נדמה לי שהנקודה היא שההבנה שלנו
ההגיון שלנו, והיכולת שלנו לראות דברים אינה יכולה להבין את מעשי האל. בשרשור קודם דברנו על ספר איוב. איוב סבל על לא עול בכפו, חבריו מנסים להבין את ההגיון בסבל שלו, על מה הוא "נענש". בשלב מסוים מגיעה תגובת האל, התגובה לאיוב היא משהו בסגנון: "האם אתה מתימר להבין את דרכי האל? האם אתה מבין את הבריאה, את העולם, את הטבע, שאתה מנסה להבין את ההגיון האלוקי???" או בלשון ספר איוב: איוב פרק לח א וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב, מנהסערה (מִן הַסְּעָרָה); וַיֹּאמַר. ב מִי זֶה, מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין-- בְּלִי-דָעַת. ג אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ; וְאֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי. ד אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה. ה מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע; אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו. ו עַל-מָה, אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; אוֹ מִי-יָרָה, אֶבֶן פִּנָּתָהּ. ז בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר; וַיָּרִיעוּ, כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים. ח וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא. ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ. י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. יא וָאֹמַר--עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. יב הֲמִיָּמֶיךָ, צִוִּיתָ בֹּקֶר; ידעתה שחר (יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר) מְקֹמוֹ. יג לֶאֱחֹז, בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ; וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. יד תִּתְהַפֵּךְ, כְּחֹמֶר חוֹתָם; וְיִתְיַצְּבוּ, כְּמוֹ לְבוּשׁ. טו וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם; וּזְרוֹעַ רָמָה, תִּשָּׁבֵר. טז הֲבָאתָ, עַד-נִבְכֵי-יָם; וּבְחֵקֶר תְּהוֹם, הִתְהַלָּכְתָּ. יז הֲנִגְלוּ לְךָ, שַׁעֲרֵי-מָוֶת; וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה. יח הִתְבֹּנַנְתָּ, עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. יט אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יִשְׁכָּן-אוֹר; וְחֹשֶׁךְ, אֵי-זֶה מְקֹמוֹ. כ כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ; וְכִי-תָבִין, נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ. כא יָדַעְתָּ, כִּי-אָז תִּוָּלֵד; וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים. כב הֲבָאתָ, אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג; וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה. כג אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר; לְיוֹם קְרָב, וּמִלְחָמָה. כד אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יֵחָלֶק אוֹר; יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ. כה מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה; וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת. כו לְהַמְטִיר, עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ-- מִדְבָּר, לֹא-אָדָם בּוֹ. כז לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה, וּמְשֹׁאָה; וּלְהַצְמִיחַ, מֹצָא דֶשֶׁא. כח הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב; אוֹ מִי-הוֹלִיד, אֶגְלֵי-טָל. כט מִבֶּטֶן מִי, יָצָא הַקָּרַח; וּכְפֹר שָׁמַיִם, מִי יְלָדוֹ. ל כָּאֶבֶן, מַיִם יִתְחַבָּאוּ; וּפְנֵי תְהוֹם, יִתְלַכָּדוּ. לא הַתְקַשֵּׁר, מַעֲדַנּוֹת כִּימָה; אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ. לב הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ; וְעַיִשׁ, עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם. לג הֲיָדַעְתָּ, חֻקּוֹת שָׁמָיִם; אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ. לד הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ; וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ. לה הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ; וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ. לו מִי-שָׁת, בַּטֻּחוֹת חָכְמָה; אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה. לז מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה; וְנִבְלֵי שָׁמַיִם, מִי יַשְׁכִּיב. לח בְּצֶקֶת עָפָר, לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ. לט הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף; וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא. מ כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת; יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב. מא מִי יָכִין לָעֹרֵב, צֵידוֹ: כִּי-יְלָדָו, אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ; יִתְעוּ, לִבְלִי-אֹכֶל.
