קצת באיחור
ריטז הצליפה עם אוזניה. אישוניה היו מורחבים. בעיניים לחות היא עקבה אחר המתרחש על המסך מולה. צליל של כדורים שורקים. עשן המסתיר לשניה את המצלמה, ואז נסוג, חושף תמונה של רחוב חרוב. אש מבליחה בחלונות המנופצים. חלקי גוף מבצבצים מבין ערמת לבנים במקום בו היה קירו של בניין. נשימתה נעשית מהירה יותר. נשמעו קולות אנושיים. צרחות של קורבנות המנסים להימלט מירי החיילים המתקרבים . גבר הופיע בפינת המסך. פניו מעוותות, עיניו מרצדות באימה. האיש החל לרוץ, אך צרור של יריות פילח את גופו, ובעננה של דם הוא צנח חסר תנועה . ריטז ליקקה את שפתיה. גופה נטה לעבר המסך. ידיה מחליקות על חזה, ואז חוזרות לחיקה. כעת נראו שאר הבורחים. להק מבוהל של בני אנוש. הם יללו, התרוצצו, הדפו ונלחמו אחד בשני, בשביל שנית חיים נוספת. לא היה להם סיכוי. צוות החיילים היה עדיין מחוץ למסך, אבל תוצאת מעשיו נראה בבירור בתוך ההמון. דם ניתז. זעקות טירוף קראו את האוויר, כאשר גפיים נקטעו. כדורים קרעו את הבשר בצמא לדם. ידיה של ריטז החליקו בין רגליה, כאשר בין הגופות הפזורים נראתה דמות קטנה. ילד, צעיר אנושי. עדיין חי, אך כבר אינו בורח. ידיו צמודות לכתם ארגמני על צדו. הוא צעק, אך בהמולה הכללית, מלותיו לא היו ניתנות לפענוח. למרות זאת, קולו נשמע. אישה התפרצה מתוך ההמון. בגדיה המזוהמים קרועים. שיערה תלוי בגושים סביב ראשה. היא קפאה לשניה, עיניה מחפשות, ואז זינקה לעבר הילד. רואה אותה, הצעיר הרים את ידיו. דם נוטף מאצבעותיו המושטות. רק כמה צעדים הפרידו ביניהם... "ריטז?" הקול המופתע נשמע מהכניסה . היא הרימה בחדות את ראשה. סומק הבליח מתחת לפרוותה , והיא מיהרה לנגב את טיפות הזיעה מפניה. "כן, סרז?" שאלה. קולה כמעט וללא רעד. "למה את מסתכלת על הזוועות האלו?" התעניין הלוחם. "זה תמונות מהמרד אתמול, לא? גועל, פשוט נוראי". הוא הצטמרר כולו. "מזל שלא נותנים לנו הרבה משימות כאלו". "כן צודק". ריטז קמה ממקומה, משפשפת את ידיה. "זה היה סיוט מכל בחינה. אני עד עכשיו לא מצליחה להתנער מריח הבשר החרוך". היא החליקה את ידיה על בד המדים, מחליקה קמטים בלתי נראים. " אני הולכת לישון קצת" הוסיפה, מנסה לפהק. היא פנתה לכיוון הדלת, וכאשר יצא מטווח הריאה שלו, שאפה אוויר בהקלה. מסתובבת, היא מיהרה לכיוון מקלחות הספינה. "פשוט זוועתי", שוב מלמל סרז. הוא הביט כמה שניות על תמונות הטבח. מבחין בילד אנושי המצמיד לחזהו גוף משוסע של אישה. "גועל" לחש, ומעביר את לשונו על שיניו, התיישב בכיסה.
ריטז הצליפה עם אוזניה. אישוניה היו מורחבים. בעיניים לחות היא עקבה אחר המתרחש על המסך מולה. צליל של כדורים שורקים. עשן המסתיר לשניה את המצלמה, ואז נסוג, חושף תמונה של רחוב חרוב. אש מבליחה בחלונות המנופצים. חלקי גוף מבצבצים מבין ערמת לבנים במקום בו היה קירו של בניין. נשימתה נעשית מהירה יותר. נשמעו קולות אנושיים. צרחות של קורבנות המנסים להימלט מירי החיילים המתקרבים . גבר הופיע בפינת המסך. פניו מעוותות, עיניו מרצדות באימה. האיש החל לרוץ, אך צרור של יריות פילח את גופו, ובעננה של דם הוא צנח חסר תנועה . ריטז ליקקה את שפתיה. גופה נטה לעבר המסך. ידיה מחליקות על חזה, ואז חוזרות לחיקה. כעת נראו שאר הבורחים. להק מבוהל של בני אנוש. הם יללו, התרוצצו, הדפו ונלחמו אחד בשני, בשביל שנית חיים נוספת. לא היה להם סיכוי. צוות החיילים היה עדיין מחוץ למסך, אבל תוצאת מעשיו נראה בבירור בתוך ההמון. דם ניתז. זעקות טירוף קראו את האוויר, כאשר גפיים נקטעו. כדורים קרעו את הבשר בצמא לדם. ידיה של ריטז החליקו בין רגליה, כאשר בין הגופות הפזורים נראתה דמות קטנה. ילד, צעיר אנושי. עדיין חי, אך כבר אינו בורח. ידיו צמודות לכתם ארגמני על צדו. הוא צעק, אך בהמולה הכללית, מלותיו לא היו ניתנות לפענוח. למרות זאת, קולו נשמע. אישה התפרצה מתוך ההמון. בגדיה המזוהמים קרועים. שיערה תלוי בגושים סביב ראשה. היא קפאה לשניה, עיניה מחפשות, ואז זינקה לעבר הילד. רואה אותה, הצעיר הרים את ידיו. דם נוטף מאצבעותיו המושטות. רק כמה צעדים הפרידו ביניהם... "ריטז?" הקול המופתע נשמע מהכניסה . היא הרימה בחדות את ראשה. סומק הבליח מתחת לפרוותה , והיא מיהרה לנגב את טיפות הזיעה מפניה. "כן, סרז?" שאלה. קולה כמעט וללא רעד. "למה את מסתכלת על הזוועות האלו?" התעניין הלוחם. "זה תמונות מהמרד אתמול, לא? גועל, פשוט נוראי". הוא הצטמרר כולו. "מזל שלא נותנים לנו הרבה משימות כאלו". "כן צודק". ריטז קמה ממקומה, משפשפת את ידיה. "זה היה סיוט מכל בחינה. אני עד עכשיו לא מצליחה להתנער מריח הבשר החרוך". היא החליקה את ידיה על בד המדים, מחליקה קמטים בלתי נראים. " אני הולכת לישון קצת" הוסיפה, מנסה לפהק. היא פנתה לכיוון הדלת, וכאשר יצא מטווח הריאה שלו, שאפה אוויר בהקלה. מסתובבת, היא מיהרה לכיוון מקלחות הספינה. "פשוט זוועתי", שוב מלמל סרז. הוא הביט כמה שניות על תמונות הטבח. מבחין בילד אנושי המצמיד לחזהו גוף משוסע של אישה. "גועל" לחש, ומעביר את לשונו על שיניו, התיישב בכיסה.
