תיעוד

תיעוד

היום כבר חשבתי שאולי אני צריכה להתחיל לעשות תיעוד מסודר. לא יודעת למה ואם אי פעם זה ישמש, אבל אולי...מי יודע. הילד הקטן חזר הביתה עם בומבה רצינית עטופה בשיפשופים שדיממו באחורי הראש. הילד נפל בלילה ממיטת קומותיים (שבת אבא). לא, אין לו מיטת קומותיים אצל אבא, הם נסעו לבית מלון. כששאלתי את הבן השני האם אבא או אשתו ניסו להסביר או להזכיר לילד שהוא לא ממעיט בנפילות מהמיטה בלילה ושאולי כדאי שלא יישן במיטה כזו גבוהה ללא מעקה כי זה מסוכן, התברר לי שלא. את תשומת לב האבא הפנתי לעניין אבל קיבלתי התחמקות בסגנון מגומגם ללא מענה אמיתי כלשהוא עם הסבר שיתכן שיהיה צורך מחר לקחתו לבדיקת רופא. לא הצלחתי ממש לבדוק לעומק מה הולך שם (במיוחד בגלל שהוא לא נתן לי לגעת), אבל אני מקווה שמחר לאור יום לא תתגלה לי איזה קטסטרופה שמחייבת התערבות רפואית. זה לא שאצלי לא קורות תאונות, זה לא שאני חושבת שאפשר למנוע הכל, אני מודעת למידת היכולת לדאוג ולשלוט בכל המתרחש, אבל רבאק, קצת הגיון בריא, קצת אחריות הורית, למה אי אפשר לדרוש את המינימום? . נכון, זו לא פעם ראשונה שקורים דברים מהסוג הזה, אבל למה אני אמורה להמשיך להשלים עימם? למה אני לא יכולה לשלוח אותם עם אבא שלהם ולדעת שיש להם שם אבא.
 

לא ליטה

New member
../images/Emo4.gif

התכוונתי רק להציץ לשניה לפני שאני צונחת למיטה, אבל לא יכולתי להתעלם מילדון
לא יודעת מה להגיד לך. יותר מידי פעמים את נתקלת במצבים האלה, שאת לא שקטה כשהם נמצאים עם אדם שאמור להיות אחראי לשלומם ובטיחותם. חוץ מלתהות איך יכול להיות שזה קורה אין לי מושג מה עושים. הרי לא יכול להיות שלא אכפת לו. או שכן? לא יודעת. ולשאלת התיעוד - הרי אם תבקרי איתו מחר אצל הרופא יהיה ממילא תיעוד של הארוע, לא? (ואולי אני צריכה לקרוא ולענות שוב בשעות אחרות, כי עכשיו אני מקלידה בעיניים עצומות)
 

נגוהות

New member
צריך תיעוד

זה מרגיז, זה מקומם, אני מבינה שזו לא פעם ראשונה, חוסר תשומת הלב, רפיון של האבא. אמנם תאונות מתרחשות אבל יש לי תחושה שלאבא הזה איך לומר, יש זכרון קצר... שירגיש טוב הפיצפון שלך
 
מה זה יעזור?

מה זה יעזור אם יהיה תיעוד? זה ישנה משהו? זה ירגיע אותך? זה רק ינציח את העצבים והכעס. כן, זאת סיטואציה מייאשת ואני זוכה להכיר אותה לאחרונה יותר ויותר טוב. אני מוצאת שיש שתי אופציות: או ללמוד לא להכנס לכעס הזה (וזה כמעט בלתי אפשרי) ולהתעכב עליו מינימום הכרחי ולהקדיש את מלוא תשומת הלב להחלמת הקטן ולא לגורמים שהביאו לכך, או לשחרר את הכעס על הראש של האיש שהיה פעם בעלך, זה לא יגרום לו להתנהג אחרת אבל אולי ינקה אצלך את העצבים קצת יותר יסודי. מעבר לזה נורא ואיום כמה שאין מה לעשות. הוא לא יתפקס הרי, אין מילת קסמים שתפקס אותו. מדהים לראות עד כמה זה קורה וקרה ויקרה. מחזקת אותך יקירתי.
 

