פרק 9
גורי-שפיץ היה מאושר, כבכל בוקר, בקומו היה רואה את הכוכבים מחלונו המסורג ונהנה עד מאוד מזיוום הבהיר, הוא ביקש מהאוכלומטיקון שני פירות גוירה ושמח לקבל קפה קומרטי קר ומר. מעט פתיתים פריכים במים לבנים גם הם שימחו אותו. בכל בוקר היו עושים עליו כל מיני ניסויים מדגדגים והוא היה מתענג עליהם, בחיוך רחב. לפעמים, בשעות חשוכות, בהיותו לבדו, היה נזכר בחבריו הטובים ובעולמו האהוב ובזאת שככל הנראה הוא לא יראה איש מהם לעולם. המחשבות הללו שמחו אותו. ינא-עשר היה מיואש. לא רק שפלישתו הראשונה כמפקד צי, נכשלה קלות, גם השבוי שלו היה חסר כל ערך. היצור היה טיפש מושלם, אשר הסתובב כל היום עם חיוך אווילי על שפתיו וכל הניסויים עליו לא העלו שום דבר מעניין. והנורא מכל, הוא כבר הספיק לדווח לקיסרית הקומרטית על הישגו בלכידת השבוי, כך שאינו יכול אפילו לזרוק אותו לחלל כפי שרצה. כן, ינא-עשר היה מיואש. "קפטן" הצדיע לו חייל אומלל, "אנו עוברים עתה במערכת השמשות - גוזמן-3" "אני יודע את זה טיפש" צעק עליו, ובצדק. עשר היה נערץ על פיקודיו, הוא תמיד ידע היכן הוא נמצא, גם כאשר לא ידע זאת. ינא-עשר נחשב לקומרט מרשים, גובהו היה למעלה משלושה מטרים, בגופו שולט בגוון הכחול המלכותי, עינו בהקה בצבעה הזהוב, וכל כולו אומר סמכותיות. נשותיו של ינא-עשר היו אזרחיות מכובדות בספינת החלל, ואפילו משרתותיהן האדמדמות משהו זכו ביחס של כבוד. אכן הוא היה נערץ בספינתו, ואיש כבר לא זכר את שלושת הקומרטים אשר לא חיבבו וכיבדו אותו. הם כבר מזמן זכו והפכו ללוויינים של כוכב נידח. גורי-שפיץ שמח לראות את ינא-עשר, הוא חיבב אותו. גורי-שפיץ חיבב את כולם. אותו בוקר החליט קפטן עשר לבדוק האם גורי-שפיץ יכול להתקיים ללא אחת מידיו, והוא שמח להיוותר עם שתי ידיים בלבד. הוא כבר שכח שלכל הקפריוצ'ים יש שלוש ידיים, וזה שימח אותו. "קפטן", הגיע למעבדה חייל נרגש, "ליד הכוכב השלישי, חונה ספינת חלל קומרטית בלתי מזוהה"... "אני יודע את זה" שיקר ינא-עשר וזכה להערכת החייל. "אנא חייל חביב, קשר אותי עם מפקד הספינה" מטבח הדארקנדל היה מצוייד במכשירים המתוחכמים ביותר, שהיו מסוגלים להכין כל מאכל בשניות ובלי מגע יד אדם (או קומרט), וגם במכשירים הפרימיטיביים ביותר, כמו מחבת או מזלג. מטבח הדארקנדל היה מצויד גם במסכי וידאו, שדרכם נראתה מישל בסינר הטבחים המאולתר שלה, בצורה מגוחכת למדי. למרות הצחוק שתקף אותם הבינו אנשי הצוות של ינא-עשר, כי אין מדובר בקומרט העומד מולם כי אם ביצור אנושי נחות, יצור שמקומו לא יתכן בספינה מכובדת שכזו. בספינתם לא היו יצורים אנושיים, ולכן הועברה אליה מישל בהחלקה אטומית. ועכשיו