תקופת הנעורים שלכם. איך היה?

[להבה ירוקה]

תקופת הנעורים שלכם. איך היה?

העננים סוף סוף מתבהרים סביב התקופה ההיא, אצלי. תקופה שהלכה וקיבלה צבע ורוד אידאלי ככל שהזמן עבר, וחלקים ממנה נשכחו ונארזו בתוך קופסא. אני רוצה לפתוח את הנושא הזה עם כולם. איזה מין נער/ה הייתם? מקובלים חברתית? אהבתם או לא אהבתם את צורתכם החיצונית? את התכונות שלכם? איך התנהגתם מול חברים שלכם? עד כמה חזקים הקשרים שהיו לכם- האם נשארו? מה עולה לכם בראש כשאתם נזכרים בתקופה ההיא, שאצל רובנו, לא הייתה כ"כ מזמן, אבל הצבא וכל מה שבא אח"כ השאיר ענן אבק מערפל. (ואם מי שקורא הוא לפני גיוס- אתם מוזמנים לספר, איך זה אצלכם עכשיו).

 

[BellA עלמה]

נעורים

זה היה די מזמן אבל כשאני חושבת על זה הייתי נערה ביישנית , מופנמת ושקטה. אהבתי את החיצוניות שלי? אממ ממש לא תקופה מבולבלת ולא נוטה לחשוב אליה יותר מידי לגבי חברויות, החברים הכי טובים שלי (עדיין ) הם מהתקופה ההיא. אילה הם חברים בלב ובנפש

 

[BellA עלמה]

אצלי זה היה שונה

מכוון שאת שנות הילדות+ הנעורים לא הייתי בארץ. לא היה לי קל אבל למדתי המון מהשנים האלה ככה שלא הייתי משנה כלום.

 

[לקשמי]

נעורים

רוב שנות הנעורים שלי לא היו יפות במיוחד, בלשון המעטה. הייתי מאוד מופנמת וסגורה, כך שלא היו לי חברים. אני זוכרת שבחטיבה את ההפסקות העברתי בספריה, קראתי ספרים וכו'. הספרנית כבר הכירה אותי ונתנה לי תמיד את המפתח לספריה, שאוכל לשבת שם גם בשעות שהספריה סגורה לתלמידים. לא כל כך התייחסתי למראה החיצוני אז גם לא נראיתי טוב, אבל לא היה אכפת לי. אבל זה רק בגלל שאף פעם לא ייחסתי למראה החיצוני חשיבות, תמיד זה נראה לי רק קליפה חיצונית שלא מעידה שום דבר על האדם שמאחוריה. מה שכן אהבתי זה את התקופה שהייתי בתנועת נוער, הפעילויות שהיו בה ובעיקר הטיולים. התקופה היותר יפה שלי בנעורים היתה גילאי 17-18, בתיכון לא הייתי ממש מקובלת אבל היו לי את החברים שלי גם בבית ספר וגם מחוץ לבית ספר ושמחתי על כך. זאת כאמור היתה תקופה יפה של הרבה בילויים, חברה (החברים שהיו לי) ו...נעורים.

לתקופה הזאת אני מתגעגעת.

 

[להבה ירוקה]

חשבת פעם למה לא היית מקובלת?

ומה מהעניין הזה עשה לך עד היום? תקופת הנעורים שלי הייתה כ"כ ורודה. בגיל 16 הכרתי כמה חברים שהיו חלום שהתגשם, אבל חוסר הבטחון שלי גרם להם להתייחס אליי מאד לא בכבוד, ואני הבלגתי על כך. ופתאום אני מגלה כמה מהדברים האלה משפיע עליי עד היום. כאילו שבחלק מהקשרים שאני מחפשת היום- אני מחפשת עדיין אחרי אותו יחס. לגמרי בתת מודע. רק עכשיו חיברתי את זה לעבר שלי. עד היום זה היה בסימן שאלה.

 

[במסע שלא נגמר]

הנעורים שלי...

