לא הרבה?
נשמע שהם מימנו לו יותר מחצי מההוצאות, ויותר לכיוון ה-75%.
זה המון.
הבעיה שלי היא לא שההורים רוצים לעזור, זה טבעי. אבל כנראה שיש לנו פער בהבנה של מה צריך אדם בוגר ועצמאי לעשות (בין היתר: להיות בוגר עצמאי ואחראי למעשיו).
גם אם ההורים רוצים לעזור, אני חושב שראוי להשתדל למזער את עזרתם ולהסתדר לבד, ובטח ובטח שהם לא יממנו דברים כמו 'שנה חופש', טיסות וטיולים ושאר מותרות ופינוקים.
צריך עזרה כלכלית? דבר ראשון, צריך לנסות לצמצם הוצאות, לנסות להגדיל הכנסות, לראות איך אפשר לשפר את המצב. אם אין ברירה אפשר לתת להורים לעזור קצת. אבל בטח ובטח שלא הגיוני שהם יממנו את ה"חיים הטובים, שאת רוצה. עזרה מההורים פה ושם- ניחא.
מימון ההורים של מותרות וחופשות סתם ככה- פרזיטיות. כן.
צעירים צריכים להינות? מעולה. אני בעד. אבל למה לעשות את זה על גב ההורים? ההורים לא זכאים להינות קצת מכל מה שהם הרוויחו?
(יש חשק לעשות כל מה שלא עשו? שיהנו מהמענק, יעבדו ויבלו. אבל בואו לא נשכח שהחיים זה לא רק לעשות מה שמתחשק. זה חלק מההתבגרות.)
השיחה הזו מיותרת, יש כאן פער בהבנה של הצורך להיות עצמאים כבר. אני חושב שאחרי הצבא (ובטח בגיל 25 כמו הגיל של הבחור), בן אדם בהחלט צריך לנסות להיות אחראי לתקציב שלו ולהיות עצמאי.