Yo-man
New member
הכי בא לי להגיע לשאלת הסקר
1. סינסי - 3. בלי איי ג'יי יהיה קשה יותר, אבל אני עדין מאמין יותר בסינסי (עם משחק ריצה שיקבל יותר פוקוס, השבוע).
2. פיטסבורג - 4. הויאר כוכב, אבל פיטסבורג תצא עם הניצחון כאן.
3. פילדלפיה - 6. מתישהו פולס ומקקוי צריכים לפרוח. מה יותר נחמד מאשר על הגב של ניו יורק?
4. אטלנטה - 5. יותר כלים התקפיים. יותר חיבור, ומגרש ביתי. זה צריך להספיק.
5. פחות. יש יותר סיכוי שהוא יפצע ויצא מהמשחק לפני שהוא יפמבל פעמיים....
סקר:
המשחק שהכי זכור לי לרעה של פילדלפיה היה הסופרבול של עונת 2003-2004. פילי הגיעו למשחק כשמק'נאב עם 38 מעלות חום. הכוכב השני שלהם, טרל אוונס, חזר מפציעה ולא הפסיק לדבר על זה שהוא הולך לתת משחק אגדי (9 תפיסות ל-122 יארד). בשתי הדקות האחרונות התוצאה היתה 24-21 לניו אינגלנד, ופילדלפיה, בניהול שעון משחק מהגרועים שנראו אי פעם בפוטבול - לא הצליחו לעשות כלום ונכנעו.
ראינו את המשחק בהרכב של חברי הפורום, ב"פיצ'ר" בהרצליה. זה היה ערב מדהים, ואם רק היינו מנצחים, זה היה יכול להיות אחד הימים המאושרים בחיי.
מצד שני, היה את "הנס השני במדולנדס השני". ארחתי חברים בבית לראות את המשחק הזה. זה היה בשבוע 15 של עונת 2010.
מהרבע השלישי ניו יורק הובילו ב-14 נקודות, וברביעי עלו ליתרון של 21 נקודות. המשחק היה תחת. את הרבע השלישי בכלל לא ראיתי. הלכתי לשטוף כלים ולסדר את הבית. ממורמר מהחיים.
7 דקות ו-28 שניות לסיום, ויק השלים מסירה לסלק, שעשה מזה TD של 65 יארד.
החבר'ה בסלון קוראים לי לחזור. אני מסרב. אומר שזה לא מענין אותי, שזה מאוחר מידי ושזה לא משנה כבר.
פילי מפתיעים אותי ואת ניו יורק בבעיטת אונסייד, וזוכים בכדור.
2 דקות מאוחר יותר, ויק רץ בעצמו בניסיון שלישי לגול, והופך את התוצאה ל-31-24.
הבית משתגע. זה הזמן לספר שמתארח אצלי באותו יום מישהו מהעבודה, מהסניף בבוסטון, והוא כל היום יורד על פילדלפיה.
אני לא יכול להעיף אותו מהבית שלי, כי "מה יגידו בעבודה". אבל הייתי ממש קרוב לזה.
ג'איינטס מנסים לבזבז שעון בריצות ונכשלים. הכדור חוזר לפילי עם קצת יותר מ-3 דקות על השעון.
1:16 לסיום הזמן, ויק מוצא את מקלין, שמשווה את התוצאה.
אני מעיר את הילדים ואת השכנים ואת השכונה בצעקות שלי. מפחד מאיזה פילדגול מטופש של ניו יורק, ומקווה להארכה.
איליי מפספס 2 מסירות ואוכל סאק בניסיון השלישי.
ניו יורק לוקחים פסק זמן עם 12 שניות לסיום המשחק ובועטים בעיטת הרחקה.
השדרנים אומרים "רק לא לבעוט לידיים של ד'שון ג'קסון". ניו יורק לא שומעים אותם.
ג'קסון מסתכל קדימה ומפיל את הכדור. לא מתרגש. אוסף אותו ומתחיל לחתוך ימינה ושמאלה.
ההגנה של ניו יורק היתה בטוחה שהכדור על הרצפה ושמישהו מפילי רק יפול על הכדור לגמור את הסיוט הזה,
אבל ג'קסון רץ. ג'ייסון אוונט עזר בחסימה כל כך אגרסיבית שהוא בעצמו חטף ממנה זעזוע מוח.
ג'קסון מתקרב לקו כשיש עוד 3 שניות על השעון ואז מתחיל לרוץ במקביל לאנד-זון, כדי לא להשאיר לניו יורק אפילו שניה לחזור.
אצלי בבית כולם צועקים עליו שהוא אדיוט ושיכנס כבר, לפני שמישהו יעיף לו את הכדור מהיד!
הוא נכנס. פילי מנצחים. אני לוקח את הטמבל מבוסטון למלון שלו ולא מדבר איתו יותר אף פעם.
אז כן. זה טיפה זכור לי כניצחון הכי טוב של האיגלס.