היו תקופה של חוסר ביטחון נוראי. בקשר לחיצוניות בעיקר ונטיתי לקשר כל דבר שהשתבש לו כקשור לעודף המשקל... הייתי מאוד מוחצנת כדי לחפות על חוסר הביטחון... לא היו לי "חבר'ה" אבל היו כמה חברות קרובות ומאז חלק מהן נשארו חברותיי הטובות עד היום. התנהגתי כסנובית אבל הרגשתי נחותה ושונה. הייתי משנה המון אם הייתי יכולה. אני מרגישה שהתקופה הזאת עיצבה חלק גדול ממי שאני היום והלוואי הייתי מלמדת את עצמי דברים אחרים בעיקר ביחס לחברה סביבי ולחיברות... חלק מהשריטות שלי כיום עדיין נובעות מאז ומשמשות כר נרחב לעבודה עם הפסיכולוגית שלי...

 

[להבה ירוקה]

מה את מרגישה שזה עיצב בך?

כלומר, איך המוחצנות, או הסנוביות שחיפתה על רגש נחיתות, מתבטאים כיום? אני בטוחה שהיום זה יותר...מלוטש, או עדין, אם לנסח את זה כך. אני מרגישה שאת היחס שנתנו לי אז, אני עושה לעצמי כיום, בלי אנשים חיצוניים.

 

[אופירA]

אחת התקופות המזעזעות בחיי

למרות שקשה לי לבחור את התקופה המזעזעת יותר מבין התקופות. הייתי ילדה מנודה חברתית, ומוקד ללעג ולקלס בנעוריי. נערה מוכשרת בכל התחומים - עם המון שנאה ולעג וכיעור מסביב. ייסורי גיהנום. השנאה רדפה אותי הביתה, ויצאה איתי משם במעגל קסמים נורא. ברחתי לנישואין. וברחתי מהנישואין, שהיו העתק של הבית והחברה: ביקורת והשפלות. נפלתי להפרעת אכילה קשה - וראיתי את המוות. אבל לאורך כל הדרך, עברתי טיפולים פסיכולוגיים שעשו נפלאות: קודם כל, שיפרו את מצבי החברתי לאין ערוך, עד שבתהליך ארוך הפכתי דמות מקובלת ודומיננטית בחברה, אהודה ונאהבת! דבר שני - חיברו אותי לעצמי: לערך עצמי, לאמון בעצמי ולפיתוח יכולות אישיות. היום אני חופשיה בנפשי כמעט לחלוטין, ומאושרת.

 

[להבה ירוקה]

להשתחרר.

זה ממש כמו לפתח שיח אחר בתוך הראש (והלב). להחליף את כל המילים, בדיוק בהפוכות להן. זה מאד מחזק אותי לקרוא את מה שכתבת.

 

[liza26]

הייתי "מוזרה"

לא יכולה להגדיר מקובלות חברתית כי הייתי מאלה שעוזרת לכולם וקשובה לכולם הייתי חרשנית- אין ספק כי ממש אהבתי ללמוד לא הייתי מתלבשת באופן ייחודי הייתי גם דיי שמנמונת הייתי מכורה ל- REM

היו לי קומץ חברים קטן- רובם לא מבית הספר בעיניי נחשבתי ל"מוזרה"

 

[opalit]

גם אני הייתי שונה

וזו לא היתה תקופה יפה, אפילו בכלל לא. אבל הכי כואב לי שלא נשארו לי חברים מאז, למרות שלא היו הרבה אבל היו 2 שהיו כמו אחיות ולא נשארנו בקשר. עברו שנים ועדיין יש טעם מתוק מהתקופה איתן, באמת שכואב.

 

[להבה ירוקה]

ולמה הקשר התנתק לפי דעתך?

 

[opalit]

רבנו..

