תרבות דיון בסמינרים

[milindapanna]

וגם טעם תרבותי -

אצלנו יש לא מעט הרצאות צהרים עם ארוחה (לא BROWN BAG אלא כמעט תמיד יש ארוחה שמספקת המחלקה הרלבנטית). היות ויש לחץ אדיר של הרצאות, מפגשים, סמינרים וכיוב', ההנחה היא שרצוי לנצל גם את שעות הצהרים לשם כך. והיות והנחה נוספת היא שרצוי שאנשים יאכלו ארוחת צהרים - משלבים. כשרק הגעתי לכאן זה נראה לי בדיוק כמו שחד קרן מתאר - אקט בוטה של זלזול. ככל שהזמן עבר, וככל שהבנתי יותר את התרבות (הארגונית?) שבה זה מתבצע, כך הבנתי שאף אחד אחר לא מפרש כך את המצב. וכך יכול פרופסור סופר דופר מכובד להרצות בעוד אנשים בולסים לנגד עיניו באותה מידה שדוקטורנט עלום יעשה זאת, ואף אחד מהם לא חושב שזה מזלזל או מפריע.

 

[22ק ו ס ם]

נכון, בדיוק

קובעים הרצאות בכוונה לשעות הצהריים כי אלו השעות שהכי סביר שיש אנשים בקמפוס. יצא לי להיות בהרצאות בשעות הערב או כאלו ביום שישי מאוחר ומעטים יחסית מגיעים אליהם. אם ההרצאה היא חלק מסדר היום שלנו בקמפוס הרבה יותר קל להגיע אליה. אני חושב שאנשים רגילים מהארץ שהרצאות או קבוצות עבודה כאלו נדירים יחסית ולכן מייחסים להם יותר חשיבות טקסית. בארה"ב באוניברסיטאות גדולות אפשר למלא את כל היום בהרצאות מסוגים שונים.

 

[פלפל אנגלי]

דווקא אוירה לא פורמלית מקלה עלי

לשאול, להיות חלק מהדיון. בדיונים פורמליים יותר - בעיקר כשדרגים בכירים יותר נוכחים - אני שותקת.

 

[מעיןבר]

אצלינו

הסמינרים לרב בבקר כך שלאנשים יש את הזכות להכין לעצמם כוס שתיה חמה ולהתכבד בעוגית כלשהי והשאלות בתום ההרצאה. לרב מישהו מציג את הדובר והנושא, ההרצאה נמשכת כ- 45 דקות ולאחר מכן יש כ- 15 דקות לשאלות. מרבית השואלים הם אנשי הסגל הבכיר ורק לעיתים נדירות איזה דוקטורנט מעז ושואל (היתה לנו דוקטורנטית אחת חריפה במיוחד שנהגה לשאול, אבל היא סיימה את הדוקטורט ועכשיו זה באמ נדיר).

 

[tulkin]

בהקשר של מי שואל מה ומתי

אצלנו, כאמור, השאלות מגיעות מאד מהר והן שזורות לאורך ולרוחב ההרצאה - עד כדי כך שלפעמים לא מגיעים לסופה המתוכנן. לגבי מי שואל ומה שואלים - זה תלוי בהקשר ובמשתתפים. יש לנו כמה סוגי פורומים של סמינרים ובכל אחד הדפוס קצת אחר. בסמינר רגיל (בד"כ מרצים אורחים) השאלות מגיעות מכל עבר. את השאלות הראשונות שואלים אנשי סגל די ותיקים, אבל מהר מאד זה הופך להיות חופשי וכולם, כולל תלמידי דוקטורט שואלים. גם לנו יש סמינרים עם שקיות חומות. הן מיועדות בעיקר למרצים מקומיים שמציגים מחקר שנמצא בתחילת הדרך. בסיטואציה הזו - הכל הולך. היחידים ששותקים הם הדוקטורנטים הצעירים (ואני ביניהם) יש את ראיונות העבודה (כלומר אנשים שרוצים להתקבל כמרצים, וכחלק מתהליך הקבלה שלהם באים להרצות בסמינר) ואז יש הרבה שאלות, חלקן קנטרניות וכאלה שנועדו לבדוק את רמת הידיעות של המועמד. אבל הן באות מקבוצה קטנה יחסית של מרצים. הרוב שותקים (בעיקר הדוקטורנטים שיודעים שאוטוטו הם יהיו בצד השני של המתרס). ויש כמובן את פורום הדוקטורנטים שהוא כמו מועדון השקיות החומות, רק פתוח לתלמידי הדוקטורט בלבד: כאן, אם הצלחת לעבור את שקף הכותרת בלי שישאלו אותך שאלה זה נס.

 

[22ק ו ס ם]

תלוי בסוג ההרצאה

אצלנו בחלק מהמקרים ממש לא חשוב להציג הכל. כשדוקטורנטים או מרצים מציגים רעיונות ראשוניים כל הרעיון הוא לדון עליהם ולא חשוב לסיים את ההרצאה בכלל.

