חתול השיממון
New member
תראו מה אני עושה במקום ללמוד!
כותבת על פגיעה עצמית!
בעקבות הגיגיה של קרן אור חשוכה על נושא מלבב זה, שהזכירו לי את הספר הראשון שכתבתי אי פעם (או לפחות דמיינתי שכתבתי - בראש הוא קיים במלואו, במציאות נכתבו 4 פרקים ואז הלכו לשחות עם הדגים יחד עם ההארדיסק שלי) - אה, משפט ארוך מדי, על מה דיברתי?
הספר. ספר מתפלש בבריכות של דם ודמעות צער, שלמרבה הפסיכיות היה הדבר הראשון שממש חשבתי להעלות על הכתב אי פעם.
אז הוא, וגם זה שהפורום די נכנס למצב קטטוני אחרי הפרסומים האחרונים של וולדי וגלורי, דחפו אותי להחלטה שאם כבר תקפה אותי המוזה ונעצה את חרבה באכזריות בציוניי העתידיים, מן הראוי שלפחות אחלוק איתכם את פירותיה.
ובכן:
זה קטע מאיזור פרק 3-5 ככה? מתרחש ב, אה, (לומר בית-משוגעים זה לא פוליטיקלי קורקט) בית-חולים פסיכיאטרי. כן.
הגיבורות שלי הן רוז ודון, בנות 13 ו-12 בהתאמה. רוז די חדשה בבית החולים, דון די ותיקה (נכנסת ויוצאת - אתם יודעים איך זה במקומות האלה, או בעצם אני ממש מקווה שלא
), שתיהן עם היסטוריה של אובדנות ופגיעה עצמית. בשלב הזה רוז די שונאת את דון כי יש לה נטיה לסנוביות ודרמה-קוויניות והיא נאלצת לחלוק איתה חדר, וגם כי בשלב הזה היא די שונאת את כולם (אבל כמובן שבסוף הן יעשו חברות ובלה בלה ואז יקרה משהו עצוב וכל קוראיי הנאמנים - שגם הם קיימים רק בראש שלי - יבכו נורא).
כל המשפחה של רוז נהרגה בתאונה (מה שעשוי להסביר את העליזות שלה), הסיפור של דון ארוך ולא רלוונטי לקטע.
הקטע מצורף בקובץ - יש בו הרבה הדגשות וכתבים נטויים שהיה לוקח לי זמן להעביר לתפוזבל (וכן, הם הכרחיים), אני מקווה שזה לא יפריע להרבה אנשים.
כל הערה מרושעת תתקבל בברכה, חוץ משתי ההערות הבאות שיתקבלו בבעיטה:
1. למה השמות שלהן לא ישראלים/זה לא מתרחש בארץ?
2. למה הווה ולא עבר?
תשובתי על שתי אלו היא go fuck yourself (בזמן הווה ובסקנדינביה, חה).
סתם. אני ממש אשמח לביקורות (סנופקין, אני מקווה שאתה חי).
נ.ב
אני מודעת לזה שההסבר של דון על קנדידה סיסטמית רחוק מלהיות מדויק מדעית. פשוט לא חשבתי שזה יהיה אמין במיוחד אם ילדה בת 12 תגיד "זו פטריה אנדוגנית שעלולה להתפשט לדם באנשים מדוכאי חיסון" גם אם היא קראה על זה בויקי, אז פישטתי את זה לרמה שבה הנחתי שילדה בת 12 מבינה את העניין. אם אתם עדיין חושבים שזה בעייתי - תגידו כמובן
כותבת על פגיעה עצמית!
בעקבות הגיגיה של קרן אור חשוכה על נושא מלבב זה, שהזכירו לי את הספר הראשון שכתבתי אי פעם (או לפחות דמיינתי שכתבתי - בראש הוא קיים במלואו, במציאות נכתבו 4 פרקים ואז הלכו לשחות עם הדגים יחד עם ההארדיסק שלי) - אה, משפט ארוך מדי, על מה דיברתי?
הספר. ספר מתפלש בבריכות של דם ודמעות צער, שלמרבה הפסיכיות היה הדבר הראשון שממש חשבתי להעלות על הכתב אי פעם.
אז הוא, וגם זה שהפורום די נכנס למצב קטטוני אחרי הפרסומים האחרונים של וולדי וגלורי, דחפו אותי להחלטה שאם כבר תקפה אותי המוזה ונעצה את חרבה באכזריות בציוניי העתידיים, מן הראוי שלפחות אחלוק איתכם את פירותיה.
ובכן:
זה קטע מאיזור פרק 3-5 ככה? מתרחש ב, אה, (לומר בית-משוגעים זה לא פוליטיקלי קורקט) בית-חולים פסיכיאטרי. כן.
הגיבורות שלי הן רוז ודון, בנות 13 ו-12 בהתאמה. רוז די חדשה בבית החולים, דון די ותיקה (נכנסת ויוצאת - אתם יודעים איך זה במקומות האלה, או בעצם אני ממש מקווה שלא
כל המשפחה של רוז נהרגה בתאונה (מה שעשוי להסביר את העליזות שלה), הסיפור של דון ארוך ולא רלוונטי לקטע.
הקטע מצורף בקובץ - יש בו הרבה הדגשות וכתבים נטויים שהיה לוקח לי זמן להעביר לתפוזבל (וכן, הם הכרחיים), אני מקווה שזה לא יפריע להרבה אנשים.
כל הערה מרושעת תתקבל בברכה, חוץ משתי ההערות הבאות שיתקבלו בבעיטה:
1. למה השמות שלהן לא ישראלים/זה לא מתרחש בארץ?
2. למה הווה ולא עבר?
תשובתי על שתי אלו היא go fuck yourself (בזמן הווה ובסקנדינביה, חה).
סתם. אני ממש אשמח לביקורות (סנופקין, אני מקווה שאתה חי).
נ.ב
אני מודעת לזה שההסבר של דון על קנדידה סיסטמית רחוק מלהיות מדויק מדעית. פשוט לא חשבתי שזה יהיה אמין במיוחד אם ילדה בת 12 תגיד "זו פטריה אנדוגנית שעלולה להתפשט לדם באנשים מדוכאי חיסון" גם אם היא קראה על זה בויקי, אז פישטתי את זה לרמה שבה הנחתי שילדה בת 12 מבינה את העניין. אם אתם עדיין חושבים שזה בעייתי - תגידו כמובן