יש בספינתם יצור אנושי (וצריך לחשוב למה בעצם הם צריכים את הצרה הזאת). לשכן אותה בחדר קומרטי מכובד לא בא בחשבון והנערה הועברה לחדרו של גורי-שפיץ. היא החליטה להשתלט על המיטה היחידה, והקפריוץ' שמח לישון על הרצפה. היא התיישבה מול המסוף והרהרה, זה שנים רבות מאז הכיבוש הקומרטי ומעולם לא קרה לה, שלא יהיה לה על מה לחשוב. היא נשענה על משענת הכסא החביב וברעש הוא קרס והיא איתו, נו צרות באות בשלשות - גם עקב הנעל שלה נשבר, וכתמיד אחרי הצרה השלישית כאשר אתה כבר בטוח שכל דבר רע כבר לא יעונה לך - מגיעה הצרה הרביעית! בשכבה על המיטה הקרה נזכרה בגעגועים באהובה ובעברה... היא ישבה על מיטתה ברגליים משוכלות וקראה ספר, בעצם זה רק נראה כאילו היא קראה אך הספר היה הפוך וקצת קשה לקרוא בצורה כזאת. פתאום התנערה וכל קורי העכביש נקרעו ועפו לכל עבר "כמה זמן ישבתי כך?", "אלכס ודאי כבר מחכה לי ואני יושבת וחושבת כבר שעתיים איך לומר לו שאני רוצה לטוס עמו לחלל", מישל ואלכס היו זוג קבוע כבר שנים אך רק עכשיו הרגישה עצמה בשלה ליחסים רציניים. היא מיהרה לסרק את שערה האדמוני זרקה על עצמה ג'ינס, טריקו, מעט בושם "איזמרגד חצות" האהוב על חברה, ויצאה לדרך. ט ר א ח... התנפץ לידה פסנתר ענק שנפל מקומה שלישית ובנס לא פגע בה, היא קפצה בבהלה ונתקלה באדם עיוור ושברה את מקלו. למרות כל זאת מיהרה להתנצל ופרחה לדרכה. בעוברה את הכביש לא נזהרה ומכונית עצרה בחריקה, המכונית שמאחוריה שלא הספיקה לעצור התנגשה בה בחוזקה והעיפה אותה אל חלון ראווה של חנות תכשיטים שהתנפץ לרסיסים "חבל דווקא הייתה חנות נחמדה", הייתה זו אותה חנות שבה קנה לה אלכס טבעת זהב רק לפני יומיים כנראה ששוב לא יקנה לה דבר בחנות זו. היא המשיכה ללכת וכמעט נפלה כאשר נתקלה בכלב שמן שעבר במקום, היא בעטה בו בכוח וניקתה את הדם מנעליה בממחטתה הפרחונית. בדרכה נכנסה לחנות למכשירי כתיבה וקנתה מכשיר כתיבה. בצאתה נתקלה באיש גבוה שסחב ערמות עיתונים, העיתונים התעופפו לכל עבר אך לאיש לא קרה מאומה. סוף סוף הגיעה לבית חברה. הוא פתח לה את הדלת והכניסה: "מה העניינים" שאל, "קרה לך משהו מעניין היום?", "לא מה פתאום איזה דבר מעניין יכול להיות בעיר הזאת?", "בכל אופן" אמרה "לפני שתשאל את השאלה החשובה, התשובה היא חיובית החלטתי שהחלל יכול רק להועיל ליחסינו וממילא נמאס לי לחיות תחת כיבוש וזה מעבר לשליטתי". ואז התמוטטה הדירה יחד עם יתר הבית כתוצאה מיריות אקראיות של קומרט משועמם. כאשר הצליחה מישל לצאת מההריסות הפטירה: "עכשיו צריכה לבוא רק הצרה הרביעית..." כל זה קרה לפני שלוש שנים והזיכרונות, שהופקו יפה כל כך על