את לא מענינת אותי, את משעממת אותי.
הבנתי את הצורך שלך לפזר את הרעל, לנסות לייצר כאן איזו התססה, לשכנע את קוראינו בחוכמתך כי רבה, בידע וההבנה והיכולת הקוגנטיבית המפוקפקת שלך, ולא הפרעתי לך.
מרגע זה ואילך אני מבקשת - אם אין לך דבר מה בעל ערך וחוכמה לכתוב, תחסכי מאיתנו.
אני מבינה שאת זקוקה למקום לפרוק בו את תסכולייך ואת הפנטזיה שלך שדמותך היא התגלמות החכם באדם, אבל זו רק פנטזיה. [והמקומות הולכים ואוזלים].
ואם את בכל זאת זקוקה לפורקן, תפתחי את הפייסבוק האישי שלך, או האינסטוש, או הטוויטר, ונצלי אותם עד תום.
מודה, לי נמאס לנקות אחריך.
ההערות שלך הן כל כך דוחות, הן גורמות כל כך הרבה עוול לרבים וטובים, אז, תהיי גדולה ותתעלי מעל עצמך ותעברי למקום שבו יכבדו אותך.
פה, את לא מוערכת ולא מכובדת ואת מקור ללעג של כל מי שכותב וקורא כאן, בין אם באמירה ברורה ובין אם ביחס שאת מקבלת.
אז אם עוד נותר בך מעט כבוד, באמא'שלך, לכי תמצאי לך מקום שיתאים למידותייך.
ואל, אל תנסי לענות לי בפוסט שינסה להקטין אותי, כי אני, בענינך, בדיוק כמו ביבי בענינה של הפעילה מקרית שמונה: אני לא רואה אותך, את לא מענינת אותי, את משעממת אותי.