אני מסכימה איתך - נקודת המוצא היא הגדרת הדברים
נניח שנגדיר את הנשמה כסוג של תודעה. ונניח שיש מספר דרגות לתודעה.
(ומכן גם לבקטריה או לכל דבר חי יש נשמה ברמה כלשהי).
אם נצא מנקודת הנחה זו - שלתודעה יש מספר רמות - יש את רמת המודע, המודעות לגוף, יש את רמת התת-מודע, בה צפים בנו התנהגויות, מחשבות, תחושות, חלומות שאינן עוברות סינון של ההיגיון הרציונלי, ויש רמת תודעה המחוברת לקוסמוס (ליקום), תודעה זו שיש כאלה שמתכחשים לה כי אינם מרגישים אותה או שההיגיון שלהם מסרב לקבל אותה.
אותה תודעה מהסוג השלישי - היא כנראה הנשמה. הנשמה הזאת מתקיימת גם לאחר שהגוף מתכלה.
לבקטריה מן הסתם יש תודעה קוסמית שונה מזו של האדם - אבל זה לא אומר שאינה קיימת.
אפשר לנסח זאת בכל מיני דרכים, מאחר שאולי השפה דלה מדי מכדי לתפוס דברים שהם מעבר להיגיון הפשוט.
תסכים איתי שהחושים שלנו לא תופסים את כמה מה שיש בעולם הזה או ביקום, החושים שלנו מוגבלים, לכן ישנה אפשרות שקיימים דברים ממש מתחת לאף שלנו אבל אין לנו יכולת להרגיש/לראות או אפילו לחקור אותם.
ובשורה התחתונה - אתה לא חייב לקבל את הדברים שלי
אבל אם תרצה, תוכל לחשוב עליהם בזמנך החופשי