noa128

New member
גם זו דרך...../images/Emo13.gif

אם את רוצה לספר יותר - כולי אוזן (חוץ מהחלקים שלא..)
נועה.
 

noa128

New member
עלמתי

קודם כל מה שלומו? (רק עכשיו ראיתי) את הכעס והתסכול שלך מרגישים עד כאן, והם יותר ממובנים, מצד שני אם נסתכל על זה רגע בעיניים מפוכחות - הרי זה לא שבכל פעם שהוא הולך לאבא הוא מוזנח שם לגמרי ואין עליו השגחה, מדובר בתאונה, מהסוג שאת אומרת בעצמך שקורית, מהסוג שקורות גם אצלך. אז אם האבא הוא כזה חסר אחריות נותר להתנחם בכך שאת רוב זמנם הילדים מבלים תחת השגחתך, לזכור שגם אם הייתם חיים שניכם תחת גג אחד זו היית את שמשגיחה ומזכירה ונזהרת, ו"מחיר" הפיצול מהבחינה הזו הוא הדאגה שלך כשהם תחת השגחתו, ולגבי התיעוד - סיכום מחלה מרופא הרי יהיה לך בכל מקרה, עולה השאלה בשביל מה? יש לך איזו כוונה לעשות עם זה משהו? . והרי זה לא שיש לך איזו כוונה למנוע בעתיד את "שבתות אבא" - ומתגובתו המגומגמת של האבא אני מבינה שהוא מבין את חומרת העניין לבד, ואולי לפחות בנקודה הספציפית הזו (הילד הזה על המיטה הגבוהה) הוא יהיה יותר זהיר להבא... מעבר לזה פשוט לנשום עמוק, ולהמשיך הלאה - בפעם המיליון - צריך לדעת עם מי להביא ילדים, ועם מי לא... ואני מקוה שהכל בסדר עם הילד, ושאת בינתיים ישנת על זה ונרגעת קצת...
לך ולילד, נועה.
 

פילאטוס

New member
"צריך לדעת עם מי להביא ילדים, ועם

מי לא"? משפט אומלל, נועה, ונותר רק לשאול, איפה הוא פוגש אותך?
 

noa128

New member
אכן אומלל פילי. אבל פוגש גם פוגש

בעיקר במקומות שבהם נגמרת היכולת שלי כאם, או במקרים דנן של חברותיי כאמהות - לעשות משהו למען ילדינו ש"זכו" באב לא מוצלח (בעינינו). בעל אפשר להחליף. אב לילדים לא. כשאנחנו צעירות ובוחרות במישהו כבנזוג לחיים, אנחנו יודעות באיזשהו מקום שאם יהיה רע - קיימת אופציית הפירוד/גירושים. בבחירת השותף להורות - זו כבר חתונה קתולית לכל דבר. אין כאן מקום לתקן. מכאן בא המשפט הזה. וה"צריך לדעת" הוא פרדוקס אבל אמת עצובה. כי מי מבין בצעירותו איזה יכולות הוריות יש לו או לשותפו להורות? זה הרי מסוג הדברים שאפשר לגלות רק בדיעבד...אם בחרת לך פרטנר שהוא הורה חרא - אטום/ילדותי/חסר אחריות ווטאבר, תגלי זאת רק "בשטח" - ואז זה כבר מאוחר מידיי, וכשמדובר באם חד-הורית יוצא שהיא נושאת בנטל ובתוצאות הורותו הלא מוצלחת של ההורה השני הרבה יותר ממנו עצמו.ואני, בכל פעם שקוראת את ייסורי בילי ועלמה - לא יכולה שלא לחשוב על המשפט האומלל הזה. אותי? כמו כל אם שאינה מסכימה עם דרכים בהתנהלותו של אבי ילדיה , תמיד הרי יהיו חילוקי דיעות - לא מכירה זוג שרואה עין בעין את כל נושא החינוך וההתמודדות עם סוגיות בהורות. אבל לי בניגוד לחברותיי, יש ערוץ תקשורת פתוח יותר עם הפרטנר. לי עוד יש איזושהי אפשרות "לעשות", "לתקן". מצבים כאלה כמו שמציירות עלמה ובילי, הם.. מתסכלים. עצובים.
 

