טעות נפוצה
היא לחשוב שכאריזמה זה בהכרח "חופש בחירה". מורים כאריזמטיים ואיכותיים גורמים לילדים להתייחס אליהם ואל המקצוע שלהם בכבוד. גורמים לילדים לקבל את מרותם. את המנהיגות שלהם. ואז יהיה "ציות" כמו שבאמת צריך להיות. מתוך כבוד. מתוך הפנמת ערכים. ובאשר למה שכתבת אודות " ילדים שאוהבים ורוצים ללמוד" - אין ילדים שנולדו "שונאי לימודים". יש מורים שהשניאו את הלימודים עליהם. יש הורים שהשניאו את הלימודים על ילדיהם. נראה לך שעושים מבחני התאמת אישיות למועמדים להוראה?? אדם נולד סקרן. הסביבה שלו מטפחת את זה או הורסת את זה. אין ילד שאי אפשר "לתפוס" את תשומת הלב שלו. צריך רק להיות מסוגל לעשות את זה. הבעיה שהמורה הממוצע רחוק מאוד מהיכולת הזו. המורה הממוצע יכול "לתפוס" רק את תשומת הלב של אלו שההורים שלהם לא קילקלו את סקרנותם אלא טיפחו אותה. אדרבא! תני לי כל ילד "קשה" ששונא לימודים ואראה לך כיצד אני הופכת אותו לילד שאוהב ללמוד. ועשיתי זאת לא פעם. כן. בעברי עבודה בתחום: הכשרתי מורים. לשמחתי אני כבר לא שם. התייאשתי מהתגמול והתייאשתי מסוג האנשים שמגיעים למערכת. רק כשישלמו למורים לפחות כמו שמשלמים לחברי כנסת - יהיה תור למבחני הכניסה להוראה ורק אז ניתן יהיה לדבר על מבחני קבלה, מבחני אישיות, מבחני התאמה. ורק אז ניתן יהיה לדבר על מקצוע מכובד שאפשר להתהדר בו. ורק אז ניתן יהיה לדבר על מערכת חינוך ראוייה. בינתיים.. אני בכלל לא מתפלאת על הכשלים ההולכים וגדלים בתוצאות מערכת החינוך הנוכחית. מכירה את הציטוט "תבן אין נותנים ולבנים אומרים לנו עשו"? זה בערך ככה. לא מתגמלים מורים כמו שצריך - ומקבלים את התוצאה הבלתי נמנעת. ברוב המקרים מי שהולך להוראה הוא - (ובגלל השכר זה בדרך כלל היא...) מישהו שלא יכול לעשות משהו טוב יותר לפרנסתו כי הוא לא כל כך מוכשר או מישהו עצלן שחושב שגומרים מוקדם ונמצאים עם הילדים בבית. כן, יש מורים איכותיים במערכת. הצרה היא שהם במיעוט. מורה איכותי יודע שזו עבודה שלא נגמרת לא בצהריים ולא בערב, ואם עובדים באמת - אין חופשות ארוכות יותר. ההיפך הוא הנכון. תשאלו מה זה לעבוד באמת? - הנה כמה דוגמאות: להתחדש וללמוד ולהתעדכן כל הזמן, לעשות כל הזמן בקרה עצמית ותיקונים, להכין תוכניות לימודים מפורטות וכל שנה לשפר אותן, ליזום פעילויות חינוכיות רלוונטיות לחיי הלומד, ללות כל אחד מהתלמידים בלימודים ולספק משוב תומך ומעודד למידה לאורך כל הדרך לייצר מספר תוכניות חלופיות על מנת להיערך לסוגים שונים של יכולות למידה לייצר תוכניות העשרה לתלמידים טובים, תוכניות תיגבור לתלמידים שקשה להם, לייצר דרכים לתקשורת איכותית עם התלמידים ומשפחותיהם, ליזום פעילויות קהילתיות, פעילויות של תלמידים שיערבו אותם בקהילה, להפיק ולנהל אירועים לימודיים וחינוכיים, לפתח סדנאות חדשות כל הזמן והכי הכי חשוב - להיות בן אדם! נאה דורש ונאה מקיים, סובלני וסבלני, רגיש למצוקות, יצירתי במציאת דרכים להגיע אל תלמידים, אדם שמסוגל לתת מעצמו באהבה, אדם שיודע להציב גבולות ולקיים אותם בעקביות, אדם שמשקיע בפעילויות מרתקות, אדם שיודע לדרוש וגם מסוגל לעקוב אחר ביצוע. נראה לכם שבחורה צעירה בת 20 חסרת מוטיבציה ללמוד שהעברית שלה קלוקלת והסבלנות שלה בריצפה ושהיא יודעת שהיא הולכת להוראה כי אין לה משהו יותר טוב לעשות - או שהיא חושבת שזה מקצוע "נוח" לאם תעשה את כל אלו או חלק מזה?! נראה לכם שנער בן 22 שאפתן, מוכשר וכאריזמטי עם תכונות של מנהיג יחשוב על קריירה בהוראה כשהכבוד שרוחשת החברה למחזיקים במקצוע נמוך יותר מים המלח והשכר למתחילים הוא 2800 ש"ח?!
