תמיכה

[אנה חדשה]

לגבי הקיטורים

פתחנו קבוצת ווטסאפ של קבוצת התמיכה.
בהתחלה היו מידי פעם קיטורים / החלפות מידע וכו'.
מהר מאד זה הפך לקבוצת בדיחות קרש שגם ככה מקבלים בעשרים קבוצות אחרות.
ופשוט לא מתאים יותר לקטר שם

&nbsp

 

[Hidden4ever]

ווטסאפ זה פורמט שלטעמי ממש לא מתאים לתמיכה

זה כאילו את בשיחה כשכולם מדברים ביחד ונכנסים אחד באמצע השיחה של השני ואני ממש מותשת מזה. בפייסבוק או כאן, הדיון מסודר ורציף וקוהרנטי.
&nbsp
בווטסאפ מתאים לי רק לקבל הודעות או לנהל מקסימום שיחה קצרה אחד על אחד (כי אני פשוט גרועה בהקלדה בטלפון).

 

[אנה חדשה]

לא מסכימה

כשיצא לי לקטר, בדרך כלל מישהי אחת ענתה לי הודעות ארוכות, והשאר מקסימום שלחו חיבוק.

 

[Hidden4ever]

אז כנראה התנסות שונה

מודה שאותי זה די שיתק... הוציא לי חשק לדבר. אבל זו היתה קבוצת תמיכה אחרת.

 

[מלאת תקוות]

תמיכה

בגני תקשורת, ואני מניחה שחייב להיות משהו דומה בכיתת תקשורת של בה"ס רגיל, היו לנו פעם בשבועים הדרכת הורים עם מטפלת רגשית. שבפגישות האלו גם היה חלקית טיפול רגשי להורים.
בנוסף פעם ב3-4 שבועות היה מפגש להורים קבוצתי בערב עם הצוות לצורך התמיכה

 

[schlomitsmile]

מנסיוני, הגיל/תפקוד וכו' של הילדים פחות רלוונטי
המצוקה העמוקה של הורים נובעת מהחויה/תפיסה שלהם שקרה להם ולילדיהם דבר נורא.
לדבר הזה קוראים אוטיזם.
ההתמודדות האמיתית היא במישור הרגשי מול הדבר הזה.
ולצורך העניין פחות עקרוני אם למשל הילד/ה בן/בת 5 ולא מדבר
או בן 20 , סיים בגרות וויושב מסוגר בחדרו כל היום כבר שנתיים.
כי הנושא האמיתי אינו הילד/ה אלא ההורה.
איך הוא תופס את ואיך הוא מתמודד עם
המילה הזאת- אוטיזם.
&nbsp
להיפך- דוקא זוית הראיה השונה של הורה לילד קטן/גדול
נותנת לפעמים פרספקטיבה מועילה.

 

[אנה חדשה]

ומנסיוני, זה מאד רלוונטי

כי כשאני מדברת על החששות שלי בעתיד - יהיה לו רשיון או לא, יילך לצבא או לא - לאמהות בתפקוד נמוך יותר זה לא מדבר. הן רק רוצות שיוכל לצאת לבד מהבית ולקנות משהו בסופר. והיכולת שלהן לתמוך נמוכה ממישהי שכן חווה את זה.
וזה דווקא לא קשור בכלל לתפיסה אסון / לא אסון.
לדוגמה, אתמול הבנים הצטרפו אלי וראו איזושהי סדרה על הצבא - ולי כאב לשמוע את הילד מדבר בלי להבין שלא בטוח שיתגייס. - בלי קשר אם לדעתי מדובר בלקות / אסון או בשונות.
או כשניסיתי לדבר על בחירת חטיבה או תיכון - אמהות לילדים בני 5 (גם אם הם בתפקוד גבוה ומשולבים בגן רגיל) - לא מדבר עליהן.
אגב, אם חייבים לבחור - הגיל יותר חשוב מאשר התפקוד (אלא אם ההבדלים ממש ממש גדולים).
ברור שזאת התחלה, וכן עזר לי לדבר וגם היום אם ארצה - יכולה לקטר בקבוצה ויעודדו אותי.