פילאטוס

New member
הגיע הזמןלהוציא את בית-המשפט לחופשה

אני חושבת שכדאי מאוד מאוד ללכת בשדה המוקשים של ההכללות בזהירות, נועה. לפעמים הדיבור באנחנו, ו"אבל לי בניגוד לחברותי" (??) ודומיו - מחמיץ את לב העניין. במרקם היחסים בין שני אנשים, על אחת כמה וכמה שני הורים, יש מיליון צבעים וניואנסים, שלא לך ולא לי ולא לאף אחד יש מושג אמיתי מה הם. כדאי לזכור את זה בשטף הרצון הטוב. אין אדם בעולם שהוא רק "הורה חרא". יש אנשים, מועדים וקמים ומנסים ונכשלים, והיומרה לסכם את ההתנהלות שלהם רק על סמך כמה מלים בפורום ולשפוט אותה (!!) משאירה לי טעם של תפלות.
 

noa128

New member
אחרי יותר משעה של נסיון לענות

כתיבה ומחיקה - אני מרימה ידיים פיל. חבל לי שהדברים שאמרתי, שבאו נקי מהלב ומדעתי שלי על אחריות הורית ועל הנושא הספציפי הנדון כאן- ובלי שום קשר לאב כזה או אחר שאותם אני לא מכירה) - פגשו אותך במקום כל כך רחוק של שיפוט והתיימרות. זה כל כך לא מה שכתבתי. ישנם מקומות שבהם הבעת דיעה "חלבית" ומבינה נראית לי אישית כצביעות, אבל להשאר דוממת מולם אני לא מסוגלת. נועה.
 
נועה

כשקראתי את המשפט הזה בפעם הראשונה סמרו שערותי. בחרתי להתעלם ממנו מכיוון שהיו לי רק מילים קשות, קשות מאד, לומר לך עליו, ובחרתי שלא. גם עכשיו אני לא הולכת להטיח בך את רגשותי,מחשבותי,ותחושותי בעניין,כי ברור לי שלא התכוונת לפגוע, רק אבקש ממך לנסות להבין כמה "רע" הוא, במקום להרחיק לכת ולדון על "נקיון לב" ו"צביעות".
 

noa128

New member
לא ברור לי על בדיוק דרכתי

במשפט ההוא. אם פגעתי-אני מתנצלת. כוונתי הייתה טובה, את זה לפחות הצלחתי להעביר בלי אי הבנות.... בשעה האחרונה אני מפשפשת לי בזכרון ומנסה להזכר מתי הייתה איזושהי ביקורת או שיפוטיות בתגובה שלי כאן בכלל, וכלפי הודעה או דברים קשים שנאמרו כאן. ולא מצליחה. לא זוכרת את עצמי פונה למישהו כאן לא בדברים קשים, לא בהצלפה שמבקשת לפזר בית משפט כזה או אחר, כשנכתבים דברים מתוך כאב, וברור שהם נאמרים בסובייקטיביות - אני עונה מהמקום שהם פוגשים אותי, ומשתדלת להיות ערה ככל שניתן ל"יבלות" אפשריות ולהזהר שלא לדרוך עליהן. עניין של סגנון אני מניחה. כבר קרה, לא פעם - שעניתי מתוך אמפתיה והזדהות עם מה שנכתב, ומתוך כוונה לתמוך - וקיבלתי שטיפה קרה כי נגעתי בטעות בעצב חשוף. כנראה שגם זה עניין של סגנון. מה אני עושה עם זה,זה כבר ענייני. אם מעתה והלאה אענה בסימפטיה מחוייכת בלי לנסות להביא יותר מעצמי, או שאבדוק 5 פעמים ולא ארבע מה כתבתי לפני שאני שולחת - לא יודעת. לפעמים תגובות כמו שלכן גורמות לי להתכנס ולחשוב שאולי יש לי צורך באיזה "כיוונון" של הפילטרים שלי שדרכם עוברת התגובה שלי לדברים שנכתבים כאן. הדברים שנכתבים נוגעים, לפעמים גורמים לשערות ראשי שלי לסמור, ובתגובותיי אני מביאה את מה שהוציאה ממני ההזדהות עם הדברים. נקי ואמיתי. נועה.
 
