אני לגמרי מסכים עם הדברים בציטוט (אם כי הייתי צריך לקרוא גם את הפיסקה שלפני ואחרי כדי להכיר בדיוק את ההקשר וכו'), אבל לא מצאתי בדבריו טיעון לבעיית סד"כ, על כף שזה מופיע בדבריו. עובדתית צה"ל השתלט על שטחים ולאחר מכן הסב את הכוחות למקומות אחרים והפסיק את שליטתו על השטח. האם זה מעיד על בעיית סד"כ? אפשר שכן, אבל באותה קלות אוכל לטעון (וזו דעתי) שזה מעיד על שיקול דעת לקוי של מפקדי המלחמה. דחילק, מדברים על כך שגויסו כ300,000 מילואמניקים למלחמה הזאת. זה בנוסף לכוחות הסדירים. איך אפשר לראות בזה בעיית סד"כ, כאשר אלו עומדים מול אלפים בודדים (יחסית) של מחבלים? זה שהצבא החליט שלא באמת לכבוש את השטח ולטהר כל נקודה ועמדה, זאת החלטה מושכלת (גם אם שגויה בעיני) שהפיקוד הבכיר קיבל. הדבר לא מעיד בשום אופן על בעיית סד"כ במובן זה שחסרים לו כוחות לביצוע משימות חשובות.
ואם תשאל מנין נובעת סברתי שזה המצב, אפנה אותך לאותם מפקדים בכירים שכבר לפני שבועות מספר אם לא יותר, הצהירו שהצבא לא יצליח למנוע לחלוטין ירי מחבלים. במילים אחרות, הוא לא מתכוון בכלל לכבוש ולטהר את כל הרצועה ממחבלי חמאס (וארגוני טרור אחרים), שכן ברי לכו"ע שאם זאת הייתה התוכנית, הוא גם היה יכול להגיע למצב בו אף מחבל לא יכול לירות שום דבר.
מכאן אני למד שהצבא פשוט פועל על-פי תורת לחימה מסוימת לפיה גם אם עבר בשטח מסוים וחיסל שם הרבה מחבלים, הוא לא מרגיש צורך באמת לשלוט בכל נקודה ונקודה. כאמור, להשקפתי טעות, אבל עסקינן בהחלטות, לא בבעיית כח אדם. לפחות בחודשים הראשונים של המלחמה, עד לשחרור כוחות מילואים רבים, משהו שגם הוא קרה רק לאחר שהצבא הפסיק את פעילותו המבצעית העוצמתית ועבר להתבוססות במקום ואי-קבלת החלטה להתקדם, על פניו.