תינוקת על הידיים

[חדוה1]

תינוקת על הידיים

שאלה בשביל גיסתי יש לה תינוקת בת 5 חודשים שרוצה כל היום על הידיים ולא נותנת לה להניח אותה לרגע - ברגע שמניחים אותה היא בוכה עד שיקחו אותה שוב. היא שואלת האם ואיך לגמול את הילדה מההרגל הזה

 

[לאה_מ]

לא לגמול.

(עכשיו אני לא צריכה לענות על החלק של ה"איך", נכון?). היא רק בת 5 חודשים. היא זקוקה לאמא שלה. ולאבא. ולמגע אנושי. ולא לדאוג - עוד מעט היא תתחיל לזחול ולהיות קצת יותר עצמאית, ותתעניין הרבה יותר בחקר הסביבה מאשר בידיים של אמא. ועצה לגיסתך - אם עדיין אין לה - מנשא טוב יכול מאד להקל עליה בתקופה הזו.

 

[anat30g]

אין ברירה - היא תבכה

אם מפריע וקשה לה שהילדה כל הזמן על הילדים - ואין לה מי שיתחלק איתה בעומס - אין ברירה אלא שהילדה תבכה עד שתתרגל שלר מרימים אותה עם כל ציוץ... בגיל הזה כבר יש סוגים שונים של בכי, שהוא כמו שפה - בכי לרעב, בכי לכאב, בכי של "אני רוצה" ובכי נדניק של עייפות, הורים מתחילים להבחין בשוני ביניהם... אני בטוחה שגיסתך כבר מתמצאת בשפת הבכי של הבת שלה ולכן תוכל לדעת מתי הבכי מצריך הרמה בידיים ומתי אפשר להשאיר את הילדה בסלקל או על השטיח. אגב, בעיקרון הילדה תהיה יותר מרוצה אם תהיה במקום שבו היא תוכל לראות מה קורה מסביב - דהיינו בסלקל או נדנדה - הרבה יותר נוח מאשר לשכב על הרצפה ולנסות להרים את הראש להציץ בעולם. הנקודה היא שאין ברירה - כל תהליך "גמילה" מלווה בסוג של הפסד ולכן גם קושי והילדה תבכה - ולגיסתך אין ברירה אלא לתת לה לבכות אם ברצונה להפסיק את ההרגל. ושוב - אם מתאים לה - וזה לא מפריע לה - שתמשיך להחזיק אותה על הידים - או כמו שקודמתי הציעה במנשא. ענת

 

[liatig]

סבלנות, זה עובר.

בני בן שישה וחצי חודשים, ועכשיו, הוא מתחיל להיות יותר נייד בעצמו ולכן מתחיל לרדת מהידיים - כל יום קצת יותר. אני מאמינה שתינוקות קטנים כל כך צריכים את אמא - לחיבוק, חום ובטחון כדי להרגיש מוגנים, ואז, הם יוכלו לצאת לעולם חזקים ובטוחים יותר.

 

[ode]

לא לתת לבכות

לדעתי בגיל כזה עדיין מוקדם מידי לנסות לגמול. אני לא מסכימה שצריך לתת לתינוקת לבכות עד שתתרגל "שאין ידיים". בגיל כזה היא מאד זקוקה לחום ולריח של אמא/אבא ומניעת הצורך הזה עלול לפגום בתחושת הביטחון שלה. בקרוב מאד היא תתחיל לזחול ואז תתעניין הרבה פחות בידיים שלך. בינתיים תחזיקי מעמד...

 

[חגית של אורן]

להציע לה אופציות אחרות

נכון שהידיים של אמא הן מקור החום, האהבה והכייף, אבל לפעמים אמא קצת מתעייפת. תנסי לשים אותה בעגלה, לשיר לה שירים ולשים צעצועים מעניינים. תנסי לשים אותה במנשא, ככה הידיים שלך פנויות, קצת פחות לא נח להעביר מצד לצד וגם בתך מאושרת. תנסי לשכב איתה יחד על השטיח, אולי אם היא תראה אותך לידה ותרגיש יד על הגב או הבטן, יירגעו הרוחות

 

[מירי,]

תינוק על הידיים...

בן נולד 4.5 ק"ג כך שבגיל 5 חודשים..... היה מאוד קשה לקחת אותו כל היום על הידיים (טוב לא כל היום אבל בשעות שהייתי , מה גם שהיה לי עוד תינוק בן פחות מ 3 , אבל בן היה (ועדיין

) תינוק בכיין , אז פשוט זרמתי איתו , בכלל לא ניסיתי להוריד אותו מהיידים, אבל בהחלט עשיתי את זה בישיבה ותוך כדי פעילויות עם אחיו.... בן עד היום (3.2) אוהב ידיים... למה לגמול? דודו שלי אף פעם לא ממש "ביקש" ידיים , אלא אם כן הירגיש לא טוב או קיבל מכה וכד... אז אני נהנת מכל רגע עם בן...