במהלך שירותנו בצבא, והשתננו כולנו אז גם לא היה טעם לנסות ולשחזר את הקשר כי נהיינו שונות. הן ביניהן נשארו בקשר, זוכרת אותן לטובה

 

[להבה ירוקה]

אני רוצה לחדד את הדיון ../images/Emo41.gif

בעצם אולי מה שאני שואלת הוא - אילו דפוסי התנהגות יצרתם בזמן הנעורים, שנסחבו ונשארו איתכם עד היום? אני אתן דוגמא אישית שלי, שאיתה אני מתמודדת בחודשים האחרונים. היחס שמגיע לי מבחורים. אם בגיל הנעורים לא הייתה לי בעיה להיות "האישה השנייה", והעניין הזה נמשך עד לשנה שעברה בעצם, וכלל הרבה השלכות שמדברות על כך שלא מגיע לי יחס הולם, לא מגיע לי לתפוס מקום אמיתי וכו' - אז היום אני מבינה שכן מגיע לי. ומערכות היחסים האחרונות (או לפחות הנסיונות הקצרים שהיו) התחילו להראות את זה, אבל די בקטן. לא חשוב. העיקר שיש התחלה. אז זו הדוגמא שלי. ושלכם?

 

[osmolit2]

איך שאני רואה את זה...

בתקופת הנעורים שלי התעצבו בי כל הפאקים שאני מתמודדת איתם היום- עם חלקם בהצלחה ועם חלקם לא. את הגדילה המשמעותית שלי עשיתי לדעתי מהצבא ואילך, ואני ממשיכה... לא הייתי מקובלת חברתית, הייתי שקטה, סגורה, ביישנית- וזה משהו שאחרי הרבה מאמצים אני יכולה לסמן עליו

... אני מוקפת חברים, עדיין קצת ביישנית אבל לא במידה שחוסמת אותי. מול חברים שלי התנהגתי כמו שחשבתי שהם רוצים שאתנהג, והיום אני מתנהגת כמו שאני רוצה להתנהג, וגם פה אני מסמנת

. את התכונות שלי לא אהבתי, עכשיו אני קצת יותר מקבלת את עצמי, אבל מוקדם מדי בשביל לסמן

. הקשרים שלי- חלקם נשארו, חלקם לא. יש לי חברות ילדות, ויש חברים שפשוט כ"א המשיך לדרכו. האופי של הקשרים שלי עכשיו הוא מאד שונה, עכשיו יש יותר עומק, יותר תוכן, יותר אמת. וגם יותר כיף. "האם אהבתם את צורתכם החיצונית?"- לא ועדיין לא. בתקופת הנעורים נוצרו בי מחסומים, פחדים מקרבה ומאינטימיות, קצת בשל היחסים שהיו בבית, וקצת בגלל דברים אחרים. עכשיו רואים את התוצאות של זה באופי הקשרים שאני מפתחת, כאלה שאין בהם מצב לאהבה, כאלה שנפגעים בהם, כאלה שאומרים "לא אכפת לי שאתה שוכב עם אחרות, אני לא רוצה להיות היחידה שלך, לא מגיע לי". אפשר להגיד שעוד יש עבודה בנושא... וואו, כמה לחשוב זה עשה לי, ואני יכולה להמשיך, אבל אני אסתפק בסיכום: נכון שפתחתי בזה שהנעורים הכניסו בי את הפאקים שאני פותרת היום, אבל הכל חלק ממני, והכל גרם לי ללכת במסלול החיים שלי, בדרך שהיא שלי ועשתה אותי אני. מקבלת הכל. נ.ב א] לא הרחבתי על המשפחה והשפעתה כי זה הכי רגיש לי. ב] נקודת חיים משמעותית שעיצבה אותי- בצבא רצו להעיף אותי על 21, ואני נלחמתי, אלוהים יודע מאיפה שאבתי את הכוחות למלחמה שעשיתי (כנראה שאבתי אותם מתוכי... כל הכבוד לי) וסיימתי עם 97. פרק זמן ששינה אותי לנצח.

 

[להבה ירוקה]

אוהבת את ה../images/Emo127.gif ים שלך.