1. סינסי - 3. בלי איי ג'יי יהיה קשה יותר, אבל אני עדין מאמין יותר בסינסי (עם משחק ריצה שיקבל יותר פוקוס, השבוע).
2. פיטסבורג - 4. הויאר כוכב, אבל פיטסבורג תצא עם הניצחון כאן.
3. פילדלפיה - 6. מתישהו פולס ומקקוי צריכים לפרוח. מה יותר נחמד מאשר על הגב של ניו יורק?
4. אטלנטה - 5. יותר כלים התקפיים. יותר חיבור, ומגרש ביתי. זה צריך להספיק.
5. פחות. יש יותר סיכוי שהוא יפצע ויצא מהמשחק לפני שהוא יפמבל פעמיים....
סקר:
המשחק שהכי זכור לי לרעה של פילדלפיה היה הסופרבול של עונת 2003-2004. פילי הגיעו למשחק כשמק'נאב עם 38 מעלות חום. הכוכב השני שלהם, טרל אוונס, חזר מפציעה ולא הפסיק לדבר על זה שהוא הולך לתת משחק אגדי (9 תפיסות ל-122 יארד). בשתי הדקות האחרונות התוצאה היתה 24-21 לניו אינגלנד, ופילדלפיה, בניהול שעון משחק מהגרועים שנראו אי פעם בפוטבול - לא הצליחו לעשות כלום ונכנעו.
ראינו את המשחק בהרכב של חברי הפורום, ב"פיצ'ר" בהרצליה. זה היה ערב מדהים, ואם רק היינו מנצחים, זה היה יכול להיות אחד הימים המאושרים בחיי.
מצד שני, היה את "הנס השני במדולנדס השני". ארחתי חברים בבית לראות את המשחק הזה. זה היה בשבוע 15 של עונת 2010.
מהרבע השלישי ניו יורק הובילו ב-14 נקודות, וברביעי עלו ליתרון של 21 נקודות. המשחק היה תחת. את הרבע השלישי בכלל לא ראיתי. הלכתי לשטוף כלים ולסדר את הבית. ממורמר מהחיים.
7 דקות ו-28 שניות לסיום, ויק השלים מסירה לסלק, שעשה מזה TD של 65 יארד.
החבר'ה בסלון קוראים לי לחזור. אני מסרב. אומר שזה לא מענין אותי, שזה מאוחר מידי ושזה לא משנה כבר.
פילי מפתיעים אותי ואת ניו יורק בבעיטת אונסייד, וזוכים בכדור.
2 דקות מאוחר יותר, ויק רץ בעצמו בניסיון שלישי לגול, והופך את התוצאה ל-31-24.
הבית משתגע. זה הזמן לספר שמתארח אצלי באותו יום מישהו מהעבודה, מהסניף בבוסטון, והוא כל היום יורד על פילדלפיה.
אני לא יכול להעיף אותו מהבית שלי, כי "מה יגידו בעבודה". אבל הייתי ממש קרוב לזה.
ג'איינטס מנסים לבזבז שעון בריצות ונכשלים. הכדור חוזר לפילי עם קצת יותר מ-3 דקות על השעון.
1:16 לסיום הזמן, ויק מוצא את מקלין, שמשווה את התוצאה.
אני מעיר את הילדים ואת השכנים ואת השכונה בצעקות שלי. מפחד מאיזה פילדגול מטופש של ניו יורק, ומקווה להארכה.
איליי מפספס 2 מסירות ואוכל סאק בניסיון השלישי.
ניו יורק לוקחים פסק זמן עם 12 שניות לסיום המשחק ובועטים בעיטת הרחקה.
השדרנים אומרים "רק לא לבעוט לידיים של ד'שון ג'קסון". ניו יורק לא שומעים אותם.
ג'קסון מסתכל קדימה ומפיל את הכדור. לא מתרגש. אוסף אותו ומתחיל לחתוך ימינה ושמאלה.
ההגנה של ניו יורק היתה בטוחה שהכדור על הרצפה ושמישהו מפילי רק יפול על הכדור לגמור את הסיוט הזה,
אבל ג'קסון רץ. ג'ייסון אוונט עזר בחסימה כל כך אגרסיבית שהוא בעצמו חטף ממנה זעזוע מוח.
ג'קסון מתקרב לקו כשיש עוד 3 שניות על השעון ואז מתחיל לרוץ במקביל לאנד-זון, כדי לא להשאיר לניו יורק אפילו שניה לחזור.
אצלי בבית כולם צועקים עליו שהוא אדיוט ושיכנס כבר, לפני שמישהו יעיף לו את הכדור מהיד!
הוא נכנס. פילי מנצחים. אני לוקח את הטמבל מבוסטון למלון שלו ולא מדבר איתו יותר אף פעם.
אז כן. זה טיפה זכור לי כניצחון הכי טוב של האיגלס.