 

[schlomitsmile]

ציפיות ושאלות טכניות
רשיון/צבא וכו'- הדבר האחרון שאני רוצה זה להלחיץ אותך
אבל בתור אמא לא"ס בן 23 עוד מעט, שנחשב "תפקוד גבוה"-
התעסקות בזה כשהילד עדיין ילד
רלוונטית באותה מידה לכל ההורים בלי קשר לתפקוד...
תפקוד הוא דבר כ"כ נזיל ושברירי,
הוא קליפה חיצונית, לא מהות,
הוא תוצאה של אינטראקציה בין הפנים של הבנאדם לסביבתו
לא הווייה מוגדרת.
אמהות שישמחו מכך שהילד יוכל לקנות לבד בסופר
יכולות לתת לאמהות אחרות השראה לשמוח, לא לקחת דבר כמובן מאליו-
כי באמת כלום אינו מובן מאליו, גם אם הילד מקוטלג "תפקוד גבוה".

אמהות לילדים בני 5 הרבה פעמים בכ"ז מוטרדות ממה יהיה בתיכון
ודוקא מעניין אותן לשמוע על ההתמודדות של הורים לנערים.

בעקרון,נראה לי שאחד הדברים שהיה טוב אילו הורים היו לומדים בקבוצת תמיכה
הוא לשחרר, להפסיק לבזבז אנרגיה על תהיות ודאגות לעתיד הרחוק
ולהתמקד בהווה ובעתיד הקרוב.
ככל שמדובר ברובד המעשי: מה ניתן לעשות היום/מחר
כדי שבעוד שנה יהיה הכי טוב שאפשר.

אבל שוב, מתחת לכל השאלות המעשיות והטכניות
על קניה בסופר/ צבא/ חיתולים וכל השאר
(ואני לגמרי לא מזלזלת בהן ובחשיבותן)
יש מעיין תת-קרקעי של כאב ודאגה, לפעמים גם רגשי אשמה
ועוד כלמיני עניינים רגשיים שהם לגמרי של ההורה.

 

[אנה חדשה]

לכן אמרתי שלי זה כן עזר במידה מסוימת

בעיקר באמת בפחות לדאוג מה יהיה בעתיד. אולי לא רואים את זה כשמסתכלים על השאלות שהתחלתי לשאול על החטיבה

אם בעתיד הקבוצה תחזור לפעילות, כן ארצה להצטרף אליה שוב.
אבל כן היו חסרים לי הורים לילדים גדולים

 

[מלאת תקוות]

מסכימה איתך

גם לא נעים לקטר על הבעיות של ילד שלא הזמינו אותו חברים ליד מישהו שהבעיה של ילד שלו היא גמילה או שיתחיל לדבר כאשר שניהם בערך באותו בגיל.
זה מרגיש יותר כ"בעיות של עשירים"..

 

[Hidden4ever]

חייבת להגיד ש

לפחות אצלי, בתור מישהי שישבה וראתה את הילדה שלה סובלת ומתדרדרת לימודית, חברתית, רגשית... כשישבתי וחיכיתי בפעם השניה לתוצאת אבחון, ואמרו לי הפעם כן, לא חשבתי אסון... חשבתי... סוף סוף...
&nbsp
להיפך, פחדתי שיגידו שזה לא זה. בזה אני מרגישה לגמרי שונה מאמא לילד צעיר שלא חושדת אפילו שיש לילד קושי בתקשורת ובכלל לא מבינה לאן היא הולכת. אני מצאתי את עצמי עם ילדה עם המון קשיים שלא נתנו להם שם ובלי כיוון מתאים לטיפול וזה היה בעיני יותר אסון.

 

[חיבוקיתוש]

יש קבוצות פייסבוק שונות של הורים

 

[Hidden4ever]

אפשר פירוט?

(הקושי שלי עם פייסבוק זה אובדן הפרטיות והאנונימיות - וכשניסיתי ליצור לי משתמש דמי, משום מה הפייסבוק זיהה אותי...)

 

[מלאת תקוות]

האם השתמשת באי מייל שונה?

אצלי הוא לא זיהה

 

[Hidden4ever]

כן אבל

הוא ככל הנראה מקושר למייל המקורי כמייל גיבוי.... ולכן זה לא עזר לי