כל ערבי שנותר יושב על אדמתו בתחומי ישראל של הסכמי רודוס 49' הוא אזרח ישראלי בדיוק כמוך, למגינת לבך, ורישום אדמתו בספר המקרקעין נותר כשהיה לפני מלחמת העצמאות. כפריי שיך-מוניס עזבו על פי עצת הליגה הערבית ושתו בעציצם.
אלה שנמלטו - רכושם הועבר לנהול האפטרופוס לנכסי נפקדים.
הבעיה היא עם אלה שגורשו באיומים אך סרבו לעזוב את המדינה...למשל תושבי עין הוד המקוריים.
הם גורשו, אך חלקם לא נמלט מן הארץ, אלא השתכן במערות טבעיות מעל הכפר ומשך השנים בנו ישוב בשם
עין-חוּד...אשר הוכר רק ב- 2005, חובר לרשת החשמל רק ב- 2007 וחובר אל רשת הכבישים הארצית רק באמצע 2008.
מקרה אחר הוא תושבי איקרית ובירעם אשר פותו לעזוב "זמנית" מסבות בטחוניות, אך לא הותר להם לשוב.
הם הגישו בג"ץ 64/51 נגד המדינה...ולא יאמן, אך זכו...אלא שהמדינה סרבה לציית, הרסה את בתי הכפר וחלקה את אדמותיהם.
את זכייתם בבג"צ אני מייחס לכך ששר המשפטים וכל השופטים העליונים אותה עת היו משפטנים יוצאי אירופה וברובם כאלה שעזבו את גרמניה עם עלות היטלר לשלטון...