נועה

אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת. אני מדברת רק על דבר אחד- "בפעם המיליון - צריך לדעת עם מי להביא ילדים, ועם מי לא...". לא רק שזו קלישאה ריקה מתוכן (ולא כל הקלישאות הן כאלה), אלא שהיא תופסת אורות מיוחדים בקונטקסט הנוכחי.זו לא נגיעה ביבלת או בעצב חשוף אינדיבידואליים, זו אמירה "רעה" באופן הכי כללי שאפשר. אז שוב, בבקשה, אל תלכי רחוק מדי, תתעסקי בגופו של עניין.
 

נגוהות

New member
קראתי שוב ושוב את הכתוב

ולא יכולתי לשתוק יותר, למרות שאני בדרך כלל בוחרת לא להכנס לויכוחים, אין לי אנרגיות מיותרות לכך ובסך הכל בחרתי להיות כאן ולא בפורום אחר בגלל האוירה, בגלל הכותבות, בגלל הרעננות שאני מוצאת כאן, לפעמים. לטעמי הויכוח הזה חסר טעם,מיותר, משפט אחד שנועה כתבה, אמנם קלישאה,אפשר היה להתעלם ממנו, לא לעשות ממנו מטעמים, וכן - מותר לנועה לכתוב את דעתה על היחסים בין האבות לילדים,אפשר להסכים לזה או לא, אבל מכאן ועד לכנות את זה "בית משפט"...לטעמי זו הגזמה פרועה, פיל. גם לי זה נשמע כאב, עלמה, אבל את הסברת את עצמך אחרת. זה פגע בך, מה רציתי להגיד? לא סובלת מריבות , אבל זה עניין שלי, הייתי מבקשת אם אפשר ,לראות את התמיכה ואופן הכתיבה החם והעגול של נועה וזה משמעותי יותר ממשפט או שניים שלה, שכאן תפסו מימדים מוגזמים. בכנות, אותי זה מרתיע , ומה אם אכתוב פעם משהו שלא נשמע כל כך טוב באוזני מישהי ? האם גם אז אזכה למנת צוננים? או לא אזכה לכך בשל העובדה שאין לי עבר וירטואלי ארוך איתכן?
 
מיקוד עניין התיעוד

לא התכוונתי לשום דבר רשמי, אין בכך באמת שום עניין מבחינתי, רק פתאום אתמול כשנתקלתי שוב ורצו במוחי פתאום שלל המקרים הקודמים בעירבוביה (שגררו פגיעה רגשית יותר מפיזית בפעמים הקודמות), פתאום חשבתי שאולי כדאי שאתחיל לעשות לי סדר בבלגן ואשמור לי רשימה קטנה עם תאריך. עבר לי בנתיים. והילד הוברר כבסדר, הפצע שטחי וכל מה שנותר הוא להמתין לירידת האבו נפחא. תודות.
 

פילאטוס

New member
אני שמחה

שזה נגמר רק באבו-נפחא, עלמונת, ואני משום-מה גם שמחה שוויתרת על הרשימה
. נדמה לי שהיא לא היתה מועילה לאף אחד. המועקה והכעס שעלו מההודעה הראשונה שלך מובנים לי מאוד, בעיקר כשההרגשה היא שיש פה איזה פיזור דעת מובנה. מצד שני, זה גם הילד שלו (אלף סליחות על הבנאליות והמובנות מאליה), ואין פה חלילה זדון. הלוואי שיום אחד יבוא פיוס בינך לאיש הזה, שיתרכך שם משהו. חיבוק גדול, עלמונת.
 

kisslali

New member
וזה בעצם הכי חשוב

שהילד בסדר, חיבוק לדרך לא קלה כי אין לי מה עוד להציע. מבינה את הדאגה מבינה את הלבטים ופשוט אין לי מה להוסיף מלבד מילת עידוד. נשיקות ללי
 
למעלה