 

[דאנטה]

סמינרים מחלקתיים אצלנו

בחוג להיסטוריה כללית אצלנו הסמינרים מתקיימים בימים ובשעות קבועים: ימי ב', בין 16:15- 17:45. בד"כ, בהרצאה הראשונה של השנה, זה לוקח קצת יותר זמן כי עורכים שיחת הכרות קצרה, מתעדכנים במינויים חדשים, וכו' וכו'. הסמינרים מתקיימים בחדר הסמינרים המחלקתי, וכיבוד קל מוצע לפני ובמהלך הסמינר. 99.9% מהמקרים הכיבוד הוא עוגיות ו-וופלים, מיץ ומיים. שנה שעברה, באופן יוצא דופן, אחד המרצים הביא לסמינר הראשון בירה תוצרת ביתית... בכל אופן, חלוקת ההרצאות היא 50-50 בין סגל החוג ומרצים מן החוץ. לפעמים יוצא לאחד מן הדוקטורנטים לתת הרצאה, אבל בשנתיים האחרונות רק הרצאה אחת שכזו התקיימה. ולגבי השאלות: שאלות שואלים בד"כ בסוף ההרצאה, אלא אם כן המרצה מאשר לנוכחים להתפרץ... לגבי האוכל: כפי שציינתי למעלה, אולי זה מתוך הרגל, אבל אני לא חושב שוופלה או עוגיה שניתן לחסל בביס אחד יכולות להפריע למהלך ההרצאה. דאנטה

 

[נועה לביא]

בוא נגיד את זה ככה

אם יש מישהו שבאמת עוקב אחרי ההרצאה - הוא ישאל שאלה כשיש לו כזאת. גם באמצע וגם ב"זמן השאלות". הרוב עוקבים כמה שהם מצליחים ובשלב מסויים מתייאשים ונרדמים.

 

[ניצת הגפן]

השבוע היתה לי התנסות בסמינר באוני' אחרת

אצלנו יש נוהל דומה למה שתיאר הקוסם. יש הרצאות של חברי החוג (סגל בכיר), ויש הרצאות אורח. בהרצאות של חברי החוג אפשר גם לשאול שאלות במהלך ההרצאה, אבל עדיף לחכות לסו ף אם זה לא "בוער". אם זה אורח - במיוחד אם בא מחו"ל - יש נטייה הקפיד על כללים "אמריקאיים", כפי שהם מכונים אצלנו, וזה אומר -לא שואלים כלום במהלך, אלא רק בסוף ,וגם אז - משתדלים לא ליצור עימות גדול בין מה שהוא הציג לבין דיעות או תיאוריות אחרות, אפילו אם מה שהוא אמר היה לא הגיוני או סותר דברים אחרים. לגבי אוכל - אם יש אורח, אין אוכל. יש כיבוד קל, שמחכה מחוץ לאולם ההרצאה, פיזית, ומי שרוצה מתכבד לפני. אם מתוך החוג - יש אופציה להכין שתייה חמה ולשים לצדך, בשעת ההרצאה (טוב אצלנו הסמינר הוא בספריית החוג, סביב שולחן עבודה מסודר, אז אין חשש שהשתייה תישפך וכדו) ויש כמובן ביגלה וופלים - שמצויים על השולחן. אני לא אוהבת את זה שאוכלים במהלך הרצאה. זה נראה לי לא מכבד את העומד ממול, אבל אני די בדעת יחיד בחוג שלי. כשאני מעבירה הרצאה- כמו שאמרו כאן - אני ממש לא אוהבת שאוכלים לי מול הפנים. אבל אני בהחלט שמחה אם שואלים שאלות באמצע, ובד"כ גם עונה מייד כששואלים, אלא אם כן הקדימו את השאלה למשהו שלא אמרתי עדיין, ועוד לא הגיע השלב הנכון לו בהרצאה, ואז אני אומרת שכדאי להמתין. אצלנו מקובל שאכן רוב הסגל הבכיר דווקא מנהל את השאלות, אבל - זה בעיקר משום שהצעירים, תלמידי מ.א וד"ר פשוט לא מתעניינים יותר מדיי, ורובם באים רק כי יש "חובת נוכחות". השבוע הייתי בסמינר של אוני' אחרת, ואני חייבת לומר שהתרשמתי מזה שכל התלמידים היו ממש פעילים בשאילת שאלות. אבל - זה היה לא נוח למרצה, כי היא העבירה את רוב ההרצאה בהסברים לשאלות שעלו. יצוין, שההרצאה שלה לא היתה טובה, כי כנראה לא ממש ידעה מה רוצה לומר, וכך נוצר מצב, שהתלמידים כל הזמן הסבירו לה למה המינוחים וההחלטות שלה לא נכונים, ואכן היא מצאה את עצמה אומרת כל הזמן, "אולי באמת לא הייתי צריכ הלהגיד ככה", וא "אולי באמת הייתי צריכה לנסח את זה אחרת"...

