תפקידים במשפחות מורכבות

[joejoe268]

תפקידים במשפחות מורכבות

אשמח אם מישהו מוכן לשתף איך זה אצלו/לה בבית. איך בן/בת הזוג מתפקדים עם הילדים הלא ביולוגיים שלהם, כמה זמן עד שנוצר קשר משמעותי בינהם (אם בכלל), ומהו התפקיד של ההורה הלא ביולוגי מול הילדים.
אני פשוט חיה עם בן זוג מעל שנה ולעיתים נראה לי שיש שני רבדים בבית- אני והילדים, ואני ובן זוגי (ילדיו הביולוגיים מתגוררים כרגע בחו"ל).
עד היום רציתי לתת לכל אחד את הזמן שלו להסתגל למצב- אבל נראה לי שהילדים שלי משלמים על זה מחיר.

 

[מרוניה]

מה זאת אומרת "משלמים מחיר"?

אני שואלת אותך כי אני רואה שלא נוצר שיח סביב הודעתך, אז אולי כך נתקדם הלאה.

 

[joejoe268]

המחיר

הוא שהם מרגישים מחוץ למערכת הזוגית. כאילו הם צריכים להתחלק עם אמא שלהם....אני רואה שצצים קשיים.
עד היום חשבתי שזה קשיי הסתגלות- אבל היום נראה לי שמדובר במשהו אחר- הם פשוט לא פיתחו קשר עם בן זוגי (מדובר בילדים קטנים בגילאי גן).

 

[kisslali]

תאום ציפיות

שאלת איך אצלינו: בן זוגי דיבר בצורה חיובית אבל מהר מאד עבר לדפוסי התנהגות שלא אהבתי ולכן ביקשתי שלא יחנך באופן פעיל. במקרה שלי התפקיד שנראה לי הוא של מבוגר אחראי שמיישם לפי ההגיון שלו את ההחלטות החינוכיות שלי (ההורה הביולוגי). לדוגמא אני מחליטה שהילדים צריכים להיות במיטה בשעה XXXXX וכשהוא בסביבה ואני לא, הוא דואג שהם יכנסו למיטות (גם אם לדעתו הם יכולים להשאר ערים כל הלילה).

נוכחתי במקרים שונים בהם השותף שאינו הורה ביולוגי בוחר לחיות 'במקביל', אני מניחה שזו כוונתך כשאת אומרת 'שני רבדים'. אני מסכימה איתך שהילדים נפגעים מעצם היותם 'לא שייכים' למערכת שכוללת אותך ואותו. כאן אני מגיעה לכותרת: מה אומר זוגך, איך הוא מרגיש, למה הוא מצפה, האם זה פוגש את הציפיות שלך ממנו?

מציעה שיחה נינוחה שבה קודם תדברו על מה כל אחד מכם היה רוצה שיהיה, משם אפשר להגיע למה חסר לטעמך, ואולי גם לטעמו.

בהצלחה, ללי

 

[סולמותוחבלים]

בלבלת אותי ...

כשאת אומרת "תפקידים" במשפחה (ולא דווקא במורכבת) כבר האזניים שלי נעמדות....
כשאת מחברת את זה עם יצירת קשר משמעותי אני נשאר מבולבל ....
כדי שאוכל להתייחס לעניין, היה טוב אם תוכלי לבאר על המודל המשפחתי הכללי שלך ואת המושג "תפקידים" וכיצד הוא קשור, אם בכלל, לפיתוח קשרים בתוך משפחה מסוג כלשהו..

 

[joejoe268]

אולי לא ניסחתי טוב....

המשפחה שלנו מורכבת מבן זוגי- גרוש +שניים שכרגע גרים בחו"ל ויחזרו בקרוב, ואני ושני ילדיי המקסימים.
הבעיה היא שלא נוצר קשר כלשהו בין ילדיי לבן זוגי ונראה לפעמים כאילו יש הפרדה מסויימת בבית. אין אוירה משפחתית. יש אותי עם הילדים ואותי עם בן זוגי. אני הפכתי להיות הציר.
עד היום בן זוגי לא עשה מאמץ ליצור קשר כלשהו עם ילדיי. הוא גם לא מתאמץ שלא יהיה קשר. כאשר כבר כן יש אינטרקציה- הוא נעים וסבלני אליהם. הוא לא נותן להם הרגשה לא טובה או משהו בסגנון...

