תעזרו לי בבקשה ../images/Emo7.gif
זה התחיל ביום ראשון ואולי עוד הרבה קודם... היא התקשרה בארבע, שאביא לה חומר מבית דפוס בצ'ק פוסט. בשבע הייתי אצלה עם החומר, החלפתי לקצר והתחלתי לעזור במשרד. היה לי ברור שזהו עוד לילה לבן ואם אשאר ללון שם, אלך לישון לבד. אחד התאומים הסריח את הבית בטיגון והיה מנוקר, השני חזר בחצות עם עוד עוינות, חיסל את מים החמים שנותרו ויצא. בקשתי לא לישון שם, חיכיתי עד שיסיימו חבילה שאותה בקשו שאמסור למחרת בעתלית ויצאתי לדרך. ברבע לשבע בבוקר קבעתי עם הבת שאני אוסף אותה לעבודה. בשתיים וחצי טלפון – תגיד הכל בסדר? לא, עניתי אבל נדבר על זה פעם אחרת. לא תגיד. קבלתי היום תזכורת למה עזבתי, עניתי לה והיא ידעה היטב למה... טוב שעשית זאת ענתה, שיש לך עכשיו לאן ללכת אם לא טוב לך כאן. אבל מה לא בסדר, שאלה. את יודעת הילדים... עניתי. אני לא יכולה לעשות עכשיו כלום ענתה אתה יודע שאני מאוד עסוקה וטרודה. נכון, אבל את ביקשת לדבר על כך עניתי. היא סגרה. בשישי, היא התקשרה בעשר בבוקר, אני זקוקה שתנהג עבורי לטפן. בסדר עניתי. נפגשנו בבית דפוס, נסענו לתפן וחזרה. נפרדנו בצ'ק פוסט. היא בקשה שאעשה להם לקניות לשבת, משם נסעתי הביתה, לקחתי סיר עם אוכל מבושל ונסעתי לביתה (כרכור). בחודש וחצי האחרונים אני נוסע לכרכור כמעט כל יום. רק אני... הגעתי, היא כבר ישנה. בערב קמנו, עבדנו, עד מאוחר. למחרת בבוקר המשכנו, עד שבצהריים פרשתי חזרה לביתי. לפני היא עוד אמרה לי שאני חמוד ושהיא אוהבת אותי. שלשום בערב היא הייתה בחיפה ללימודים. הצעתי שתבוא אלי אחרי. לא, יש לי פגישה בערב בבית (עסקים). אתמול, הייתה אמורה להיות עוד פגישה. בערב בתשע וחצי טלפון – בוא אלי. לא, עניתי עכשיו רק התעוררתי ויש לי עוד כמה דברים לעשות. חוץ מזה, מה עם הפגישה שלך? התבטלה. אולי תבואי את הצעתי... אתה משחק איתי ענתה, זה נגמר! ועוד כמה אמירות קשות וסגרה. לא התרגשתי ובכל זאת היה לי רע. סגנון מוכר, הרבה כוחנות. או שאתה עושה מה שאני רוצה או... ואם אני רוצה? (לא ברור לי אם יש דבר כזה המילון שלה). אם לא ההרגשה המזוינת שקבלתי ביום ראשון, הייתי אולי נוסע. אבל זה ישב לי כמו עצם בגרון. גם המרחק, הדלק ותמיד אני, הפריעו לי. עכשיו ה-"זה נגמר" מפריע לי יותר. למה, למה לעזאזל זה מגיע לי?
זה התחיל ביום ראשון ואולי עוד הרבה קודם... היא התקשרה בארבע, שאביא לה חומר מבית דפוס בצ'ק פוסט. בשבע הייתי אצלה עם החומר, החלפתי לקצר והתחלתי לעזור במשרד. היה לי ברור שזהו עוד לילה לבן ואם אשאר ללון שם, אלך לישון לבד. אחד התאומים הסריח את הבית בטיגון והיה מנוקר, השני חזר בחצות עם עוד עוינות, חיסל את מים החמים שנותרו ויצא. בקשתי לא לישון שם, חיכיתי עד שיסיימו חבילה שאותה בקשו שאמסור למחרת בעתלית ויצאתי לדרך. ברבע לשבע בבוקר קבעתי עם הבת שאני אוסף אותה לעבודה. בשתיים וחצי טלפון – תגיד הכל בסדר? לא, עניתי אבל נדבר על זה פעם אחרת. לא תגיד. קבלתי היום תזכורת למה עזבתי, עניתי לה והיא ידעה היטב למה... טוב שעשית זאת ענתה, שיש לך עכשיו לאן ללכת אם לא טוב לך כאן. אבל מה לא בסדר, שאלה. את יודעת הילדים... עניתי. אני לא יכולה לעשות עכשיו כלום ענתה אתה יודע שאני מאוד עסוקה וטרודה. נכון, אבל את ביקשת לדבר על כך עניתי. היא סגרה. בשישי, היא התקשרה בעשר בבוקר, אני זקוקה שתנהג עבורי לטפן. בסדר עניתי. נפגשנו בבית דפוס, נסענו לתפן וחזרה. נפרדנו בצ'ק פוסט. היא בקשה שאעשה להם לקניות לשבת, משם נסעתי הביתה, לקחתי סיר עם אוכל מבושל ונסעתי לביתה (כרכור). בחודש וחצי האחרונים אני נוסע לכרכור כמעט כל יום. רק אני... הגעתי, היא כבר ישנה. בערב קמנו, עבדנו, עד מאוחר. למחרת בבוקר המשכנו, עד שבצהריים פרשתי חזרה לביתי. לפני היא עוד אמרה לי שאני חמוד ושהיא אוהבת אותי. שלשום בערב היא הייתה בחיפה ללימודים. הצעתי שתבוא אלי אחרי. לא, יש לי פגישה בערב בבית (עסקים). אתמול, הייתה אמורה להיות עוד פגישה. בערב בתשע וחצי טלפון – בוא אלי. לא, עניתי עכשיו רק התעוררתי ויש לי עוד כמה דברים לעשות. חוץ מזה, מה עם הפגישה שלך? התבטלה. אולי תבואי את הצעתי... אתה משחק איתי ענתה, זה נגמר! ועוד כמה אמירות קשות וסגרה. לא התרגשתי ובכל זאת היה לי רע. סגנון מוכר, הרבה כוחנות. או שאתה עושה מה שאני רוצה או... ואם אני רוצה? (לא ברור לי אם יש דבר כזה המילון שלה). אם לא ההרגשה המזוינת שקבלתי ביום ראשון, הייתי אולי נוסע. אבל זה ישב לי כמו עצם בגרון. גם המרחק, הדלק ותמיד אני, הפריעו לי. עכשיו ה-"זה נגמר" מפריע לי יותר. למה, למה לעזאזל זה מגיע לי?
