תיאורית קורבן (סיפורה של מוניקה ל.)

[הרבה מלפפונים חמוצים]

רק רציתי לגיד

שאני מאד מסכימיתך לגבי עופר שלח. זהו. אמרתי.

 

[קפת]

שוועתם של נינט ומלפפוניה

חדרה את כל מנגנוני ההגנה שלי (אב"כ, באישור הרבנות של דימונה). ועל כן מיהרתי וכיתתי (את ישבני) וחיטטתי ב(אף)כתביו של האושיה שלח ע.. וגם הסברים הנפקתי לרוב. בקרוב בבורסה הקרובה למקום מגוריכם. הסכיתו נא: עופר שלח ניסיון ראשון - מה רוצה הפובליציסט: לקצץ בנטיעותיו של אחד, מזוז מ. עופר שלח ניסיון שני - מה רוצה הפובליציסט: תודבר כמו קודם. חוצפה יש לבנדם, להיות עקבי. עופר ניסיון שלישי - מה רוצה הפובליציסט: גם. אין לו גבולות? בית? אלפקה (פקה)?

 

[Ricca]

בשבילו את מגגלת

ובשבילי לא. ועוד אוסרים עלי להיכנס ללינק אלא אם אמשכן את כלייתי תמורת מנוי. אבל, חבל על מי שמת.

 

[פרו לוג]

מוניקה לווינסקי

ווינסקי לקלינטון, קלינטון לשער... גוווול !!! הייתי חייב לפתוח בדברי סטריאוטיפ גברי מהסוג הנחות בכדי להכנס לאווירה. עכשיו אני באווירה - מכיוון שיחסי מוניקה-ביל לא נהירים לי דיו, אולי זה עקב סלידתי הנושנה מפוליטיקה פוליטית על סוגיה ותת ז'אנריה, אולי זה מכיוון ששיכלי ויכולותיי האינטלקטואליות מתגמדים לנוכח פעלוליהם הוירטואוזיים של אנשי שררה, אולי זה מכיוון שבכל פעם שיוצא לי לעבור בטעות ליד "תיבת האידיוטים" (ולדימיר ויסוצקי, 1972 לסה"נ), במיוחד בשעות הערב, אני נתקף בסחרחורת ובבחילה קלה משל היה עוּבּר בתוך בטני. כיוון שכך לא אתיימר לנתח את פרשיית קלינטון-לווינסקי על גלגוליה השונים, להצביע על ההשלכות התרבותיות והנגזרות ההתנהגותיות, להקיש היקשים כלכליים, לשרטט דיאגרמות סטטיסטיות של ניצול עוֹבדות לקידום קריירה וחרמנות, את זה אשאיר לאנליטיקנים למיניהם שיעסקו בכך בזמנם החופשי. ורק אוכל לומר, בהעדר פאנץ' ליין ובהעדר שורה תחתונה, שמקרה אומלל אחד שנכנס לסטטיסטיקה - יעפיל על כל המקרים האחרים, ועל כל מה שנבנה בעמל משך שנים, ועל כל מה שהיה קיים ויהיה קיים, וכל זה רק בגלל ההד התקשורתי של אותה פרשיה לעוסה עד דק. לא דומה מקרה במשרד שולי למקרה במשרד ממשלתי, אין דינה של פקידה במשרד ממשלתי החולש על העולם כולו לדינה של פקידה במשרד ביטוח בפאתי עיר קטנה. אין דינו של מנהיג תבל לדינו של מנהל משרד מכירות. וכיוון שכך אין להקיש גזירה שווה ולכנות בתארים מעליבים של "שרמוטות טיפשות" ו"בוסים חרמנים" וכו'. עכשיו באמת אפשר ללכת לבנק.

 

[אחות נחמה]

על הסטטיסטיקה

יש עוד גל העפלה שפספסתי?

 

[פטר חמור]

על מה את מדברת?

