אתה צודק, זה טפשי
נבדוק קודם את המקורות שהבאת, ואח"כ אענה לשאלתך שבכותרת ההודעה. Rolling Stone, AMG - הם מקורות אמריקאיים. ה"פרוג" לא הגיע מעולם לארה"ב - זוהי תופעה אירופאית, מסיבות תרבותיות ברורות (או לפחות הן ברורות לי). זוכר מה שכתבתי למעלה בשרשור? בשנות השבעים, המונח "רוק מתקדם" בארה"ב היה כ"כ רחב, שהוא כלל גם להקות נוסח האחים אולמן, שכל קשר בינם לבין פרוג יכול להיות היום מוגדר כ"הזוי". אבל בכירי המבקרים האמריקאים פרשו את המונח אז כך. העדר שיח על "פרוג" בארה"ב, במהלך השנים (הדורות, בעצם), השאיר, מן הסתם, את התפישה הזו על כנה, בחלקים מסויימים. לא אצל כולם, כמובן: המבקר ג'ים דה-רוגטיס (שהוא מבקר אמריקאי נחשב) הוציא לפני מספר חודשים ספר הסוקר את הפסיכדליה וגרורותיה. פרק שלם הוקדש לפלויד - יותר מלכל להקה אחרת. דה-רוגטיס קבע חד משמעית (והוכיח בנקודות) שהפלויד אינם פרוג, תוך שהוא יוצא במפורש כנגד כל שיוך שלהם לסגנון הזה. החוברת של Q/Mojo עליה כתבתי ב"חשדות" לפני כמה ימים, היא בריטית. בשיח הרוק הבריטי ה"פרוג" נחשב לסגנון שולי ומושמץ, מזה שנים רבות - גם כן מסיבות הסטוריות מסויימות. החוברת הנ"ל היא הפעם הראשונה מזה עשרים וכמה שנים שאני רואה דיון מקיף בז'אנר, בעתונות המוסיקה הבריטית בכלל, והפעם הראשונה בתקופה זו שאני רואה איזכור של הפלויד יחד עם הסגנון הזה, בפרט. מהיכרות קרובה של הכתיבה הבריטית על הרוק אני יכולה לומר חד משמעית, שהפלויד לא משוייכים לפרוג ע"י הרוב המוחלט של המבקרים. אפילו לפני פחות משנה, כאשר אותו מו"ל עצמו הוציא חוברת מיוחדת, באותו סגנון, שהוקדשה כולה לפלויד, לא שויכו הפלויד לסגנון ה"פרוג", ונדמה לי שהביטוי "רוק מתקדם" הופיע בכל החוברת במקום אחד בלבד, מתוך מאה (או יותר) עמודים. אפשר להיות ציניים, ולחשוב שהכנסת הפלויד לחוברת החדשה נועד להגדלת מכירות בלבד (שכן האמנים האחרים המוזכרים בחוברת, בפני עצמם, לא יביאו למכירת עותקים רבים מהחוברת), או שאפשר לראות בכך שינוי אמיתי בתפישות הקיימות - אבל על כך אוכל להעיד רק לאחר שאקרא את החוברת האמורה. ככלל, ספרות המתמקדת ב"פרוג" מנכסת את הפלויד אליה, כפי שכל ספרות המתמקדת בסגנון או תקופה, מנסה להכניס מקסימום אמנים תחת מטריה אחת. אבל כאמור, זהו אינו המקור הרלבנטי: מה שכן רלבנטי הוא השיח על המוסיקה: הקונצנזוס, אם תרצה, או דעת הרוב המתקבלים מהדיאלוג התמידי שמתקיים בין דעות כל הכותבים בעלי הראיה הרחבה - כאשר לדעת כותבים החשובים, המשפיעים והמשמעותיים ביניהם יש משקל גדול יותר מאשר לכותבים הזוטרים, מטבע הדברים. כך גם, לפלוידולוגים שיודעים המון על הפלויד ואפילו כתבו ספרים עליהם (למשל, וורנון פיץ' או אנדי מאבט) יש אולי חשיבות בתוך עולם אוהדי הפלויד, אך בהיבט הרחב ביותר של כתיבה על מוסיקה, הם לא יותר מאשר הערת שוליים. כך זה, אגב, בכל תחום שהוא - לא רק רוק, או מוסיקה. כל תחום אקדמי, למשל. ואגב ב', אף אחד מהפלוידולוגים המוכרים לי אינו רואה את הפלויד כלהקת "פרוג" - לא פיץ', לא מאבט ושות' (שכחתי את שמו), לא דייויד פארקר (מחבר Random Precision), לא ניקולס שאפנר (מחבר הביוגרפיה A Saucerful of Secrets). למיטב ידיעתי, גם הביוגרפים האחרים שכתבו ספרים על הפלויד, כגון פטריק האמפריז וקארל דאלאס, לא שייכו את הפלויד לסצינת הפרוג, וזאת אף כי שניהם מבקרי מוסיקה ידועים, אשר היו פעילים בשנות השבעים, והכירו את כל הסצינות המוסיקליות שפעלו אז, על בוריין. והשורה התחתונה: הדעה הרווחת, דעת הרוב, היא שהפלויד אינם להקת "פרוג" נוסח קינג קרימזון או Yes. קיומה של דעה רווחת זו היא עובדה, לא דעה. באשר לדעתך לפיה הם כן להקת פרוג - אתה כמובן זכאי להחזיק בה, ועל כך אין מה להתווכח כלל. וזה עוד לפני שהבאתי את תגובות הפלוידים עצמם, כאשר נשאלו 'האם אתם "פרוג"?.
ערב טוב.