אני כרגע ש"ש..
אני עושה שנת שירות לפני הצבא.. עובדת מול ילדים ונוער (גילאי 5 עד 18..) ביסודי שבו אני עובדת, השומרת בבית הספר נלהבת מחדש מהצבעים הקסומים שלי (הכל הולך! צהובים ירוקים כחולים כסופים אדומים חומים כתומים סגולים נוצצים ניאונים וכ'ו! ) (בא לי לק זוהר בחושך!!) התלמידות לרוב מתלהבות- לפעמים "מה זה הצבע המזעזע הזה?!" (הבית ספר דתי.. אבל אני והש"ש השניה לא צריכות להקפיד על חצאיות..) המנהל לא רואה, וגם לא מעיר.. אבל אסור לי להביא לקים למרוח לבנות.. והתיכוניסטיות מתלהבות אש! כל צבע, מרקם, ציור חדש שאני מנסה על עצמי זוכה ל"נוו, מתי את עושה לי כזה?!" כן, אני מחליפה לק הרבה (אני לא יכולה לחשוב אפילו על להסתובב עם לק כמו של מישהי אחרת! .. ) גם כשאני מול המנהלת של השנת שירות, או המנהל של המתנ"ס או של היחידת נוער, אני לא מעדנת את עצמי.. בפגישה הראשונה עידנתי (גם כן! החלפתי מכחול בוהק, לאדום.. ) ,ומאז...בחיים לא! זה חלק מהסיי. החופש הזה.