 

[מרוניה]

אני מבינה. ובכן, המסקנה שלי מהתנסות דומה -

שלעולם שוב לא אכניס אל ביתי אדם שלא נוצר קשר תקין ויפה בינו לבין ילדי, כך שכולנו יכולים להיות ביחד כחטיבה אחת.
מכיוון שכאן כבר יש בן-זוג קיים, מציעה להתייעץ עם איש מקצוע איך לנסות לשפר את המצב, כך שכן ייווצר קשר ביניהם.
לחלופין, אפשר כמובן לא לחיות יחד אלא לגור בשני בתים נפרדים, ולנהל את הזוגיות בנפרד מהילדים (בהנחה שהם הולכים לאביהם חלק מהזמן).
אבל מצב כמו זה שאת מתארת - אני לא הייתי מוכנה שיקרה שוב בביתי. לדעתי, זה הרסני לילדים.

 

[TatyBar]

נכון.

 

[mother cat]

טוב, עכשיו אני מבינה את הבעיה...

אבל זה לא אישוי של תפקידים, אלא של קשר שנוצר. בשביל שיווצר קשר בין בן-זוגך לילדיך צריך להתאמץ שיווצר כזה - בן זוגך צריך להיות פעיל, יוזם, מתעניין, וכו'... קצת קשה להסביר איך לעשות את זה כי זה די עניין רגשי.

מה עמדתו של בן זוגך? טוב לו ככה או שהוא רוצה להיות חלק מחייהם של ילדיך?

אגב, אביהם הביולוגי בתמונה?

 

[joejoe268]

האבא הביולוגי בתמונה

ושוחחתי על כך ע בן זוגי אתמול- הוא עם הקשיים שלו- לא מבין מה המקום שלו ומה תפקידו בחיי הילדים והיה שמח לשנות המצב...חוץ מזה, ילדיו רחוקים ממנו עכשיו וזה מעצים לו את החסרון שלהם.
נחפש איש מקצוע שיעזור לנו- אני חושבת שאם זה לא ישתנה- אולי באמת נאלץ להפריד המגורים...

 

[מרוניה]

במצבים כאלה קורה ש -

בן-הזוג "החורג" מרגיש שהוא "בוגד" בילדיו כשהוא מרשה לעצמו להתקרב נפשית לילדים של בת-זוגו (נכון גם בהיפוך מינים, כמובן).
את אומרת שילדיו אמורים לחזור בקרוב. ייתכן שיחול שיפור כלשהו או תזוזה כלשהי בדינמיקה הזאת כשהם יחזרו. פתאום גם לו יהיו ילדים, והוא לא ירגיש "מיותם" ולא ירגיש "בוגד".
בכל מקרה, התגובה שלו (כפי שתיארת) נשמעת לי טובה, כי הוא לא שולל על הסף ולא מביע התנגדות, אלא מרגיש אובד עצות ולא יודע מה תפקידו, ואף שמח לשנות את המצב. כך שבי זה מעורר אופטימיות.

 

[mother cat]

אני חושבת שאיש מקצוע זה הכוון הנכון

ברגע שאמרת שבן-זוגך מעוניין לשנות את המצב, אז אני מאמינה שתוכלו בעזרת איש מקצוע טוב עם תובנות מתאימות.

שאלתי לגבי האבא הביולוגי כי בעיני זה יותר קשה כשההורה הבילוגי השני כן בתמונה (לא יותר קשה, זאת אומרת יותר קשה להורה החורג למצא את מקומו... כמובן תמיד עדיף ששני ההורים הביולוגיים יהיו אקטיבים בחיי הילד). אצלי - כיוון שבעלי התאלמן מאשתו הראשונה המקום שלי קצת יותר ברור - אני אמא חורגת שמהווה בעצם את הדבר הקרוב ביותר לאמא שיש להם. אם אמם היתה עדיין בחיים אני מניחה שמקומי היה שונה מאד...

 

[אוהבת לצחוק2]

למה צריך להיות קשר?

אענה לך בתור בת שגרה כמעט 10 שנים עם אמא ובן זוגה. צר לי, הוא לא אבא שלי, עבורי הוא אדם זר שנכנס לתוך המשפחה. כבר שנים שאני לא גרה בבית, ואמא שלי בזוגיות הזאת הרבה שנים ובן זוגה נשאר עבורי אדם זר. בחיים לא התעניין בי, גם לא בגיל הצעיר, וכך גם אני. כאשר הוא היה מאושפז, לא באתי לבקר אותו, וגם בימי הולדת אני לא נוטה לברך וגם לא מתנות.
באירועים אין לי ברירה, חייבת להזמינו, כי הוא בן זוגה של אמא, לא מעבר לזה.