זו דרך נהדרת להתקדם ולצמוח. אני מזדהה עם המון ממה שאת כותבת. במיוחד עם: מול חברים שלי התנהגתי כמו שחשבתי שהם רוצים שאתנהג, והיום אני מתנהגת כמו שאני רוצה להתנהג. פעם כ"כ ניסיתי לרצות את החברים שלי, ולא הבנתי שזה בדיוק מה שהם לא רוצים. הם רוצים מישהו עם אישיות מולם. אני מבינה שעדיין מבחינת אינטימיות, את פגועה וקשה לך ליצור משהו "חדש" ונקי - שבא מתוך מקום שאומר: מגיע לי. מה את חושבת שישנה את זה? או - איך משנים כזה דבר? איפה מתחילים, לפי דעתך? (הרי גם רומא לא נבנתה ביום אחד, ולפי התהליך וכל ה

, נראה שאת סובלנית מאד וזה חשוב).

 

[osmolit2]

שאלה קשה

אבל חשובה. קשה לי לחשוב איך מתחילים, כי גם על הדברים שסימנתי עליהם

- אני לא יכולה לשים את האצבע על נקודת המפנה... זה תהליך, ולסובלנות שלי באמת יש חלק חשוב בעניין. אני חושבת שהצעד הראשון שיביא לסיכוי למערכת יחסים בריאה- היא ללמוד לאהוב ולקבל את עצמי. זה נשמע כמו קלישאה, אבל אני מאמינה שזה נכון. ואם אני קצת יותר אוהב את עצמי- אני פחות אתבייש לחשוף, אני ארגיש יותר ראויה להיכנס לקשר עם סיכוי טוב. הרבה קשור באמון, ויש לי בעיה לתת אמון בגלל כוויות מהעבר. אז גם אומץ קשור בזה- לקחת סיכון כדי לקבל סיכוי. אז איפה מתחילים? אני מרגישה שכבר התחלתי. אפילו בלי לסמן לעצמי נקודת התחלה. פשוט מתוך התנהלות יותר מודעת בחיים.

 

[ניאו30]

"ללמוד לאהוב ולקבל את עצמי" ../images/Emo45.gif

מסתבר שגם קלישאות יכולות להיות נכונות,לפחות לפי האמונה שלי כיום.זו סוגיה שממש נמצאת אצלי במחשבות כל הזמן בימים אלה-מצד אחד הרצון בחברים (וגם בת זוג) שכל כך חזק אצלי,ומצד שני ההבנה שצריך להגיע לרצון בקשרים האלו ממקום שלם יותר עם עצמנו,של קבלה ואהבה עצמית.כרגע,אני במין חוסר החלטה מסויים,ולכן אני מנסה לעבור אותם במקביל-לחפש את האהבה בכל מיני מקומות,גם אצלי,גם באנשים אחרים וגם מצד אנשים אחרים.מודעות היא ללא ספק מילת המפתח!

 

[להבה ירוקה]

מה זאת אומרת חוסר החלטה מסויים?

 

[ניאו30]

חוסר החלטה מסויים....

בימים/שבועות/חודשים אחרונים אני עושה דברים כדי להכיר אנשים חדשים,גם בכייון של קשר רומנטי,אבל גם כקשר חברי רגיל וטהור,וכל פעם שאני עושה את זה אני מקדיש לכך המון זמן ואנרגיה,ויש לי כל הזמן מחשבות כאילו זה בא על חשבון העבודה הפנימית שלי עם עצמי,התקדמות גדולה יותר לכיוון של קבלה עצמית,שאולי הייתי מגיע אליה מהר יותר אם לא הייתי כל כך אובססיבי לפעמים בצורך שלי לחפש אהבה מצד אנשים אחרים,וקשר-שייכות איתם באופן כללי.אז היו בי,אפילו בימים האחרונים,לנטוש לגמרי את כל החיפוש הזה,לא יודע חיפוש אחרי מה-אהבה,חברים,אנשים בכלל,קבלה וכו'.רציתי פשוט להתמסר לעבודה עצמית שלא תכלול בכלל נסיון למצוא וליצור קשרים חברתים כאלו, לעבור טיפולים/סדנאות,לקרוא ספרים וכדומה.כרגע אני מנסה לשלב בין השתיים,כלומר גם לחפש אהבה בחוץ וגם בפנים,אבל יש לי כל הזמן מחשבות שאני צריך להתמקד רק בפנים.מקווה שהבהרתי את עצמי...