 

[דיקלה של שון]

שון עכשיו רוצה המון על הידיים ../images/Emo5.gif

שון בן שנה וחצי ואפשר להגיד שממש בחודשים האחרונים הוא התחיל ממש לדרוש על הידיים ולא מעניין אותו, הוא דורש המון פינוק, מה שלא החסרנו לו אף פעם וכמובן לא היום, מצד אחד כייף שהוא רוצה על הידיים ומניח את הראש על הכתף תמיד שמרימים אותו ולא חשוב מי...

ומלטפים אותו..... מצד שני יש זמנים ממש לא מתאימים כמו בקניון, כשאני במטבח או כשצריך לישון....

זה ממש מתסכל..... הוא כבד (בדרך לגיל שנתיים). הוא מאד עצמאי והתחיל ללכת אבל הקטע של הידיים מאד דרשני אצלו מה עושים

אשמח לעצותיכן מה לעשות בגיל כזה הוא כבר מבין כשמדברים איתו מה להגיד לו או לתת לו כדי שישכנע אותו...

רבה על ההמלצות דיקלה

 

[לאה_מ]

אני בעד למלא צורך כאשר הוא מתעורר

אבל מכיוון שאת מתארת מצב ששון כבד לך מאד, ובמקביל, שאפשר לשוחח איתו ולהסביר לו, אולי כדאי לומר לו (כמו שהציעה מירי) שכבד לך לשאת אותו על הידים הרבה זמן בעמידה, אבל את יכולה לשבת ולחבק אותו.

 

[מירי,]

להפוך את זה למשחק....

אני אנסה מהדוגמאות שאת הבאת.... בזמנו דודו היה "מתפנק על הידיים" בזמן החזרה מהגן כשאני בחודש 8 או 9... אז היינו משחקים בוא נרוץ עד... ואז על הידיים עד... כשבן רוצה על הידיים אז אנחנו עושים אותו הדבר... את החלקים שקשים לו ו/או לנו אנחנו הופכים למשחקים.... במטבח - זה אפילו יותר קל,מעמידים אותו על כסא, נותנים לו משהו ממה שאנחנו עושים ומשתפים אותו בבישול ניקוי וכו... וכן , הוא בהחלט יכול להבין שכבד לאמא... ושיש התפשרות שלו...

 

[zimes]

כשצריך לישון ../images/Emo1.gif

זו (חיבוק, ראש על הכתף) התנוחה בה אמא שלי מרדימה את הילדים. אם כבד לך - אפשר בישיבה, אולי בישיבה על כדור פיזיו. אבל גם בקניון - אם הוא זקוק לזה - תעצרו, שבי אתו על ספסל, ותנוחו. יש לי שאלה אחרת - אמרת שזה חדש? יכול להיות שהחיבוק עם הראש על הכתף זה מעייפות/חולשה? מהתיאור שלך, אולי זה משהו פיזי. אולי אני מפספסת בענק, ואני לא רוצה להלחיץ, אבל אולי בדיקת דם, לשלול אנמיה, או חסר באיזה ויטמין? מצד שני, יכול להיות שה"הדבקות" הזו קשורה להתחלת ההליכה - הוא הולך, וכאילו לא זקוק לכם, אבל עדין רוצה לוודא שאתם שם בשבילו, עדיין רוצה להיות תינוק... שוב סליחה אם הלחצתי, אבל המחשבה עברה בראש.

 

[תמר של]

אני לא הייתי אומרת שמדובר

במשהו פיזי. לדעתי זה עניין של גיל. הבן שלי גם בן שנה וחצי ולאחרונה גם הוא רוצה הרבה על הידיים, ומחבק חזק ומניח את הראש על הכתף. למרות שהוא כבד ולמרות שזה מקשה על ההשכבה, אני נורא נהנית מזה כי תקופה מאוד ארוכה (מגיל 10 חודשים בערך) הוא לא הסכים לחיבוקים והתרפקויות שכאלה. אני פשוט נותנת לו מה שהוא רוצה ומשתדלת להתעלם מכאבי הגב........

 

[סיגל של שגיא]

מסכימה עם מירי ולאה מ.../images/Emo127.gif

גם שגיא נולד תינוק כבד (4215גר´), אבל מהתחלה הרמתי אותו על הידים. זה היה הצורך שלו אבל גם הצורך שלי. הייתי זקוקה לו קרוב-קרוב אלי. הייתי זקוקה למגע שלו ולריח שלו, וכך היה גם לגביו. "להרים על הידים" זה לא פינוק, אלא צורך. עד היום, שגיא בן 7 חודשים, אני מרימה אותו כשהוא רוצה. לא מוכנה שהילד שלי יבכה בגלל צורך אלמנטרי. כך אני משדרת לו שאני נענית לצרכים הכי בסיסים שלו, והדבר מקנה לו בטחון. מבחינתי הרמה על הידים היא כמו אוכל, רק לנפש. והרי כשילד בוכה מרעב לא תאמרי לו: "אין אוכל עכשיו

", נכון? אותו הדבר לגבי הרמה על הידים.