לכתוב את המלה "מיניות" באותו משפט עם מוניקה לווינסקי זה כמו לכתוב "יכולת אנליטית מבריקה" באותו משפט עם אלון מזרחי. יש הרבה דברים רעים שאפשר לבחור על קלינטון, אבל לזכותו יאמר שהוא פשוט לא בחל בכלום, אם זה מעכס ומצייץ - הוא תוקע. ואותי מענין נושא אחר - השמלה הכחולה של מוניקה, זאתי עם הכתם, נראה לכם שהיא עולה עליה בכלל? זה נראה לי משהו כמו הכפפה של או.ג'יי.שימפשון.

 

[קפת]

מוניקה היא צ'יצ'ולינה

של גבעת הקפיטול לעומת המיניות של הילארי. הבנדם פשוט לא יודע לבחור בנות זוג. זה בטח בגלל הילדות הקשה שלו והאלכוהוליזם של אביו החורג. בכל אשמים ההורים. הו צ'לסי.

 

[אחות נחמה]

ואני עד היום לא מבינה, איך זה

שנסיכה אמריקאית מבית יהודי כשר, עם עתיד מבטיח לא מכבסת את הבגדים שלה? היא לא יודעת שזה לא הגייני?

 

[פרו לוג]

כנראה שגם

זרע יבש שפג תוקפו של נשיא ארה"ב עבר אייקוניזציה. וזה לגמרי טרנדי בימינו, רבים וטובים אחרים יוצאים מהבועה האלמונית ועוברים לפאזה של אייקונים, גם חפצים דוממים בכל מצב צבירה. אם, למשל, אורלי ויינרמן תזיל על הטוקסידו שלי חומצה וגינלית, אני אשא בגאון את ההפרשה. שאני אכבס? נראה לך?! ליבידו סלבריטי, הגם שהוא מכתים, מפליל ומעופש ישאר תמיד בטווח נגיעה או ריחרוח. ולא רק ליבידו, מסתבר שגם מוג'ו.. לחיי האייקוניזציה! ואם בליבידו של שולמית אלוני עסקינן, אשאיר אותו רק בגלל שזו אמירה חברתית ומחאתית.

 

[פרו לוג]

*כמובן שכל זה

בתנאי שכתם כסוף על רקע שחור יהיה פוטוגני.

 

[קפת]

כתם כסוף, חומצה ואגינלית

בשביל זה אתה לא צריך לשכב עם סלבריטאית, אלא עם הנוסע השמיני, גרסת רידלי סקוט. סיגורני, מאחוריך!

 

[פרו לוג]

סקוט, ריד לי !

לא מכיר הנוסע השמיני. מכיר את הדיבר השמיני, או-הו מכיר אותו טוב. הצלחת לעבור פעם על איסורו של התנ"ך: "לא תחמוד עבד רעיך"?

 

[השכנה עליזה]

שומו שמים

למה להעליל על ביל למה? מה רצה הגבר גבר הזה? רק להוציא את "האשכרה" שלו לטיול באוירה סגולה. חוץ מזה, סוף כל סוף יצא לביל "לזרזע"(לזיין) את הקפיטליזים היהודי אבל החצ'קון המנומש הזה מסתבר, יודע לגמור רק על שמלות (בחוץ) ומה שנשאר לו בסוף זה רק כתם גדול .(תרתי משמע) ובאשר למוניקה,תישאר זו בגדר רחוב ארוך(לוינסקי) בשכונה דרומית בפאתי ת"א. ואומר שכל מי שרוצה להיכנס אליו (אליה תרתי) נתקל בפקק תנועה אדיר. יהודייה שרלילית וטיפוסית. ותסלח נא לי שאר בנות ישראל היהודיות והחסודות.

 

[השכנה עליזה]

אופסי, שלחתי בטעות הודעתי זו פעמיים

נא למחוק אחד

 

[קפת]

רק אם את נותנת לי כוס סוכר בתמורה

תגידו, מישהו חושב שאני עובדת פה בחינם? רוצים שירותים (או פנאלים) - תשלמו.

