d a p h n a
New member
תסביכים דיפלומטיים (סליחה, קצת ארוך)
טוב, האמת היא שהתלבטתי אם בכלל לכתוב הודעה כאן, אבל מאחר וכל הנוגעים בדבר לא יודעים עברית, אני משערת שזה בטוח. הגעתי למצב דיפלומטי טיפה עדין במסגרת הלימודים ואני צריכה טיפה ייעוץ לגבי התמודדות עם המצב הזה. בשבוע שעבר היתה לי שיחה עם המנחה שלי. בין השאר דיברתי איתו על העבודה הסמינריונית שכתבתי עבורו בסמסטר שעבר, ושאלתי אותו האם כדאי לעשות איתה משהו בהמשך, ספציפית האם א) כדאי לעבוד על להפוך אותה למאמר וב) כדאי לנסות להציג אותה בgraduate conference מסויים שקשור לנושא. הוא אמר שבעקרון זו עבודה מאוד טובה, והוא חושב שיש לה פוטנציאל להיות מאמר אבל זה ידרוש עוד עבודה וכרגע אני צריכה להשקיע מאמצים בבחינות, אבל הוא אמר שהוא בהחלט חושב שכדאי לי להגיש אותה לכנס ונראה די נלהב לנושא. אבל, אחרי שהוא סיים להגיד את זה, הוא קם לסגור את הדלת, ואז אמר לי שהדוקטורנטית השנייה שלו מהשנה שלי הגישה את העבודה שהיא כתבה לאותו הסמינר לכנס אחר, והוא עכשיו רוצה שהיא תבטל את ההגשה כי הוא חושב שהעבודה ממש לא רצינית מספיק בשלב זה (הוא הדגיש שזה לא כי זו עבודה גרועה אלא כי היא בחרה נושא מאוד מתפרש ולא העמיקה בו) והוא חושש שהיא תעשה נזק לתדמית האקדמית שלה אם היא תציג בכנס. הוא אמר לי את זה לא בגלל העניין הרכילותי, אלא כי הוא ביקש שאהיה דיפלומטית איתה מאחר וברור שזה מצב קצת עדין: הרי שתינו כתבנו עבודות לסמינר של שנה שנייה של הדוקטורט, ובעוד שהוא רוצה שהיא תוציא את שלה מכנס שאליו היא כבר התקבלה, הוא מעודד אותי להגיש את שלי לכנס אחר. אז אוקיי, נעבור את זה שאני מודה שאני טיפה מרושעת וברגע הראשון הרגשתי טיפטיפה גאוונות על זה שהוא חושב שהעבודה שלי מספיק טובה וגם טיפטיפה שמחה לאיד על זה שהוא חושב שהעבודה שלה לא טובה באותה המידה (אבל רק ממש טיפה שמחה לאיד. זה פשוט שהבחורה הזו נוטה להתנהג בדרך די תחרותית וקנאית איתי). אבל בסדר, עברנו את השלב הזה, וברור שאני מבינה לגמרי את הצורך בדיפלומטיות וכמובן שבסך הכל אני רוצה בטובתה של הבחורה הזו ורוצה שהיא תצליח וגם רוצה לשמור על יחסים טובים איתה (בכל זאת, היא היחידה בשנה שלי שעוסקת במשהו קרוב איכשהוא לתחום שלי). אז בעקרון התכוונתה בכלל לא לדבר איתה על זה. זה נראה לי כמו הדבר הנכון לעשות בשביל להמנע מקונפליקטים מיותרים. אלא שהיום היתה מסיבת פתיחת שנה, והבחורה הזו באה לדבר איתי אחרי שלא התראינו רוב הקיץ. הדבר הראשון שהיא אמרה לי היה "אוף, מחר יש לי פגישה עם המנחה שלנו, ואני ממש מעוצבנת כי אני די בטוחה שהוא יגיד לי שהוא רוצה שאני אוציא את העבודה שלי מהכנס ואני ממש חושבת שעשיתי עבודה טובה מספיק והוא לגמרי לא בסדר ואני לא יודעת בכלל מה לעשות איתו". אז מלמלתי כמה דברים מעודדים וחסרי אמירה חד משמעית, וכמובן שלא הזכרתי את השיחה שלי עם המנחה או את העובדה שאני מתכוונת להגיש מאמר לכנס. אבל, בהנחה שזה עכשיו הופך להיות "אישיו", משהו שהיא תעסוק בו ותדבר איתו ותרצה להתייעץ איתי: מה הייתם עושים? איך מתמודדים עם זה? ומה לעשות אם אגיש הצעה לכנס ואתקבל, במידה והיא תשאל אותי לגבי היחס של המנחה? האם הפתרון הוא פשוט להמשיך להגיד דברים כלליים ולא חד משמעיים? מצד אחד, האמת היא שקראתי את העבודה שלה ואני די נוטה להסכים עם המנחה - זו עבודה עם בסיס טוב, אבל היא רחבה מדי ולא מעמיקה מספיק וצריכה הרבה עבודה לפני שהיא תוכל להיות עבודה אקדמית רצינית. ואני באופן אישי הייתי מעדיפה לדעת שזה מה שאנשים חושבים (למרות שזה ודאי היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי) ולא להגיע למצב שבו אני מציגה עבודה בינונית מאוד בכנס. מצד שני, די ברור לי שאני לא יכולה להגיד לה את דעתי האמיתית כי במצב הזה היא מצפה ממני להיות הכתף התומכת מול המנחה, וכמובן שאני גם לא יכולה להגיד לה שהמנחה שוחח איתי על המצב ואני יודעת מה ההתנגדויות שלו להצגת העבודה בכנס. כשאתם עונים, אתם גם יכולים לקחת בחשבון שמדובר בבחורה אמריקאית, כך שהיא רגילה לקודי התנהגות שבהם אנשים בגדול נמנעים מישירות. למשל, כשאנחנו יושבות ביחד בסמינר, אם היא מציגה טיעון ואני אחר כך אומרת בטונים הכי עדינים ומנומסים "אני בהחלט מסכימה איתך ש-X, אבל כדאי גם אולי לשקול לקחת בחשבון את Y", היא תגיד לי אחר כך "ואוו! איך קטלת אותי בשיעור היום! אני לא מאמינה שאמרת דברים כל כך חריפים". בקיצור, סליחה על ההודעה הארוכה והסבוכה, אבל יש איזושהיא דרך לצאת מהסבך הזה?
טוב, האמת היא שהתלבטתי אם בכלל לכתוב הודעה כאן, אבל מאחר וכל הנוגעים בדבר לא יודעים עברית, אני משערת שזה בטוח. הגעתי למצב דיפלומטי טיפה עדין במסגרת הלימודים ואני צריכה טיפה ייעוץ לגבי התמודדות עם המצב הזה. בשבוע שעבר היתה לי שיחה עם המנחה שלי. בין השאר דיברתי איתו על העבודה הסמינריונית שכתבתי עבורו בסמסטר שעבר, ושאלתי אותו האם כדאי לעשות איתה משהו בהמשך, ספציפית האם א) כדאי לעבוד על להפוך אותה למאמר וב) כדאי לנסות להציג אותה בgraduate conference מסויים שקשור לנושא. הוא אמר שבעקרון זו עבודה מאוד טובה, והוא חושב שיש לה פוטנציאל להיות מאמר אבל זה ידרוש עוד עבודה וכרגע אני צריכה להשקיע מאמצים בבחינות, אבל הוא אמר שהוא בהחלט חושב שכדאי לי להגיש אותה לכנס ונראה די נלהב לנושא. אבל, אחרי שהוא סיים להגיד את זה, הוא קם לסגור את הדלת, ואז אמר לי שהדוקטורנטית השנייה שלו מהשנה שלי הגישה את העבודה שהיא כתבה לאותו הסמינר לכנס אחר, והוא עכשיו רוצה שהיא תבטל את ההגשה כי הוא חושב שהעבודה ממש לא רצינית מספיק בשלב זה (הוא הדגיש שזה לא כי זו עבודה גרועה אלא כי היא בחרה נושא מאוד מתפרש ולא העמיקה בו) והוא חושש שהיא תעשה נזק לתדמית האקדמית שלה אם היא תציג בכנס. הוא אמר לי את זה לא בגלל העניין הרכילותי, אלא כי הוא ביקש שאהיה דיפלומטית איתה מאחר וברור שזה מצב קצת עדין: הרי שתינו כתבנו עבודות לסמינר של שנה שנייה של הדוקטורט, ובעוד