 

[zimes]

לא לגמול, זה יעבור לבד

זה צורך, ועד כמה שהיא מסוגלת - צריך למלא אותו. מנשא יכול להקל מאוד. יכול להיות שיש מצבים בהם הוא כן יסכים לרדת מהידיים - אפשר "לזרוק" אותו על ערמת הכביסה הלא מקופלת, ולעשות לו קצת לונה פארק תוך כדי קיפול, אפשר שהוא יהיה על הידיים כשאמא קוראת, או מדברת בטלפון. אם אפשר - מומלץ שגם אבא ישא את הילד.

 

[אורית ג.]

בטח יש לתינוקת עוד כמה התנהגויות

מעצבנות. כל שעתיים היא רוצה לאכול, למשל. כל שעתיים היא צריכה חיתול נקי. אם קר לה צריך מיד להלביש אותה ואם חם לה - לדאוג שיהיה לה נעים. ובכל פעם שיש לה נזלת צריך לנגב לה. ואם יש לה חום - לדאוג שתבדק. אז אני מקווה שלא מנסים לגמול אותה גם ממשהו באלה. או בקיצור : אין כל הבדל בין לתת אוכל ללתת אהבה, בין לחבק ללהחליף חיתול (חוץ מזה שלהרים על הידיים יותר חשוב). טיפול בצרכים גופניים הוא חשוב לפחות כו טיפול בצרכים נפשיים. או : גם לדעתי לא צריך "לגמול" (ואני גם לא מסכימה לבטוי "לגמול", זו אינה התמכרות אלא צורך טבעי של תינוק) .

 

[anat30g]

סליחה - אבל

אין סיבה שילדה תהיה כל הזמן על הידיים???? היתה פה שאלה - מה אפשר לעשות על מנת להוריד את הילדה מהידיים. הפידבק שהתקבל על ידי כולם היה שטבעי שילדה תרצה חום ואהבה - ואין ויכוח - זה נכון ולהורה שמתאים להחזיק תינוק צמוד כל היום אז סבבה. אבל הורה שלא מתאים לו - ואמא שלא מסתדרת עם זה שהילדה שלה כל הזמן בידיים מקבלת מכם את הרושם שהיא לא בסדר. ברור לי שזה לא מה שניסתם לומר - אבל זה מה שיצא - הנה כולנו נפלאות, סובלות גם שלא מתאים לנו כי זה טוב לתינוק, אנחנו הולכות עם מנשא (גם לשירותים), יושבות איתו על הידיים ומקפלות כביסה, מחזיקות אותו על הידיים ועושות כלים.... כאמא ל-4 ילדים אני יכולה לומר שרק הילד הראשון מוחזק נונסטופ, את השני צריך להוריד מידי פעם, את השלישי והרביעי - אין ברירה - פשוט אי אפשר להחזיק כל הזמן - אז מה הילדים הבאים פחות מאושרים - פחות טובים... ההורים של ילדים מספר 3,4,5,6 פחות טובים??? לא - כורח המציאות מכתיב מצב וזה מה שקורה. הורה שבילד הראשון מרגיש שהוא לא יכול יותר - יש פיתרון - הוא לא נעים לאוזן כי הילד בוכה - אבל אין ברירה - עדיף אמא שפויה לתינוק קצת פחות "מאושר" - מאשר אמא מתוסכלת ועייפה - לתינוק שבתוך זמן קצר יהיה לא מאושר.

 

[שירלי של איה]

אני ממש ממש מסכימה איתך....

אני לא החזקתי את איה כמעט בכלל על הידיים מסיבות אישיות. איך להוריד את המינונים של "על הידיים"? לספק לה גירויים אחרים שיעניינו אותה. בהתחלה אולי לפרקי זמן קצרים, ולאט לאט להגדיל את פרקי הזמן. ולספק לה סביבה נעימה ומעניינת. זה יכול להיות וידאו, פעלולון אוניברסיטה, מראה שהיא תוכל לראות את עצמה, רעשנים למיניהם, וכל מני. אם אני זוכרת נכון, בגיל הזה ילדים בדרך כלל מתחילים לגלות ענין בסביבה, לתפוס דברים אז לנסות לספק לה גירויים פשוטים אבל מעניינים. ובמקום להניח אותה על הרצפה, אפשר לנסות טרמפולינה או נדנדה. ובנוסף, כמובן מומלץ שהילדה תהיה כמה שיותר על הבטן.