 

[אודיסאוס2]

אני שמחה שהעלית את הנושא של הכסף

לא, כי לפני כשבוע שבועיים הודעת לנו חגיגית שאנחנו נתוגמל, ועוד בעין יפה אם נשגר הודעות ללוח. האמת היא שמזה זמן מה אני, והעזר כנגדי שלי, שוקלים להחליף את הרכב. חשבנו להחליף למשהו צנוע, לא מנקר עיניים, חשבנו על רכב משפחתי סולידי - חשבנו דווקא על המייבאך. כמובן שישנו את הנושא הפעוט של הכסף, ופה דווקא חשבתי שאת תוכלי לעזור לנו. כלומר, לזרז את ההליכים ולהפעיל לחץ פיזי מתון על הגזבר של תפוז. שיתן את הכסף המניאק. זה לא שאנחנו נטולי רכב, דווקא יש לנו אחד - פיזו' (מותקבוגו-שלי עוד חי), אבל זה כבר נעשה מביך לנהוג בו. שלא באשמתי. זכור לי יום חורפי וגשום אחד, בו יצאתי אל הרכב ברינה ובדיצה, ואחרי כרבע שעה של גידופים התיישבתי לי במושב הנהג. זה לא שהרכב לא התניע, הרכב דווקא התניע יפה בזמנו. זה היה השלט, זה חרא חרה של שלט. נתון למצבי רוח, ולא תמיד בראש שלו לפתוח את הנעילה המרכזית. 10 הדקות הראשונות של הנהיגה דווקא עברו יפה. לא עברתי על חוקי התנועה, לא דרסתי שוטר, והצלחתי אפילו להימנע מלשפשף רכבים שחנו בשולי הכביש. באיזה שהוא שלב, שמתי לב לזה שהרכב שנסע אחרי מצפצף בפראות ואף מהבהב בפנסים הקידמיים. לא וויתרתי לו ולא עברתי למסלול הימני. שימות. שמתי לב לעובדה ששניה לפני שהמניאק ציפצף והבהב לי התחלתי לשמוע רעשים חשודים. לא איבדתי את קור הרוח שלי. סגרתי את החלונות, הפעלתי את החימום, והגברתי את עוצמת הווליום של הרדיו דיסק. הרעשים לא נשמעו יותר. הייתי מה זה מבסוטית מעצמי שפתרתי את הבעיה המכנית. הנסיעה דווקא עברה יפה. עד שגעתי לחניה הסמוכה לביתי. עוד לפני שכיביתי את המנוע העזר כנגדי כבר עשה את דרכו אלי בסבר פנים חמוץ. הייתי בטוחה שהוא התגעגע אלי וזו הסיבה היחידה לכך שהוא רץ אל עבר החניה. טעיתי. המוסיקה הרועשת והחלונות הסגורים לא איפשרו לי לשמוע מה בדיוק הוא אמר, אבל שפת הגוף שלא לא ניבאה טובות. כיביתי את המנוע וביקשתי ממנו בחיוך שיחזור על דבריו. הוא:"מה זה הרעש הזה?". אני:"איזה רעש? אני לא שומעת שום רעש". הוא:"נו בטח, האוטו מכובה. אולי תנסי להתניע אותו?" אני:"בשביל מה להתניע? כבר הגעתי לאן שאני צריכה" הוא: הולך לחלק האחרוני של הרכב ושואל: "תגידי, לא שמת לב שנפל לך האגזוז?" מאז הספיקו ליפול מהאוטו עוד הרבה חלקים, שכפי הנראה היו מיותרים מלכתחילה. כן. עובדה, הוא עוד נוסע, אבל הוא מאוד מרעיש. מאוד מאוד מרעיש, למרות ששמנו לו אגזוז חדש. אפילו.

 

[השכנה עליזה]

מה סוכר?

גם ככה אני בחוב של שקית אבקת אפיה. אבל אם תרצי,אני יכולה לשלוף תמורה אחרת (הביטי בקובץ המצורף)

 

[קפת]

אני מתרגשת רק מאמסטף

ממולא.