תמיכה ביקורתית מאוד בפינס

Mip Mip

New member
תשובות...

המשוואה הזו הביאה לעולם את העבדות המודרנית. הבאת עובדים זרים, העסקת והחזקתם בתנאים תת אנושיים לדוג'. הבעיה שלי עם הכלכלנים (ולמדתי קצת...) היא שהם שוכחים שמאחורי הגרפים היפים שלהם והמשוואות המתחכמות שלהם יש בני אדם. בסופו של דבר כולנו אבולוציה של אותו הקוף. אין סתירה בין עידוד יוזמות למאבק בעובדה ש18 משפחות מחזיקות אותנו בביצים. זה לא כלכלה חופשית, ואני לא רוצה להיות חייבת את החיים שלי ליולי עופר, או גרוע מזה, לארקדי גאידמק.
 
זה דבר אחר לגמרי

18 משפחות שמחזיקות מדינה שלמה בביצים (בלי לדון אם זה המצב הנוכחי או לא) זה לא קפיטליזם, ולא שייך כלל למשוואה שלנו. קוראים לתופעה הזאת אוליגרכיה, ואין שום קשר בינה לבין כלכלה חופשית; גם בברית המועצות הייתה אוליגרכיה. הכלכלה החופשית מיסודה מתנגדת לאוליגרכיה ולכל הקשר המושחת בין הון לשלטון, ואין לקשר בין השנים. ברוב מדינות הכלכלה החופשית, השאיפה הכללית היא לקיים את המשוואה שלנו בצורה האופטימלית ביותר, אך יחד עם זאת אין בהם אוליגרכיה (לא כמו שיש בארץ), וכן איכות החיים במדינות אלו (גם של הפרולטרים) גבוהה מאוד, הרבה יותר מאשר מדינה סוציאליסטית יכולה אפילו לדמיין.
 

Mip Mip

New member
נפילת מדינת הרווחה בשנות ה90

וצעדי הענק לכיוון הפרטה מוחלטת ו"כלכלה חופשית" בשנים האחרונות הביאו אותנו למצב הזה. בסופו של דבר המציאות הישראלית לא מאפשרת כלכלה חופשית כמו שאתה מתאר אותה. ראה מה קורה בשוק האינטרנט המהיר. מרוב תחרות והורדת מחירים הם נאלצים לאחד שורות ותכף אנו נראה גם כאן סוג של קרטל או אוליגופול כמו שאנו רואים בשאר התחומים. תפיסת העולם הנאו ליברלית מביאה לקריסת תרבויות, להרס כדור הארץ, לעבדות מודרנית ולרעות חולות נוספות. ברחתי מלימודי מנהל עסקים (למרות הציון היפה והעגול בעל 2 האפסים במיקרו) בגלל שכלכלנים רואים רק את הגרפים ורק את המשוואות ולא את הילד שאין לו לחם במקרר, לא את האם החד הורית שמסלקים אותה מהדירה ולא את הצעיר מהפריפריה שנורא רוצה ללמוד ויש לו פוטנציאל אבל בשבילו לצאת מדימונה, או מירוחם, או מנתיבות זה כמעט כמו לצאת ממצרים... אולי אני מדברת מהבטן בנושא הזה, אבל לי קשה להרדם בלילה אחרי שאני רואה את מצבם של ילדי העובדים הזרים בדרום תל אביב. עובדים זרים שאנחנו הבאנו לפה בשם הכלכלה החופשית, בשם הגלובליזציה ובשם הרציונליות.
 
תיראי, אני מבין לליבך

אלא, שכאשר מנהלים כלכלה (של מדינה, גוף, אירגון וכו'), חייבים לחשוב באופן גלובלי וכולל. לפעמים אנו ניצבים בפני מראות קשים, ושומעים על מקרים קורעי לב, והרצון המיידי הוא לעזור לאותם מקרים קודם כל. אבל שוב, את מדברת על אותם כלכלנים שרואים רק גרפים ומספרים - ולא את האם החד הורית את הילד שרועב ללחם, אולם מתוקף אחריותם לדאוג למדינה שלמה, ולכן הם לא יכולים להיות מונעים מרגש ומסמפתיה. הם חייבים להיות מונעים מאותם מספרים יבשים ו"קרים", על מנת למצוא את האופטימום עבור מדינה. מסתבר שאין דרך אחרת; ולא צריך ללכת רחוק את בריה"מ - תיראי את הקיבוצים, שאולי קיימו חיי רווחה ושיתוף בצורה האידיאלית והאוטופית ביותר, אך הוכרעו בידי המציאות של ימינו (כעת רוב הקיבוצים עברו תהליך של הפרטה, או נמצאים בעיצומו של תהליך כזה), שלצערנו אינה מאפשרת זאת. יחד עם זאת, אמרתי ואגיד זאת שוב - הכלכלה החופשית, ההתנהלות הזאת על פי גרפים ומספרים (או איך שלא נסתכל על זה), אינה מונעת תמיכה בנזקקים (במידת האפשר), ואת רואה שבהרבה מדינות קפיטליסטיות עשירות, יש מערכת סעד מפותחת מאוד, שהיא כנראה השיטה האולטימטיבית לדאוג להם בימינו. נ.ב. כל הכבוד על הציון
 
למעלה