goshdarnit
New member
תרגיל - ארכיטיפים - 1
בשבועיים הקרובים נעסוק בדמויות ובסיטואציות ארכיטיפיות. והפעם, סיטואציות זכירות. יש מספר מוגבל של דמויות ארכיטיפיות בעולם, וכל שאר הדמויות והאנשים הם ואריאציות על הדבר עצמו. אם סיטואציה מדברת אלינו, אם היא באמת חזקה, אז היא משחקת על משהו ארכיטיפי, בסיסי מאוד אצלנו. יש מספר סופי של סיטואציות שמדברות אלינו. כל השאר זה ואריאציות על המקור. ככל שסיטואציה חזקה יותר, או זכירה יותר, כך היא משחקת על משהו בסיסי יותר. אנסח זאת כך: ככל שמשהו חזק יותר, כך הוא ארכיטיפי יותר, נוגע במשהו בסיסי בנו. זה עובד גם הפוך: ככל שמשהו ארכיטיפי יותר, נוגע במשהו כמה שיותר בסיסי, כך השפעתו עלינו הקוראים חזקה יותר. כמובן שצריך להיזהר שלא ליפול לסטראוטיפים. הדרך להגיע לארכיטיפים לא סטראוטיפיים היא ליצור משהו 'זכיר', כלומר משהו שקל לזכור אותו. לכל אחד מאיתנו יש מספר סיטואציות מספרים, מסיפורים, מסרטים, שאנחנו זוכרים עשרות שנים אחרי. למה אנחנו זוכרים דווקא את הסיטואציות האלה? למה אנחנו זוכרים דווקא את הדמויות האלה? משום שהיה בהם משהו בסיסי, אמיתי, והן נגעו בו ורק בו בניקיון. התרגיל הפעם הוא כפול. ראשית, תרגיל מחשבה - לפני שמתחילים לכתוב, להריץ בראש כמה וכמה סיטואציות זכירות ולנסות להבין מה הדבר שהפך אותן לכאלה. למצוא את המשותף ביניהן. למצוא למה זה עבד, למה משהו אחר לא עבד. למצוא דרך לכתוב משהו כזה. זאת תהיה הזדמנות בשבילנו גם לדון במה הופך סיטואציה זכירה לכזאת, מה כן זכיר, מה לא, מה כן ארכיטיפי, מה לא. ואם אנשים רוצים לרשום את זכרונותיהם מסרטים או ספרים של קטעים שהתביעו את מקומם בזכרון, ננסה ביחד להבין מה הפך את הסצנות האלה לזכירות. שנית, תרגיל כתיבה - לכתוב חלק מסיפור הכולל סיטואציה זכירה. ככל שהיא זכירה יותר, ככל שהיא יותר בת אלמוות, כן ייטב. מותר לכתוב את תקציר הדברים עד כה ואז לכתוב את הקטע. בתגובות שלנו ננסה לבחון עד כמה הסיטואציה ארכיטיפית, כלומר עד כמה היא נקייה, עד כמה היא זכירה, ועד כמה היא משחקת לנו על משהו מאוד מסויים (כל אחד וה'משהו' שלו). יצירת סיטואציה זכירה היא דרך עקיפה (אבל קלה) בשבילנו למצוא את הגרעין האמת שבסצנה ולנפות את כל השאר.
בשבועיים הקרובים נעסוק בדמויות ובסיטואציות ארכיטיפיות. והפעם, סיטואציות זכירות. יש מספר מוגבל של דמויות ארכיטיפיות בעולם, וכל שאר הדמויות והאנשים הם ואריאציות על הדבר עצמו. אם סיטואציה מדברת אלינו, אם היא באמת חזקה, אז היא משחקת על משהו ארכיטיפי, בסיסי מאוד אצלנו. יש מספר סופי של סיטואציות שמדברות אלינו. כל השאר זה ואריאציות על המקור. ככל שסיטואציה חזקה יותר, או זכירה יותר, כך היא משחקת על משהו בסיסי יותר. אנסח זאת כך: ככל שמשהו חזק יותר, כך הוא ארכיטיפי יותר, נוגע במשהו בסיסי בנו. זה עובד גם הפוך: ככל שמשהו ארכיטיפי יותר, נוגע במשהו כמה שיותר בסיסי, כך השפעתו עלינו הקוראים חזקה יותר. כמובן שצריך להיזהר שלא ליפול לסטראוטיפים. הדרך להגיע לארכיטיפים לא סטראוטיפיים היא ליצור משהו 'זכיר', כלומר משהו שקל לזכור אותו. לכל אחד מאיתנו יש מספר סיטואציות מספרים, מסיפורים, מסרטים, שאנחנו זוכרים עשרות שנים אחרי. למה אנחנו זוכרים דווקא את הסיטואציות האלה? למה אנחנו זוכרים דווקא את הדמויות האלה? משום שהיה בהם משהו בסיסי, אמיתי, והן נגעו בו ורק בו בניקיון. התרגיל הפעם הוא כפול. ראשית, תרגיל מחשבה - לפני שמתחילים לכתוב, להריץ בראש כמה וכמה סיטואציות זכירות ולנסות להבין מה הדבר שהפך אותן לכאלה. למצוא את המשותף ביניהן. למצוא למה זה עבד, למה משהו אחר לא עבד. למצוא דרך לכתוב משהו כזה. זאת תהיה הזדמנות בשבילנו גם לדון במה הופך סיטואציה זכירה לכזאת, מה כן זכיר, מה לא, מה כן ארכיטיפי, מה לא. ואם אנשים רוצים לרשום את זכרונותיהם מסרטים או ספרים של קטעים שהתביעו את מקומם בזכרון, ננסה ביחד להבין מה הפך את הסצנות האלה לזכירות. שנית, תרגיל כתיבה - לכתוב חלק מסיפור הכולל סיטואציה זכירה. ככל שהיא זכירה יותר, ככל שהיא יותר בת אלמוות, כן ייטב. מותר לכתוב את תקציר הדברים עד כה ואז לכתוב את הקטע. בתגובות שלנו ננסה לבחון עד כמה הסיטואציה ארכיטיפית, כלומר עד כמה היא נקייה, עד כמה היא זכירה, ועד כמה היא משחקת לנו על משהו מאוד מסויים (כל אחד וה'משהו' שלו). יצירת סיטואציה זכירה היא דרך עקיפה (אבל קלה) בשבילנו למצוא את הגרעין האמת שבסצנה ולנפות את כל השאר.
