תיעוד

[לא ליטה]

ועוד מחשבה על תיעוד

למרות שכבר החלטת. אחד הדברים שאני מודה עליהם, זה הזכרון הקצר שלי. אני יודעת שלפני כמה שנים היו אי אילו מקרים שבהם אבי-ילדי החריד אותי בכמה התנהגויות/אמירות שלא הבנתי מאיפה צצו, אבל היום, כדי להזכר בהן, אני צריכה "לחפור" בעבר. הן דהו ונעלמו להן וזה מה שמאפשר לי לראות אותו כמו שהוא היום - אבא טוב בסך הכל. אני לא רואה שום תועלת שהיתה צומחת לי מלזכור כל מה שהיה פעם ועבר. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שאתם רק בתחילת הדרך. כל נושא התפקוד ההורי המקביל הזה הוא משהו שצריך להשתפשף בו עד שהוא נכנס למסלול, עד שלומדים להיות מתואמים למרות הנפרדות. תיעוד רק-כדי-לזכור רק מתפיח את הכעס והתסכול (את הלקחים והמשמעויות את יודעת וזוכרת גם בלי הפרטים הקטנים והתאריכים).

 

[עלמה עלמה]

בהמשך לכולכן

אני יודעת שאין שום כוונת זדון שם הכל רק בגלל היסח הדעת, רק שלעיתים כשאני מנסה להעביר את מסר גודל האחריות כדי לנסות ולו במעט לשפר את תחושת הבטחון, יש בצד השני קול תמים (על אמת) שאינו יודע במה מדובר, או אז הייתי מאד שמחה לשלוף את פנקס הרשימות (שאין לי) ולפרוס את אין ספור הדוגמאות. אבל זה עולה לי רק כל פעם שיש ארוע חדש, בין לבין אני מתנקה.

 

[פּרפרית]

טוב אז יומיים אחרי והכי חשוב

השלום לו לדרדס? זה הכי חשוב... ולך עלמה יקירתי, מה יצא לך מתיעוד- תזכורת? נשק? שום דבר לדעתי! רק שחרור לחץ בלעלות את הדברים על הנייר. אני חושבת שדבר ראשון הוא אבא שלהם אז הוא לא אחראי כמוך (ידעת את זה גם לפני), אז הוא פחות משגיח, אז הוא....ואת יכולה להוסיף מה שאת רוצה לרשימה. אבל משהו אפשר לקרוא מבין השורות של הכתובים שלך- שעל אף סדרי העדיפויות המוזרות שלו, הוא אוהב אותם ולא עושה שום דבר בזדון. אז תני לו את הקרדיט הזה אפילו שאין משהו שיותר מעצבן מהרעיון שהילד חוזר לך חבול.

זה הכי קרוב שיש כאן באיקונים להרגעה....

 

[עלמה עלמה]

אני כבר רגועה פרפרית

והילד גם. תודה. ולמה שיחרור לחץ לא לגיטימי בעצם?

 

[פּרפרית]

בטח לגיטימי. הכי לגיטימי שבעולם!!!: