תמונות "חסויות" של חיבוק ראשון

[גילעד 63]

תמונות "חסויות" של חיבוק ראשון

בווינט באר שבע על פעילות "חיבוק ראשון" בסורוקה. אלבומים שמכינים המתנדבים המתעדים את התקופה שמבלים התינוקות האלה בבית החולים מפקידים אותם בתיק האימוץ בשל תגובות של מספר משפחות מאמצות לקבלת האלבום. התינוקות יוכלו לראות את האלבום רק אם יפתחו את תיק האימוץ בגיל 18. אנחנו יודעים שהרוב לא פותחים. אז רוב התינוקות האלה לא ייראו את התיעוד הזה של ימיהם הראשונים ולא ייראו שהיה מי שדאג להם מאד כשאף אחד לא רצה או יכל לקחת אותם הביתה אחרי שנולדו. פשוט עצוב. מאד עצוב.

 

[עכשיותורי]

לא ברור.מה לא הייתי עושה כדי לקבל תמונות

לא ברור איך משפחות מוותרות על זה

 

[China8]

באמת הרוב לא פותחים?

יש איזושהי סטטיסטיקה בנושא? אשמח לראות, באמת.
לא השקעתי בזה המון מחשבה בעבר אבל מוזר לי קצת לשמוע.
ולגבי הכתבה שהבאת, מהיכרותי עם המון הורים מאמצים בארץ ובעיקר בחו״ל זה נשמע לי מאד מוזר. הורים הופכים עולמות כדי שלילדיהם יהיה עוד שבב מידע לגבי עברם טרום האימוץ. אבל אם באמת יש משפחות כאלה שלא רוצות שלילד יהיה תעוד מעברו אז אולי זה עדיף שהתעוד יישמר במקום נייטרלי עד לפתיחת התיק...

 

[גילעד 63]

אני חושב שהממוצע הגס הוא משהו כמו

שליש מהמאומצים שפותחים את תיק האימוץ שלהם.
ברור שאם המשפחות לא רוצות את זה ואפילו אמרו שאם יקבלו את זה יזרקו את זה לפח, עדיף שזה יישמר בתיק האימוץ.
אמירה כזו אומרת משהו על ההתייחסות של אותם הורים לזמן הזה עד שהגיע אליהם התינוק, ומה תהיה ההתייחסות שלהם לזה מאותה נקודה והלאה.
כשיחד עם זה הורים אחרים כמו שנאמר כאן היו מתים לקבל כזה אלבום אבל גם אלה לא יקבלו את האלבום הזה כי עכשיו כל האלבומים הולכים ישר לתיק האימוץ ולא ייצאו משם לפחות שמונה שנה אם בכלל.
האמת? סתם מרגיז אותי ומעציב אותי בו זמנית.

 

[אמא193]

מאיפוא הנתון ששליש פותחים?

אני התרשמתי שיותר אבל מעולם לא מצאתי על כך נתונים. ולגבי התיעוד לפני שהילד הגיע... נראה לי לא כל כך אמין כי ההתרשמות שרוב ההורים היום היו מאד מעונינים לקבל אלבום תמונות כזה. אגב יודעת שבבתי הילדים ובאומנה בארץ מכינים אלבום ונותנים לילד כשהוא עובר למשפחה מאמצת

 

[מרכז פסיפס ער]

סטטיסטיקה של פתיחת תיקי אימוץ

השרות למען הילד-משרד הרווחה-אמור לפרסם נתונים כאלה. מדובר רק בפתיחת תיקי אימוץ של ילדים שאומצו בארץ.
לילדים שאומצו בחו"ל אין הרי תיקי אימוץ בשירות למען הילד אלא אצל הוריהם המאמצים ולכן
בידי ההורים ההחלטה אם ומתי לתת לילד פרטים על עברו. סוגיות לא פשוטות -מתי ומה לספר לילד מתוך מה שאני ההורה יודע על עברו.
כל משפחה פועלת בהתאם למה שמתאים לה. אני סבורה שהמידע הוא של הילד וזכותו לקבלו בזמן המתאים הן להורה והן לילד שלו שהוא זה שמכיר הכי טוב.
לגבי תמונות-כמה טוב שאפשר ליצור לילד רצף ולא למחוק את תחילת חייו.להראות לו שהיו אנשים שטיפלו בו ושהוא היה חשוב להם.
לדעתי צריך לעבוד עם ההורים המאמצים על מנת שיבינו את חשיבותו.קודם כל שיקחו את האלבום וישמרו אותו בביתם עבור ילדם.

 

[משתפרת]

גם אני נתקלתי מתישהו בנתון הזה

ניסיתי למצוא אסמכתא, אבל כנראה שצריך להשקיע זמן בחיפוש ברשת, זה לא מיידי. אני זוכרת את המספר הזה מלפני כמה שנים, לדעתי (הבלתי מוסמכת) עם השנים ועם המודעות יש יותר מאומצים שפותחים תיק. מה שכן, בזמנו התארחה בפורום גילה חוגי מהשירות למען הילד ובאחת מתשובותיה כתבה ש- 80% מאלה שפותחים את התיק ממשיכים בתהליך ומבקשים לפגוש את האם הביולוגית (ואם זה אפשרי- באמצעותה- עוד בני משפחה ביולוגית).
לגופו של נושא הדיון: אנחנו מקבלים ילדים שיש להם רקע. גם אם מקבלים תינוק בן יומו, בוודאי אם הוא גדול יותר. חייו לא התחילו ברגע שקיבלנו אותו. אסור להתעלם ממה שהיה קודם. אולי לא כל אחד רוצה שיהיה בביתו תיעוד של הימים שקדמו לאימוץ (מבחינתי- הלוואי והיה לנו תיעוד של החודשיים וחצי הראשונים לחיי בננו, הלוואי והיו לנו תמונות של בני משפחתו הביולוגית, אחרים מעדיפים אחרת), אך אלה שמנמקים זאת בכך שבעצם החיים המשמעותיים של הילד מתחילים מיום שהגיע אליהם שוגים, וטועה מי שהכין אותם לאימוץ ואישר להם לאמץ.

 

[משתפרת]

אני נזכרת באחד הראיונות עם אלה בלאס

המנהלת הקודמת של השירות למען הילד. לפני כמה שנים היא אמרה שמדי שנה פותחים 400 מאומצים את התיק. אם משווים את המספר הזה למספר הקטן של האימוצים שנערכים בארץ מדי שנה- ברור שהיחס של 1/3 שפותחים את התיק הולך ומשתנה.

 

[אמא193]

המספרים מבלבלים להבנתי

אומנם אפשר לפתוח תיק בגיל 18 אבל יש הרבה שעושים את זה בגילאים שונים. וכך 400 שפותחים הם משנתונים שונים. אני לא ידועת כמה מאומצים יש בכלל בארץ, שאומצו באימוץ בארץ ולא חו"ל אבל העובדה שמישהו לא פותח תיק בגיל 18-25 עדיין לא אומרת שהוא לא יפתח את התיק. פעם שמעתי הרצאה שדוקא הרוב אינם פותחים את הגיל בגילאים הצעירים אלא יותר מאוחר לאחר שהם בעצמם מקימים משפחה ועוזבים את בית ההורים.

 

[סביון1]

מאומצים לפעמים פותחים את התיק יותר מפעם אחת

יש מקרים של מאומצים שפותחים את התיק בגיל צעיר, מציצים ועוזבים את זה. ובגיל מאוחר יותר, למשל בשלב הקמת משפחה, פותחים שוב כדי להתעמק ולפעמים כדי להפגש עם הביולוגים. כך שהספירה הזאת גם בעייתית.

 

[גילעד 63]

הכנה ואישור לאימוץ

אני בהחלט מבין את האמירה שלך בסוף של מה שכתבת. יחד עם זה, אני בהחלט מבין את התחושות שמובילות הורים מאמצים במחשבה הזו שהחיים המשמעותיים של הילד מתחילים בנקודת האימוץ. באיזשהו אופן זה בהחלט נכון. אני חושב שהנקודה איננה מתי מתחילים החיים המשמעותיים של הילד, אלא יותר איזו השפעה יש למה שקדם לאימוץ לאורך שאר החיים המשמעותיים של הילד אחרי האימוץ. אני לא חושב שאפשר לצפות מתהליך יחסית קצר ומרוכז של קורס הכנה לאימוץ להעביר את המידע וההבנה של ההשפעה של התקופה שקדמה לאימוץ להורים באופן שיעצב את האופן שבו הם יתייחסו לנושא בהמשך מהלך חייו של הילד שלהם.
לא מדובר כאן בדברים שנמצאים כל הזמן על פני השטח. להיפך, רוב הדברים נמצאים מתחת לפני השטח ומקבלים ביטוי בזמנים שונים ובטריגרים שונים ובאופנים השונים ממאומץ למאומץ. זה מאד מאד מורכב.
מעבר לזה שחייבים להודות שעל פניו לאדם הסביר והרגיל הדברים במבט ראשון ובלי לא נראים הגיוניים בכלל, במיוחד לאור העובדה שכל יום שעובר בחייו של הילד שבהם נראה שאין לזה שום השפעה עליו רק מחזקת את המחשבה והתחושה הזו.
באופן אישי אני חושב שצריך הרבה יותר מאשר הכנה לאימוץ. צריך שתהיה האפשרות הזמינה לליווי לאורך הדרך ובמיוחד בנקודות הזמן שבהן ידוע שיש סיכוי סביר שהעניינים יעלו אל פני השטח. לדעת לקרוא את הסימנים העדינים האלה שמעידים על משהו שמתחולל מתחת לפני השטח.
במקרה האישי שלי היה לי מזל ששילב צירוף מקרים נדיר ונטייה אישית שלי לסקרנות והבנה של דברים שקורים. אני לא חושב שילד או הוריו המאמצים צריכים להיות תלויים במזל מהסוג הזה.

 

[משתפרת]

לגבי המשמעותיים:

זה די ברור שעבור ההורים החיים המשותפים עם הילד הם המשמעותיים. איש מאיתנו אינו שוכח מה עבר עליו בדרך לאימוץ, אבל עבור רובנו (נזהרת מלכתוב כולנו) זהו דף שהתחלף בדף חדש ביום האימוץ. א-ב-ל צריך להבין שעבור הילד מדובר במשהו אחר. עבור הילד כל יום מחייו, כולל יום לידתו, נמצא על אותו רצף. לכן אין להתעלם ממה שקרה קודם לכן.
בעבר הרחוק היתה נטיה להסתיר אימוץ. גישה שמה שלא יודעים לא כואב, שהילד לא יסבול ממה שלא יספרו לו. התברר שזו טעות, שחיים עם סוד גובים מחיר במשפחה, שהסודות מתגלים וההשלכות של הגילוי עלולות להיות קשות. כבר למעלה משלושים שנה שבשירות למען הילד מנחים את ההורים לדבר, לספר, לא לשמור בסוד. הגישה הזו חלחלה, כיום רוב המאמצים או המאמצים הפוטנציאלים מתכוונים לדבר ולספר מגיל צעיר.
לדעתי צריך בקבוצות ההכנה להגיד בצורה ברורה שיש משמעות לכל יום מימי החיים של הילד, שיש חשיבות להיסטוריה שלו, שאמנם התחיל שלב חדש בחייו כשהתחבר אל משפחתו, אך יש משמעות גם למה שקרה קודם. אינני חושבת שניתן להסביר את ההשפעות האפשריות מכיוון שזה אינדיבידואלי, אך ניתן להסביר את הצורך בראיה רחבה יותר.
נראה לי שהסברה כזו לאורך זמן תגרום לשינוי בתפיסה הכללית, כפי שקרה עם אי הסתרת האימוץ.

 

[גילעד 63]

לי זה ברור לגמרי

כל מה שאת אומרת הוא נכון. אני בהחלט חושב שאפשר ללמד יותר ויותר את ההורים על ההשפעות האפשריות להן ניתן לצפות כדי שתהיה להם הבנה יותר ויותר עמוקה ואמיתית של התהליכים שעוברים על המאומץ בכל שלב בחייו. יש בהחלט דברים שהם אינדיבידואליים, יחד עם זה יש מכנים משותפים מאד רחבים שבהחלט אפשר לדבר עליהם. ככל שההורים יבינו יותר ככה גם יחזקו את מערכת היחסים שלהם עם הילדים. ילד מתחבר יותר טוב להורים שהוא מרגיש שבאמת מבינים אותו ושהוא יכול להביא אליהם כל דבר שעובר עליו בלי חשש. העולם הזה מלא שדות מוקשים רגשיים מכל הכיוונים שלו ויש הרבה חששות ופחדים מכל הכיוונים.
יחד עם זה, השינויים שהחלו לחלחל בשנים האחרונות מעידים על מגמה נכונה בהחלט. לאט לאט לא רק בתוך קהילת האימוץ, אלא כחברה שלמה אולי נלמד לעשות את התהליך הזה עם כמה שפחות נזק לכל המעורבים בו.

 

[יסמין@]

חבל שלא שואלים

כל משפחה האם היא רוצה לקבל את האלבום. ממש קשה לי להבין את אלו שלא רוצות. אני בטוחה שגם באימוץ בארץ לפחות חלק מהמשפחות ירצו את האלבום. כל כך חבל שלא עשו כזה אלבום לבתי...

 

[גילעד 63]

כמו שכתוב בכתבה

בהתחלה שאלו כמה ואחרי כמה תשובות לא טובות החליטו לשים את זה ישר בתיק האימוץ מתוך הבנת החשיבות של זה בעתיד.

 

[יסמין@]

אני מניחה

שקיבלו גם תשובות ממשפחות שמאוד רוצות את האלבום. לדעתי, היה עדיף לשאול כל משפחה ולא להחליט באופן גורף עבור כולן בהווה ובעתיד, רק משום שכמה משפחות אמרו בנקודה מסוימת של הזמן מה שאמרו. מה גם, שרוב התינוקות הללו כשיגדלו לא יפתחו את תיק האימוץ.

 

[גילעד 63]

אותי את בטח לא צריכה לשכנע

 

[נוני 75]

מרתיח

מה לא הייתי נותנת כדי לראות תמונות של האפרוח מהיום שנולד
לקבל כל רסיס מידע
לראות את עיניו המלוכנסנות הקטנות נתפתחות בפעם הראשונה, ריס אחר ריס
האם נולדת עם פלומה צהובה?
צחקת הרבה? בכית? מי חיבק אותך?
ואיזה יופי שאהבו אותך כל כך עד שהגעתי

אני חושבת שההורים שלא רוצים לראות את האלבום ואף מאיימים לזרוק את האלבום לפח, מוחקים את העבר של הילד ואני בספק אם יתמכו בו בעתיד כשירצה לפתוח את התיק.

ואני מסכימה עם יסמין שלא צריך לעשות החלטה גורפת ,אני בטוחה שיש הורים שישמחו באלבום זה.

 

[נוני 75]

מלוכסנות -נפתחות

 

[liאת1]

אני יודעת על קיומה של תמונה אחת כזאת

שלא הצלחתי לקבל לצערי

אף שניסיתי
הראו לי אותה במרכז האימוצים במחוז, יום שלפני שראיתי אותו בפועל לראשונה
בתמונה תינוק קטן מאוד, קצת יותר מילוד. אולי בן חודש? (כשהגיע לבית הילדים), שוכב על בטנו במיטת תינוק ענקית. ופניו נראים אך מעט
והפלומה שלראשו הזעיר נראית כהה דווקא...

גם אני הייתי בין אילו שהיו שמחים לקבל נגיעה כזו בעבר.