 

[מירי,]

להחזיק על הידיים...

אצלנו "דווקא" השני היה יותר על הידיים... מה הקשר לאומללות שלי? כתבה מעלית אורית (בהגזמה לדעתי) על ההחזקה על הידיים מול צרכים פיזיים , כשאני שומעת על גמילה מ"ידיים" זה מתחבר לי (בראש הפרטי שלי) עם הגישה שלא לגשת אליו מיד כשהוא בוכה כי הוא יהיה מפונק... בן שלי בוכה... אוף כמה הוא בוכה... וזה לא אומר שהוא (או אחיו) היו כל היום על הידיים , אני בכלל חזרתי לעבוד כשהם היו בני 3 חודשים... אני פשוט חושבת כשהגישה היא "לגמול" מהידיים , אז זה "כמו הופך לפרוייקט" כאשר זורמים עם זה ומוצאים פתרונות , פתאום מגלים שזה לא ממש נורא ושבעצם אפשר להסתדר גם-וגם... ומה הקשר עם בסדר לא בסדר? למה תמיד הצגת גישות שונות הופכות לבסדר כך או בסדר אחרת? זה רק אפשר כך ואפשר אחרת...

 

[אמא של תומר]

אני חייבת להעיר כאן משהו (ארוך)

אני לא חושבת שענת ניסתה לפסוק מה בסדר ומה לא בסדר. אם הבנתי אותה נכון, היא רצתה להעיר שהתשובות שחדוה קיבלה, הביעו ביקורת על כך שגיסתה בכלל חושבת על להוריד את הילדה מהידיים, כי קשה לה עם זה. אולי לכמה מכן זה מתאים ומסתדר ללכת כל היום עם התינוק על הידיים, יש כאלה שזה לא מתאים להן, ולכן היא ביקשה עצה, כיצד אפשר להעסיק את הילדה בצורות שונות, על מנת שלא תרצה כל הזמן על הידיים. והיא קיבלה תשובות מצוינות ופרקטיות, אך עם ביקורת בצידן (בלי לפגוע באף אחת, לא כולן עשו את זה) לכל אחת מתאימה גישה שונה, ברור שאין תשובה חד משמעית, ואם כבר, אז התשובות הביקורתיות ש"מוכיחות" את האמא על כך שהיא לא רוצה את הילדה כל הזמן על הידיים, היו קצת מוגזמות. אז בואו ניקח את הדברים בפרופורציות. אני רוצה לתת דוגמא מנושא שעלה כאן המון לאחרונה - נושא השינה. דובר כאן המון על כך, ועלו בעיקר שתי גישות: אחת שאומרת שצורך שמתמלא נעלם, ז"א שאם ילד קם בלילה כל שעה ובוכה, אז צריך לקום אליו כל שעה ולחבק אותו ולהשכיב אותו במיטה ולתת מוצץ. אז לאמהות מסוימות זה מתאים, והן יכולות להשלים שעות שינה במהלך היום, ולא אכפת להן לקום כ"כ הרבה בלילה. לעומתן, יש אמהות עובדות, שלא יכולות לקום הרבה בלילה, ולהן יותר מתאימה גישה של "לחנך" את הילד לשינה נכונה, ונקטו בשיטה זו או אחרת על מנת להרגיל את הילד לישון לבד שעות ארוכות, גם אם זה היה כרוך בבכי ולכאורה בקשיים של הילד. אבל לשמחתי, אני רואה מהפידבקים בפורום, שזה דווקא עובד. אז אני לא אומרת שגישה כזו נכונה ואחרת לא, לכל אחד מתאים משהו אחר, ולא כדאי להעביר ביקורת אחת על השניה, על בחירה בגישה כזו או כזו. ובאמת שאין לי כוונה להעליב אף אחד (ואני מצטערת אם מישהי נפגעה) אבל הרעיון של הפורום הוא לתמוך זו בזו, ולא להעביר ביקורת (אלא אם כן איזה אמא תספר שהיא מכה את הילד שלה על מנת לחנך אותו) סליחה שיצא ארוך, נראה לי חשוב לכתוב את מה שכתבתי.

 

[דורית ובניה]

הוצאת לי את המילים מהפה

כשהיה דיון על השינה גם העזתי להעיר שנראה לי לא כל כך הגיוני לקבל באהבה את זה שהילד קם כל שעה וקיבלתי ביקורת עזה. עכשיו כשדיברו על ילד שרוצה על הידיים וקראתי שכולן אומרות לא לגמול מזה, שאלתי את עצמי מה עושות האמהות שילדיהן כל הזמן על הידיים כשיש עוד ילד שצריך לשבת איתו, לרחוץ אותו, כשרוצים לאכול משהו (עם שתי ידיים ) ובכלל כשהידיים והגב כבר כואבים נורא, נורא...