ידי המחולל התלת ממדי של מחשב הדארקנדל נראו ישנים וחסרי חשיבות, אך היא ידעה כי החלטה זו הצילה את חייה ואהבתה אליו רק גברה. הקומרטים היו ידועים בדרכי העינוי המתוחכמות שלהם. הם היו ידועים בדברים רבים, בכל זאת, הם היו כובשים בעלי שם במרחב הגלאקטי. היא מצאה את עצמה (למעשה מצאו אותה), בחדר אשר מרחביו היו שווים לגודלו של הקניון הגדול בארצות-הברית (ז"ל). בחדר היה דבר אחד בלבד - שולחן מתכתי אליו הייתה קשורה, גופה החשוף נראה מבעד כיסוי שקוף מחומר בלתי מוכר, והיא לא חשה דבר. היא נוכחה כי איננה מסוגלת לזוז, אך בכל זאת היא הזיזה את ראשה וראתה, שלידה יושב קומרט, על ראשו המכוער כובע מלחים שחור, ובידו הימנית אחז שליפפ קטן וחסר אונים והחל לאוכלו. הקומרטים לא נהגו להשתמש בפיהם למטרת אכילה. יתכן כי הם היו זקוקים לפיהם למטרה זאת, אך מאחר ולא היה להם - אכלו בצורה שונה במקצת. את השליפפ, כך ראתה, הכניס השומר הישר לתוך בטנו דרך פתח מרוכסן, אשר פתח במיוחד. באותה הזדמנות הוציא משם את שרידי העוגנמות, שאכל אותו בוקר. שיטה יעילה הרהרה. הקומרטים טענו שהם מעונינים לדעת מי היא ומה היא עושה כאן וכמובן מי עוד נמצא בסביבה אך היא ידעה כי יהיו מעונינים יותר בתוצאות המעולות שהגיעה עליהם בהכנת רוטב הפסטה שלה. "אני מכנה מאכל תאווה זה - ספגטי ברוטב סערה (סטורם בלעז)" ינא-עשר היה מאושר, סוף סוף הוא מקבל שיתוף פעולה; "לא שאלתי על אוכל, שאלתי..." הצעקה שנשמעה במוחה, כמעט הושמעה בקול. "אני מתחילה את הרוטב על בסיס עגבניות ואורגנו..." "מה את עושה כאן?" "להם אני מוסיפה רסק שליפפ טרי, מהקטנים, אתה יודע..." "תפסיקי לדבר על אוכל, עוד לא אכלתי ארוחת בוקר!!!" "מר עשר, אולי אתה מעוניין שאכין לך קצת פסטה סערה, זה נפלא" ינא-עשר פער את עינו לצעקה... "למה לא בעצם, אני באמת רעב" נרגע. _ _ _ "אין איש בספינה" "אתה בטוח בזה?" "בודאי שאני בטוח, אני מחשב חכם" "א.ש.ר., היכן היא?" "מי?" "מישל, אדיוט!" "מישל אדיוטית, אומרים בעברית" "אררררר" "מקומה הנוכחי של מישל סטורם הינו בספינת החלל הקומרטית הסמוכה לדארקנדל" "???" "לחזור על דברי?" "לא" אלכס ינסן הילך שוב ושוב, דילג לגובה, תוך ניצול כוח המשיכה הנמוך, וסיים בסאלטה מרשימה. הוא היה מודאג עד מאוד, ארוסתו הייתה בידי האויב ולא ניתן היה לדעת מה עלה בגורלה. הוא נזכר בשערותיה האדמוניות וליטף את הדובי שלו בדכדוך.
אני כן בסדר, התכונתי לסיפור "הכללים שהופרו" שפורסם באספמיה. גם שם יש ריבוי של הפרות חוקים, רק ששם מודגש שזה נעשה במכוון, תוך הסבר של הטעיויות. ניתן לתת לזה לינק? אני חושבת שזה יוכל לעזור לא מעט ל קופירונג.