 

[MissScotland2004]

../images/Emo45.gif מסכימה עם הכל

להכניס שתיה חמה זה סביר לחלוטין. לפעמים אני מגיעה עם חטיף אנרגיה אם ההרצאה היא על הבוקר, אבל משתדלת לחסל אותו תוך דקה ולא לכרסם למרצה מול הפנים. אני אישית סובלת מאד מקולות של אכילה, לעיסות, צקצוקים, מסטיקים, רחשים של שקיות/סכו"ם וכו'. זה מפריע לי מאד מאד להתרכז. אלו רעשים מאד מעצבנים בעיני (הרבה יותר מהלחששויות למשל, שגם הן מוציאות אותי מדעתי. אני חייבת דממה בשיעור). לי גם קשה להתרכז במשהו אחר בשעת אכילה. יותר מזה, אני משתדלת מאד להפריד את הארוחה מהעבודה. זה חשוב פסיכולוגית ותזונתית. שלא נדבר על זה שארוחת הצהריים היא זמן להפוגה והתרעננות. אני כנראה מניחה שכולם חושבים כמוני ולכן לא מצפה שיאכלו לידי או מולי בהרצאה, או שיקבעו לי פגישה של שעה וחצי בדיוק בשעה שכולם הולכים לאכול.

 

[פלפל אנגלי]

או, אצלנו זה גן חיות רציני

כלומר, יש הבדל משמעותי בין סמינריון מחלקתי שבו דנים בנושא שנקבע מראש, מאמרים של אנשים מחוץ למחלקה, דיונים תיאורטיים, בהם תרבות הדיון מאד מנומסת, רגועה, נעימה ומפרה (ובד"כ גולשת לתחומים אחרים ומעניינים לא פחות), לבין work-in-progress שבו נהוג - שלא לומר מתחייב - לשחוט עד כלות את האומלל שמציג את העבודה שלו. לפעמים זה גולש למצבים מאד לא נעימים, אפילו בלי כסות של נימוס אמריקאי. חלק מזה הוא תוצאה של אינטריגות פוליטיות במחלקה, חלק סתם אכזריות כלפי חלשים, וחלק מנהג. אני לא אוהבת להיות נוכחת במפגשים האלה (ומעדיפה שלא לחשוב על הזמן שבו יגיע תורי).

 

[יעל אפריל]

הסמינרים שלנו הם תמיד הרצאה

ואף פעם לא מפגש דיון על מאמרים או כל וריאציה אחרת שתוארה כאן. הם מתקיימים בשעות אחר הצהריים, בכיתת לימוד רגילה. אין קפה ואין עוגיות. המרצים הם מהאונ' או מבחוץ. הנושאים מגוונים. נהוג לשאול שאלות קטנות במהלך ההרצאה, בעיקר כדי לא להשאיר משהו לא ברור, ושאלות גדולות בסופה. באופן כללי, לא נהוג להתווכח או להעמיק בדיון. קצת תמוה בעיני, אבל הסגל כאן מעדיף בבירור שכולם ירגישו בנוח מאשר להיכנס לדיון עמוק. במקרה הכי קיצוני שזכור לי, בסוף ההרצאה השתררה דממה מעיקה למדי. המחקר היה גרוע. קמו שני פרופסורים: אחד פרק לפרטים והסביר מדוע המתודה אינה מתאימה. השני העמיק בניתוח הסקת המסקנות והראה מדוע המסקנה העיקרית מוטעת. וזהו. אמרו יפה תודה למרצה שטרח והגיע, חייכו אחד אל השני בידידות והלכו הביתה. אני מקווה שתלמידי תואר ראשון הבינו מה הלך שם. תקנון האוניברסיטה מחייב דוקטורנטים להרצות בסמינר מחלקתי בסוף התואר. מכאן שחלק מהסמינרים הם של אנשים שאנחנו כבר מכירים את המחקר שלהם היטב. אם יש כשלים, כולם זהירים מאוד מאוד בהצבעה עליהם. לא נדיר שנשארים אחרי ההרצאה להצביע בפרטיות על הבעיות שעלו.

 

[MissScotland2004]

עברתי על מאות אימיילים שלי

והסקתי שאצלנו לא קובעים שום דבר רשמי פחות או יותר בין 12:30 ל-2:00 בצהריים. הדברים היחידים שיכולים להקבע לשעות האלו הם סשנים של פוסטרים עם קייטרינג. אבל אף פעם לא הרצאה או סמינר. מי שקובע לעצמו פגישות או שאר ירקות לשעות האלו יודע לכוון את עצמו לאכול לפני או אחרי. בקיצור, רק רציתי להדגיש שזה מאד לא מקובל אצלנו לקבוע הרצאה או פגישה מרובת משתתפים בכוונה לשעת ארוחת הצהריים ומסתבר שהלו"ז לא קורס בעקבות זה.

 

[shay4442]

סמינר מחלקתי=ליום עיון

אצלנו הפורמט הוא כמו כל יום עיון/כנס ממוצע רק בלי הכיבוד והשתיה, ההרצאות הן פרונטליות כאשר שאלות בסוף(2-3 בממוצע כאשר אנשים נותנים לך תחושה שהם רוצים לעוף הביתה) המרצים הם ישראלים וזרים(לרוב זרים)שבדרך כלל מציגים מחקרים חדשים בתחום. -סטודנטים לתואר שני מחויבים לבוא והמדד היחידי לציון הוא הנוכחות