 

[מרוניה]

בעיני, זה עצוב מאוד,

במיוחד כשמדובר בילדים קטנים, אבל גם כשמדובר בילדים קצת יותר גדולים שגרים בבית.
אולי זה עוד סביר אם מדובר בילדים שכבר לא גרים בבית, אבל גם אז - איזה מין ביקור זה אצל אימא כשיש שם אדם זר? איזו מין משפחתיות זאת? בעייתי, בעיני.
לשמחתי, יצא לי להתנסות בשני המקרים, כשבמקרה הראשון בן-הזוג שלי לא הצליח ליצור קשר עם בתי, ובמקרה שני היה בן-זוג שכן הצליח וישר היתה חיבה הדדית, וברור לי שאם הקשר ביני לבין "המקרה השני" היה עולה יפה - זה היה מעולה. ואילו במקרה הראשון - סיוט מוחלט לכל הצדדים, כולל פגיעה ביחסים ביני לבין בתי ופגיעה בתחושת הרווחה של בתי בבית שלה.

 

[אוהבת לצחוק2]

מען

האמת אני לא רואה זאת כמשפחתיות וגם לא זקוקה. לאמא שלי באה פעם ב, אבל זה ממש לא קשור לבן זוגה, אלא לנסיבות אחרות.

 

[מרוניה]

או-קי, אם מוותרים על משפחתיות -

אז בכלל אין על מה לדבר. ברור שאנחנו דנים כאן במצב שנראה לנו שראוי לשאוף אליו, כלומר, שיש תחושה של משפחתיות, שבאים לאימא בכיף וכדומה. אחרת השואלת לא היתה פותחת את השרשור הזה, כי מה אכפת לה מהילדים שלה, ומה אכפת לה ממשפחתיות...

 

[אוהבת לצחוק2]

יש הבדל קטן

בין אהבה לילדים לבין החיים פרטיים של האם. אדם זר שאנו אבא שנכנס לתוך המשפחה בחיים לא יתפוס את מקומו של האב.

 

[מרוניה]

לא מדובר על תפיסת מקום האב

(כאשר יש אב). אבל כשבן-אדם גר עם המשפחה בבית, הם צריכים להיות משפחה. לא אוסף של אנשים. ובן-הזוג של האם חייב לפתח יחסים יפים וחמים עם הילדים שלה. הוא לא יכול להישאר אדם זר, כי יש לזה השלכות לא טובות על כל היחסים בין בני הבית.

 

[kisslali]

יש רצוי ויש מצוי

לדעתי כולנו היינו רוצים לתת לילדים שלנו משפחה ותחושה של משפחתיות, גם בפרק ב'. לא תמיד זה מצליח אבל זה לא אומר שצריך להשלים עם מצבים בהם ילד חי בבית עם אדם שאינו מתייחס אליו כבן משפחה.

תיארתי איך אצלינו זה היה קשה, היו ויש עדיין לא מעט מתחים סביב התפקיד והתפקוד של זוגי, אבל מעולם לא ניסינו, לא אני ולא הוא לחיות כזוג בנפרד מהחיים שלי כאם לילדי, באותו בית.

מנסה להגיד שלפעמים זה חורק אבל זה לא אומר שלא רוצים ומתאמצים שזה יצליח, שמוותרים ולא עובדים על זה.

אני לגמרי לא מסכימה עם האמירה ש:.."אדם זר שאנו אבא שנכנס לתוך המשפחה בחיים לא יתפוס את מקומו של האב". אני מסכימה שזו לא המטרה (לתפוס מקום של אב) אבל אני חושבת שזה בהחלט יכול לקרות כאשר האב בוחר להעלם (ולפעמים זה קורה).

נראה לי שהאופן בו את מציגה את הדברים משקף את חומרת הפגיעה במקרה שחיים בבית בו יש בן זוג ואמא, וילדה ואמא בנפרד.

ללי

 

[מרוניה]

אני מניחה שהתכוונת לומר זאת ל"אוהבת לצחוק",

ורק בטעות זה שורשר אלי. כי אני מסכימה איתך במאה אחוז.