעילות הרגילה, מה שלא היה בפעמים הקודמות, והאמת היא שזה קצת מדאיג אותי, מה אתם אומרים? האם יש סיבה לדאגה? כל מה שאני מחפשת כעת הוא עצות מכם החברים, כי אולי עברתם מצבים דומים, ואתם יכולים לתת מילה טובה, ולעזור, אשמח לקרוא כל תגובה שלכם, כי אני מרגישה כל-כך לבד, וכל-כך אבודה בעולם. כל העבודה הפנימית שעשיתי עד היום, הלכה לטמיון, ועובדה זו גורמת לי לתיסכול ולכעס רב, שאלתי אליכם:כיצד ניתן להוציא כעס זה, ולהביאו לידי ביטוי? זהו להפעם, ליאת.