שהוא רוצה שהיא תוציא את שלה מכנס שאליו היא כבר התקבלה, הוא מעודד אותי להגיש את שלי לכנס אחר. אז אוקיי, נעבור את זה שאני מודה שאני טיפה מרושעת וברגע הראשון הרגשתי טיפטיפה גאוונות על זה שהוא חושב שהעבודה שלי מספיק טובה וגם טיפטיפה שמחה לאיד על זה שהוא חושב שהעבודה שלה לא טובה באותה המידה (אבל רק ממש טיפה שמחה לאיד. זה פשוט שהבחורה הזו נוטה להתנהג בדרך די תחרותית וקנאית איתי). אבל בסדר, עברנו את השלב הזה, וברור שאני מבינה לגמרי את הצורך בדיפלומטיות וכמובן שבסך הכל אני רוצה בטובתה של הבחורה הזו ורוצה שהיא תצליח וגם רוצה לשמור על יחסים טובים איתה (בכל זאת, היא היחידה בשנה שלי שעוסקת במשהו קרוב איכשהוא לתחום שלי). אז בעקרון התכוונתה בכלל לא לדבר איתה על זה. זה נראה לי כמו הדבר הנכון לעשות בשביל להמנע מקונפליקטים מיותרים. אלא שהיום היתה מסיבת פתיחת שנה, והבחורה הזו באה לדבר איתי אחרי שלא התראינו רוב הקיץ. הדבר הראשון שהיא אמרה לי היה "אוף, מחר יש לי פגישה עם המנחה שלנו, ואני ממש מעוצבנת כי אני די בטוחה שהוא יגיד לי שהוא רוצה שאני אוציא את העבודה שלי מהכנס ואני ממש חושבת שעשיתי עבודה טובה מספיק והוא לגמרי לא בסדר ואני לא יודעת בכלל מה לעשות איתו". אז מלמלתי כמה דברים מעודדים וחסרי אמירה חד משמעית, וכמובן שלא הזכרתי את השיחה שלי עם המנחה או את העובדה שאני מתכוונת להגיש מאמר לכנס. אבל, בהנחה שזה עכשיו הופך להיות "אישיו", משהו שהיא תעסוק בו ותדבר איתו ותרצה להתייעץ איתי: מה הייתם עושים? איך מתמודדים עם זה? ומה לעשות אם אגיש הצעה לכנס ואתקבל, במידה והיא תשאל אותי לגבי היחס של המנחה? האם הפתרון הוא פשוט להמשיך להגיד דברים כלליים ולא חד משמעיים? מצד אחד, האמת היא שקראתי את העבודה שלה ואני די נוטה להסכים עם המנחה - זו עבודה עם בסיס טוב, אבל היא רחבה מדי ולא מעמיקה מספיק וצריכה הרבה עבודה לפני שהיא תוכל להיות עבודה אקדמית רצינית. ואני באופן אישי הייתי מעדיפה לדעת שזה מה שאנשים חושבים (למרות שזה ודאי היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי) ולא להגיע למצב שבו אני מציגה עבודה בינונית מאוד בכנס. מצד שני, די ברור לי שאני לא יכולה להגיד לה את דעתי האמיתית כי במצב הזה היא מצפה ממני להיות הכתף התומכת מול המנחה, וכמובן שאני גם לא יכולה להגיד לה שהמנחה שוחח איתי על המצב ואני יודעת מה ההתנגדויות שלו להצגת העבודה בכנס. כשאתם עונים, אתם גם יכולים לקחת בחשבון שמדובר בבחורה אמריקאית, כך שהיא רגילה לקודי התנהגות שבהם אנשים בגדול נמנעים מישירות. למשל, כשאנחנו יושבות ביחד בסמינר, אם היא מציגה טיעון ואני אחר כך אומרת בטונים הכי עדינים ומנומסים "אני בהחלט מסכימה איתך ש-X, אבל כדאי גם אולי לשקול לקחת בחשבון את Y", היא תגיד לי אחר כך "ואוו! איך קטלת אותי בשיעור היום! אני לא מאמינה שאמרת דברים כל כך חריפים". בקיצור, סליחה על ההודעה הארוכה והסבוכה, אבל יש איזושהיא דרך לצאת מהסבך הזה?
